יונה טפר, דורית אורגד, נורית זרחי, לאה איני, תמי שם-טוב ועוד... כמעט שאין פיקשושים. והילדים שלי נהנו.

תוציאי לילדים מהראש את הדעה שספרים אף פעם לא מעניינים. זה באמת מה שמרתיע אותם.

צודקת לחלוטין! בגלל זה בני נוער שאוהבים לקרוא עוברים בגיל צעיר לספרי מבוגרים, כי אין מספיק ספרי נוער טובים!

בעיני הספר הנ"ל נראה נחמד מאוד לילדים/נערים, וכך גם ספרים נוספים. ספר טוב לא חייב להיות רב מכר שפונה לכולם, גם ספר שפונה לקהל מצומצם יכול להיות מצוין. העובדה למשל שספר פונה יותר לקהל של בנות לא בהכרח עושה אותו טוב פחות.

ספר מעולה, כתוב היטב ומהנה, חוצה שכבות גיל ופונה לנוער ולמבוגרים כאחד. וכן, יש בו הרבה מאוד ערך מוסף....

לבני נוער כאל ערימת פקאצות שקשב הקריאה שלהן אינו עולה על אורך אס-אם-אס ממוצע.

ובנכונות של הילדים. הבית שלי מלא בספרים,יש לי ולתאומה שלי נקודת פתיחה שווה,אבל אחותי לא אוהבת ואני קוראת ללא הספקה. יש כ"כ הרבה נוער שקורא, רק תפתחו איזה פורום נוער אקראי,תשאלו מי קורא ותאמינו לי שאנחנו קוראים לא פחות ואפילו את אותם הספרים האיכותיים שהמבוגרים קוראים. אל תעליבו אותי.

גדלתי על הספרים שלה, תמיד רלוונטית, מעניינת, אינטיליגנטית, מרגשת כל כך, לנוער זה נהדר אין יותר טוב מזה. "אני אוהב אותך מיכל" וכל הסדרה של ניר שרוני, אני קוראת אותם שוב גם היום בגילי המופלג של 28 ונהנית מכל דקה. אבל אין ספק שזה התאים הכי הרבה לגיל העשרה. וגם הסדרה של ילדים אלמונים שאין לי מושג איפה היא היום וכל כס"ח וכל הספרים על תקופת קום המדינה ו"למרות כל האכזבות" ו"כמעט אבוד"- תענוג צרוף. מומלץ בחום לבני נוער ורק הספרים שלה מספיקים למלא איזה שנה שלמה של קריאה.

חבל שאין עוד ספרים שעושים את זה כך.

ישנם סופרים חדשים ולא מוכרים אבל כשרוניים שחלקם כותב גם לקהל יעד הזה.. אבל מה .?? אריאנה הנכבדה לא מכסה אף פעם את הספרים שלהם בביקורות... אז לא להתיפיף

אסתרר שטרייט ורצל: אורי, שחר, בן הערובה, אליפים... יש את הספר לאהוב עד מוות- דבורה עומר עץ הדומים תפוס-גילה אלמגור ועוד הרבה יפים וטובים שמתאימים לגילאי 13+... נכון שקשה למצוא ספרים חדשים המתאימים לבני נוער...

תנו להם לקרוא. עכשו, לא מחר, עכשו, ספר חדש שקראתי השבוע, בזמן שיא, בשקיקה ובתדהמה. "הכלב היהודי". לא מגלה על מה. ספר הזוי, משעשע, עצוב, מוטרף. מתאים לכל גיל אבל טוב במיוחד לנוער. לא תתאכזבו.

