ברחבי העולם ואף בארץ. כל מה שעליך לעשות זה להראות את ה"סבל והדיכוי והכיבוש" של הערבים והפרס אצלך בכיס.

שמישהו יאמר את זה סוף סוף ויצעק מכל הגגות! הבעיה שאצל חלק מהאנשים הדעה האנטי ציונית כבר הפכה לחלק מההערכה והדימוי העצמיים שלהם... יש אנשים שחושבים שהם טובים מדי בשביל לפקוח את העיניים שלהם.

מוכן להיות איתך שנה שלמה על אי בודד בכדי שתאמרי לי ,שוב ושוב, את הדברים הללו.בלי שמות אמנים ו'אנשי רוח' שמכרו נפשם לשטן שקרני ומתעתע ,הצלחת במאמר קצר לאמר את אשר אני/אנו רואים ושומעים.כאשר הדרך לאנטישמיות נדושה, עוברת דרך ''תרבותיות'' וישראלים כיהודים בחול , מתדפקים על דלתות זהב שמאחריהן שונאים אותם עד שנאה לדמם, ממש,אך חושפים שינים בחיוך לקראתם, צריך לשוב ולאמר עד כאן.אפילו אם המחיר לסופר זה או אחר ,אי תרגום לשפות זרות ואפילו ישארו ציוריו ופסליו של אמן במרתף ,לא למכור את האמת היהודית במחיר סיר בשר שיתגלה כקדרתו של לוציפר .כמה תערוכות בעולם על רואנדה, סודן, עירק...?זה לא סבל פלסטיני.זה לא נכנס לדפוסי מחשבה של אלו שאיבדו את סבל הפרולטריזם בעולם ההופך לכפר גלובלי וכאשר הטרוריסטים נלחמים בקידמה עצמה. תהי ברוכה נילי פורטוגלי.

שבכלל לא דורשים מהאמן נאמנות פטריוטית, אלא רק מתייחסים ליושרה האמנותית שלו.

מה זמני בכיבוש הנמשך כבר 40 שנה (2 שליש של שנות המדינה). אכן, צייר יכול להסתפק בציורי נוף. אבל היה ראוי שיהיה לו גם מה לאמר. ודרך אגב, מאמרה של פורטוגלי גם הוא פוליטי, אבל מהכיוון של אלה שחושבים שאסור לאמר דבר נגד הכיבוש, ביחוד לא בחו"ל.

עיתונאי בשם דני, שם משפחה ידוע, מעיתון אינטלקטואלי ידוע משמיץ בכנס של ועידת או"ם אנטישראלית. מרצה מבאר שבע בשם ניר , שם משפחה ידוע, נוסע לכנס אנטי יהודי אנטי ישראלי בארה"ב שבו יככבו פינקלשטיין, שונא ישראל ואנטי ציוני עד כדי שזרקו אותו מאוניברסיטה קטולית בארה"ב ועוד כמותו. מרצים באוניברסיטאות ישראליות מטיפים לחרם על ישראל. עולים חדשים אחרי שקבלו סל קליטה מתנצרים או לא ומטפים נגד ישראל. לא צריך כנגדם לא חרם ולא אלימות. צריך שמות, מקומות, תאריכים ולנהל ויכוח ציבורי מה היא חובתו ומה היא זכותו של איש רוח בישראל.

נהניץי והזדהתי עם דברי הכותבת. אני מקווה לשמוע יותר ויותר קולות בכיוון הזה למרות שזה לא "איני" היום. תודה לנילי

בשלהי המאה העשרים פירושו בסוף המאה העשרים, ואילו הפשעים שעלים את מדברת בוצעו קצת לפני אמצע המאה העשרים, כלומר לפני שישים שנה ולא לפני עשרים שנה. יש הבדל.

זה אמנות - לא אומנות. אתם לא יודעם מה ההבדל?

