המילה "קומיקס" לא מתייחסת בהכרח לרצף תמונות המספרות סיפור מצחיק, יש ז'אנר שלם של "נובלות גרפיות" המשלבות סיפור ותמונה ומדברים על נושאים רציניים וכואבים ומעניקות מימד חדש ומעניין לספרות בת זמננו.

ובסוף עושה רושם שהיא אפילו לא קראה את הספר. אם היתה טורחת לעשות את זה, אולי היו לה כמה תובנות על הסיפור הנפלא הזה (שיצא לפני 20 שנה, וזכה בפרס פוליצר, ולא צריך להיות מגניב ולטוס עד מנהטן כדי לשמוע עליו, ולא עוסק דווקא בשואה, אלא יותר בחייהם של יהודי פולין באותה תקופה, וביחסם עם ילדיהם כבנים לניצולי שואה). אוף.

כתיבה מתישה, ארוטיקה מייבשת ועיטורי שואה וניו יורק לתוספת אופנתיות. חבל על הזמן, במובן הישן של המילה. עדיף באמת לקרוא שוב את מאוס.

ערבובי רמות הלשון ממש בלתי נסבלים, איך אפשר להאמין לקולה של המספרת. היא נשארת "ללון" אבל היא "טסה למעלה", היא "תרה אחרי חלוק" אבל מבטו "בתחת שלה", וכך הלאה וכך הלאה. זה נשמע כמו אורנה בנאי

אלוהים זה היה הדבר הכי משמעם שניסיתי לקרוא מאז 2003. בלה בלה בלה בלה... ניים דרופינג ניים דרופינג.. בלה בלה.. זין זין משולש כהה בלה בלה תחתונים. וואו אני חייב אדוויל. אולי שניים.

עושה רושם, שאתה לא יודע איך לקרוא טקסט. לידיעתך, לא רק שדורית אבוש קראה את עכבר אלא אף כתבה עליו רשימה נפלאה בחוברת סטודיו, שקראתי אותה לפני שנים.

אבל מאוס מסתובב כבר משהו כמו 20 שנה בחוץ, אפילו זכה בפוליצר. יפה שגילית אותו רק עכשיו. בכל אופן, אני חושב שהגרסא המקורית לא כתובה בשפה גבוהה, אז אין ממש סיבה לקרוא את זה בתרגום עברי, במיוחד כשהשפה העברית לא תואמת את האיורים (שהם משמאל לימין).

ואני מצפה לספר מהנה ואינטליגנטי, לפחות כמו ספרה 'קול שני' שהיה מצוין. אבל כשמביאים כדוגמא מהספר קטע של זיונים, אי-אפשר להתייחס לכתיבה, הזיון מאפיל עליה. חבל. בחירה שעושה עוול לספר.

קראת פעם את מנדלי מוכר ספרים, את ויזלטיר , וולך, פוגל או אבות ישורון? מי אמר שאסור לערבב משלבי לשון? כל שירת עמיחי בנויה על לשון נמוכה ולשון מקורות. אפילו ביאליק עשה דברים כאלה. תלוי אם זה פונקציונלי או נובע מבורות. הספר הזה לידיעתך, נערך על ידי העורך הטוב ביותר בארץ, אחרון הנפילים.

סיפור נחמד על בחורה שאוהבת סקס וקומיקס - הלוואי עלי. חבל על הכותרת הסנסציונית - זה מוזיל .

ואח"כ אם אהבתם את הז'אנר ממליצה על פרספוליס - אוטוביוגרפיה של מארז'אן סאטראפי ,בחורה איראנית שגדלה בצל המהפכה האיראנית (2 חלקים, לא נראה לי שיש תרגום אבל האנגלית קלה להבנה או הצרפתית שהיא שפת המקור של הספרים) אחרי זה- תראו את הסרט המצוייר הצרפתי שמארז'אן איירה בעצמה באותה אווירה כמו הספר הנאה צרופה

האינוּס של ארט ספיגלמן פשוט כואב. חבל לי לבזבז מילים על "דורית אבוש" האלמונית. בשם חופש היצירה אניח לה לבחור את בחירותיה החזיריות. אבל כן אמליץ המלצה חמה לכל מי שעוד לא נתקל ב MAUS - לחפש את הקומיקס הזה בחנויות יד שנייה. אגב, שני ספרים יצאו במקור באנגלית, וניתן להשיג אותם. לעברית תורגם הכרך הראשון בלבד, והוא כנראה נדיר. לא מספיק מה שארט ספיגלמן עבר כילד להורים ניצולי שואה, עכשיו באה ה"סופרת" הזו ומשתמשת ביצירה אותה יצר בדם לבו, בתור פנס אדום למשוך פנימה לקוחות שמעוניינים באיזה זיון עלוב בצפון תל אביב. אין גבול לטעם הרע. ואת הספרים של הכותבת אני בטח ובטח לא אקרא.

כבר בפיסקה השלישית מדברים על הקומיקס הזה בדיוק: " עידן חזר מאחד מביקוריו במנהטן עם הקומיקס 'עכבר' של שפיגֶלמן, יהודי אמריקני, בן של ניצול שואה, אשר תיעד כך את זיכרונותיו של אביו. " די מביך להיות טמבל, הא?

ניסיתי לקרוא וכמעט נרדמתי. אני כבר אחכה לגירסאת הקומיקס.

קראתי את כל הספר. אבוש יודעת לכתוב אבל סובלת מאובססיה קשה לפין הגברי. חצי ספר עוסק בתיאורים של אברי מין גבריים, לאורך לרוחב ולעומק. איכס. איכס.איכס.

היא פרסמה כבר שלושה ספרים. שני הקודמים קיבלו ביקורות מעולות וגם החדש כבר הספיק לקבל המלצות יפות של הביקורת (מאיה ערד בהארץ ספרים, רן בן-נון בידיעות אחרונות). כנראה אתה קורא רק קומיקס. והיא סופרת יותר טובה מכל מני "אשכול נבו" ידועי-שם, אני מבטיחה לך.

זה די שולי בקטע, ומסופר בעיקר מזווית קומית. מה שכן הפריע לי זה שגיאות-ההגהה שלא תוקנו על-ידי עורכי המדור.

זה סיפור על אשה בשנות השלושים לחייה ותהליכי ההתבגרות שלה לאחר שאחותה התאומה נפטרה. ספר אינטליגנטי, וגם מלא ידע באמנות. בעיני - בהחלט מומלץ.

נראה שהאנשים שהגיבו מעליי מבינים יותר ממני בקומיקס. אני מבין במילים. רני ועידן מזדיינים. איזה יופי של מסקנה. מחכה להמשך

פשוט תיקראו את מאוס