אני אמא לבת עשרה שאוהבת לקרוא. בהתחלה היא קראה כמובן בכול מכול...כולל דברים שהיו זלזול מוחלט באינטליגנציה שלה ,לא מתאימים וכו'...הרבה פעמים היא היתה באה אלי מאוכזבת ומבקשת שאמליץ לה על ספר. האמת? בהתחלה חששתי...הרי "הזמנים השתנו" מה שאהבתי אני בגילה נראה אפילו לי לפעמים לא מתאים לנוער של ימינו...אבל מכיון שאני קוראת לפעמים גם את הספרים שלה מהר מאד ראיתי שמה שמוצא חן בעיני נקרא גם על ידה בהתלהבות. זה לא שזאת הצלחה של 100% אבל זאת בדיוק הפואנטה-הם כבר מבוגרים לכל דבר וככה צריך לכתוב להם. הם אולי בני 14 אבל אין שום הבדל בינם לבין בן 24... נכון יש הרבה זבל שמוצא לאור-אבל גם הרבה ספרים טובים שאפשר לקרוא!ותודה לאריאנה על הכתובה הנהדרת והעלאה של נושא חשוב כל כך!

אני כבר ממזמן לא מחפשת ספרים ש"מתאימים" לגיל שלי (17), אני פשוט קוראת ספרים שמעניינים אותי, כמו "צלה של הרוח", "החטא ועונשו", "בת בולין האחרת", ועוד כאלה, הבעיה היא שאת רוב הנוער הספרים האלה ממש לא מעניינים בלשון המעטה, ואת זה אני יודעת כי חצי מהחברים שלי חושבים שאני משוגעת שאני קוראת ספרים כאלה שאותם מאוד משעממים, והחצי השני בכלל לא אוהב לקרוא ספרים בגלל שלפי טענתם, אין ספרים שמתאימים לגיל שלנו ושיוכלו לעניין אותנו... וזאת הנקודה בעצם, א י ן ספרים שמתאימים באמת לגיל כזה, כי או שהספרים מתאימים לגילאים נמוכים יותר או לגילאים גבוהים יותר, וזה בעצם גורם לבני הנוער להעדיף לשבת מול טלוויזיה ולא לקרוא, למרות שיש גם כאלה שקוראים, לא נכחדנו לגמרי....

לאחרונה גיליתי מחדש את הספרים של אריך קסטנר.אין כמו קלסיקה! בכל גיל... (ואני כבר לא נער)

לא משנה מה תציעו לי, אני לא רוצה ספרים. רוצה מסיבות, רוצה חברים, אבל ספרים לא. אריאנה מלמד - את לא מבינה כלום, לא מבין למה ynet נותנים במה לשטויות שאת כותבת.

נכון מאוד. אומנם יש כמה ספרים טובים ל"בני נוער" על המדפים, אבל ממש מעט, ממש לא מספיק. כשעדיין הוגדרתי כ"נוער" נהגתי לקרוא המון ספרים. אפשר לומר שבאיזשהו שלב פשוט לא מצאתי מה עוד לקרוא, וזה באמת חבל... דורש תיקון!

קראתי את "הכלב היהודי", בכלום זמן. גישה מרתקת ובלתי שיגרתית בעליל, לנושא כבד. נותן מהלך חדשני לחלוטין לנושא שכולם מרבים לחמוק ממנו, בעיקר צעירים. יש כאן יתרון עצום לרעיון המיוחד כל כך, שבו גיבור הספר מספר את הסיפור ודווקא כך, ניתן אולי לקרב את הנוער לקריאה, שהרי לא מדובר בספר רגיל.

אני בת 16 ומאוד אוהבת לקרוא ספרים. בימים אלו אני קוראת את הספר אנשים הקירות של סיגלית דיל. אני רוצה להמליץ לבני הנוער על הספרים: של הסופרת דבורה עומר, אסתר שטרייט וורצל וגילה אלמגור. בנוסף לכך ספרים נוספים שאני ממליצה עליהם הם: מישהו לרוץ איתו, מארלי ואני-ג'ון גרגון,כל הספרים של ליאת רוטנר (סדרת הספרים של קיץ אחד ביחד והספר החדש,הרמת מסך). זה לא בעיה לקרוא ספרים..אפשר לעשות מנוי לספריה ציבורית. אני ממליצה בחום. תקראו :]

משרד החינוך דופק אותנו!!!!!!!!!! אולי די?? גם אתם נפגעתם בבגרות במתמטיקה? באו תגיבו כול תגובה חשובה!! http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=diemath או http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=447741 תעזרו לנו לגרום למשרד החינוך להבין שאנחנו לא נשתוק על העוול שגרמו לנו!! עזרו לנו להגיע לכמה שיותר ילדים!והפיצו את הקישורים!