את אישה אמיצה אומרת את האמת לאמיתה. כל מילה בסלע,אבל דעי לך שמי שכותב נגד השמאל הצבוע והאלים,חייו שרוים בסכנה. אז כל הכבוד.

לפני תתחילי לבקר אחרים. אומנות = מה שעושה בעל מלאכה (נגר, שען) אמנות = מה שעושה אמן

תנו לי עשרה אמנים ימניים למניין בבקשה

המאמר חד כתער, קצר וקולע.

החומה, כמובן, תורמת לדו קיום. כל מי שמתנגד למדיניות הישראלית של 40 השנים האחרונות, הוא כמובן בוגד, וכל מחאה היא התחנפות לאירופים או לאמריקאים. כמובן. לימין שור, כולם. get a life

הכתבה מבוססת על מידע חלקי במקרה הטוב -עשרות אמנים צעירים בחודש מייצגים את ישראל בכבוד בתחום היצירה הפלסטית ורובם מציגים את דעתם האישית - מתוך העובדה שיש כל כך הרבה הזדמנויות כאלה ליוצרים פלסטיים בחו"ל קשה לקבוע , שלא לומר אי אפשר לקבוע אמירה כל כך לא אחראית כמו דברי הכותבת ואני מזמין את הכותבת הלא מעודכנת לגלות את זה לבד ולעמוד על טעותה. www.visualist.co.il

רק אוסיף דבר שהכותבת לא ציינה במפורש בדבריה. אותם אומנים ואנשי אוניברסיטה הרותמים את התמיכה באויב, הפגיעה במדינת ישראל, הכפשת התרבות העברית לדורותיה על מנת לקדם את אומנותם ותרבותם, הינם במרבית המקרים אומנים בינוניים, חסרי דמיון וכח יצירה, בורים בתרבות העברית (ובד"כ גם העולמית), לא מקוריים (חקינים בהרבה מקרים). דוגמא מהשרוול, היא השוואת סופרים ישראלים עכשווים (א"ב יהושוע, שליו, גרוסמן וכיוצא בהם) לסופרי תקופת ההשכלה (מנדלי, שלום עליכם, פרץ, ברדיצ'בסקי וכו') שהיו מעורים בתרבות העברית (תנ"ך, משנה, תלמוד) ושאפו לקדמה, דאגתם ואהבתם הייתה לעמם (גם אם בקרוהו וציינו את חסרונותיו) ונלחמו את מלחמתו בשונאי ישראל.

סתם שרלטנים מלחכי פנכה שיודעים שהחמאה בלחמם תלויה בכך שירבו באוטואנטישמיות בוגדנית.

גם אלו שהם לא פוסט ציוניים הפכו את הפלסטינאים ויחסינו איתם למוקד יצירתם. נמאס לי מהפלסטינאים ומההתיחסות אליהם. מבחינתי מדובר בכנופיות של ברברים שלא יכול להיות כל שיג ושיח עמם ובטח ובטח שאני לא רוצה לשמוע עליהם בשעות הפנאי שלי.

גם מבלי שתגיד לי את הדברים האלה כן כתבה מעולה אבל זה בסדר,הם תמיד חוטפים כאפה בסוף

השמאלנים פשוט אוהבים להתחנף אחד לשני. זה מגעיל, אבל להם זה לא מפריע. אחר כך כשבוש נוזף בהם פתאום האום מתעורר ומתנצל: אופס, באמת תמכנו יותר מדי בפלסטינים...

זה ממש לא פוליטי. ובכלל לא-מגעיל. או מטומטם. או מתנשא - כאילו יש לה לגברת רצפט לואמנות גדולה, ומה לעשות, מי שלא יעצום עיניו לעוול שמתרחש (כאן, מאמי, כאן) לא יצליח לעולם. ובעצם, למה היא כותבת זה? מה המניע? יותר מדי אמנות אנטישמית ישראלית, אין. אולי משיהי מתחנפת..