עזרו לי, אני פשוט מכור, לא יכול להפסיק- אני מכור ל"שלום". כל מי שאני פוגש אני אומר לו "שלום", וזה אולי כמה מאות פעמים ביום. אני מכור לפקקים באיילון. כל יום כל יום אני עומד שם לפחות שעה בבוקר ושעה בערב. אני גם מכור לאוכל, אני עושה את זה לפחות 3-4 פעמים ביום. אהה כן, גם מכור ללנשום, זה כבר משפיע לי על השגרה ובעצם זה מה שאני עושה מהרגע שאני קם בבוקר, אני כבר עושה את זה אוטומטית, ואני חייב להודות - אני לא מסוגל להפסיק. אקיצר אני מכור להרבה דברים, שאני עושה אותם יומיומית, ובלי שליטה ולא יכול להפסיק. האם תרופות אנטי פסיכותיות שמשפיעות על סרטונין תוכלנה לעזור לי ?

בתחילת המאה ה-18 הוקמה התנועה המאורגנת הראשונת שהתנגדה לטכנולוגיה . תנועת זו נהפכה לסמל ונקראה "תנועת הלודיטים" . הלוטידים היו אורגים אנגלים מנוטינגהם שחיו בתקופת המהפיכה התעשיתית. הם חששו מהשתלטות המכונות על תהליכי עבודה מושתתי עבודת כפים, איבוד מקומות העבודה והרס מקורות פרנסתם. למרות מחאותיהם, התרחשו תהליכים ומהפכים. נדמה שגם האינטרנט זוכה גם לתגובות מסוג זה. ההשפעות של העידן הדיגיטלי שונות מהמהפיכה התעשיתית, אך סוג התגובות דומה. לאור התיג של "התמכרות",מדוע לא לומר ולהכליל על הטלפון הנידים ועל כמות השיחות והדיבורים בין אנשים האם לא ניתן לתייג זו גם כהתמכרות. דיבורים ברשת הם לא רק דיבורים יש להם פונקציה מסחרית, למידתית, חברתית, אישית, ולצערי לעיתים גם עברינית.

הבאמת אתה משלה את עצמך שכאדם הבוהה למעלה ממחצית יממת חייו אל מול מסך המחשב אתה עושה זאת מכל הסיבות הטובות והנכונות שבעולם, מלבד סיבה אחת שהס מלהזכיר: ה ת מ כ ר ו ת והתנהגות כפייתית פתולוגית גרידא ? לא מתאימה לך דמותך המשתקפת בראי המחקר? קח אבן ונפץ את המראה...!

הבעיה הינה בהגדרה של התנהגויות אנושיות כמשהו קליני ובכינוי גנאי "הפרעה נפשית". בכך הפסיכיאטריה ולצערי גם הפסיכולוגיה, חוטאות בזה שהם מהוות שוטר חברתי. הם מגדירות מהי התנהגות נורמטיביות ומהי איננה כזאת. יש כאן שיפוט חברתי על התנהגויות ובשום אופן לא מדע ולא רפואה. ההגיון הזה חל לא רק על אנשים שיושבים מול המחשב יום שלם אלא על עוד התנהגויות חברתיות שמוגדרות כהפרעה. בעולם ליברלי כל אחד עושה מה שהוא רוצה בתנאי שהוא לא פוגע באחר. אין לכנות שום התנהגות כזאת כהפרעה אלא אם כן זה שמתנהג באופן מסוים, טוען כי הוא סובל מהתנהגותו המסוימת.

הפסיכיאטרים והפסיכולוגים נמצאים בבעיה באינטרנט, הגולש ממוגן בבועה ולא מפריע לאף אחד, וגם לא רואים אותו פיזית! הוא צץ ומופיע לפי בחירתו בדימוי שהוא בוחר (אוואטאר) ובמקום ובזמן ראנדומאליים... במצב נזיל זה, ממה יתפרנסו השוטרים החברתיים? האם התמכרות כפי שהכרנו בעולם הישן והטוב מתאימה לאינטרנט? כדאי לקרא בהקשר זה את "תולדות השיגעון בעידן התבונה" (Folie et déraison - Histoire de la folie à l'âge classique) של פוקו. האינטרנט שהוא מרחבזמן נזיל, ממוסס את ההגדרות המסורתיות של מהי התמכרות,שיגעון או נורמטיביות. והיחסים בין הכוח לידע. במהירויות בהן מתקשר האינטרנט, השיגעון הוא נורמה :-)

אחרת היו אנשים יכולים "לחזור מהתופת" של הטיפול התרופתי. רובם נשארים מעבר להרי החושך מרגע שעוברים את מפתן הדלת של הפסיכיאטר. צריך גם בתחום זה רפואה מניעתית, וכן צריך גם להשקיע בשיפור מציאות חיינו כדי להפחית את הג'ננה הכללית פה מסביב. פחות למכור אשליות=פחות למכור כדורים.

כפי שראינו הכיוון ברור. המציאו תרופה\טיפול שמוחק זכרון לטווח רחוק! אחרי גלישה "ממכרת" את\ה מוחק את החוויה הטראומתית, ולמעשה כל חוויה לא רצויה! כולם הופכים ל"תקניים", הניזונים מזכרונות מנורמאלים המופצים ברשת האינטרנט לכול דורש, או "מכונת זמן", כפי שהוצע בפוסט הקודם, ושלום על ישראל. "בלייד ראנר" כבר כאן, הגולשים הם רפליקנטים- היחידים בעלי זכרונות (מושתלים).