על שניסחת בבהירות מה שאני רוצה להגיד כבר כל כך הרבה זמן. אמנם עברו כמה חודשים טובים מאז שמלאו לי ארבע-עשרה שנים, אבל אני בהחלט יכולה להזדהות עם בת השלוש-עשרה שהצגת. הדבר העיקרי שמבוגרים לא יודעים על בני נוער, הוא שהם בני אדם. אם אני אשאל עובד בכיר בחברת הוצאה לאור אילו ספרים מבוגרים אוהבים, סביר להניח שהוא היה מסתכל עליי בבוז וצוחק. זאת מפני שלהסתכל על מבוגרים כעל קבוצה בעלת טעם אחיד יהיה לא רק חסר תועלת, אלא גובל בהעלבה. ובכן, כנערה הגדלה במדינת ישראל, אני מוכנה להכריז שההוצאות הגדולות בארץ עברו את הקו הזה בין בורות לזלזול, ובענק. אני מודה, נהניתי מסדרת הנעורים "יומני הנסיכה". אלו ספרים מצחיקים וקלילים, והם היו מעברים אידאליים בין "אהבה בימי כולרה" הנפלא ובין "געגועי לקיסינג'ר", ממנו התלהבתי פחות אבל הערכתי לאתגר קרת נותרה בעינה. מה שאני מנסה לומר, הוא שבני נוער הם לא טיפשים. כן, אם תלכו בכל תיכון ממוצע ודאי תתקלו בקבוצות גדולות של נערים שלא ממש נראים מהסוג שקורא, שלא לדבר על בורים של ממש. הם נראים להם ככה מפני שזה היחס שהם קיבלו כל חייהם: בית הספר שלהם יוצא מנקודת הנחה שהם מטומטמים ומתייחס אליהם ככה עד שיוכח אחרת, עולם האופנה והבידור מתעקש להופכם למכונות צריכה שלא חושבות, וכן, גם הוצאות הספרים אשמות. הן אשמות מפני שהן לא מבינות שאני אוהבת לקרוא. לקרוא ספרים ממש, עם דפים ומילים וסיפור. ורחמנא ליצלן, אני אפילו נוטה להנות מחלק גדול מהספרים האלה. דין הארי פוטר כדין בעל זבוב. כי העיקר בספר הוא לא כמות העמודים שבו, אפילו לא אורך שם משפחתו של הסופר. מה שהופך ספר לספר טוב, הוא מה שהפקתי מקריאתו. עד כמה נהניתי ממנו. ובניגוד למה שהוצאות הספרים חושבות, הנאה לא משמעה חוסר-מחשבה. אני שמה לב כשמוציאים במיוחד בשביל שכבת הגיל שלי ספרים חסרי כל ערך ספרותי, אני שמה לב כשמזלזלים בי ככה. אם אתם חושבים שאני יוצאת דופן, אתם טועים בגדול. ההבדל העיקרי ביני ובין רוב בני גילי הוא שלי הייתה סביבה שאפשרה לי להחליט בעצמי מה מידת המעורבות שלי במוסכמות החברה ובציפיות שיש לה ממני כמתבגרת. אתן כדוגמה את "מישהו לרוץ איתו" הנהדר. כל אחת מן החברות שלי קראה אותו בהמלצתי ומאוד אהבה, אלו בנות שלא קוראות ספרים. אפילו לא הארי פוטר. אבל דוד גרוסמן הצליח לגעת בהן. כנראה שלגרוסמן היה השכל להתייחס אל בני נוער כפי שהם: בני אדם.

שזה לא פחות גרוע מלקרוא ספרי נוער גרועים. אולי אפילו יותר.