הכתיבה היום הרבה יותר רזה, מצומקת. דלה. ועוד מקדשים את זה. גראפומנים שיודעים 500 מלים בעברית ומשתמשים רק ב-100 מתוכן מזיקים ליערות הגשם. נ.ב. היה קורה משהו חמור למבקרת או ל-YNET אם היו נותנים את הפרטים המלאים של הספרים, כולל הוצאה, שנת פרסום?

זה נכון כתיבה מדהימה

בהוצאת הקיבוץ המאוחד, וזה אכן ספר נפלא כמו שהמבקרת מציינת

די למחזר כבר את אותם הנושאים באותה ההתחסדות. כמו שום גמדים לא יבואו. זה שהוא כתוב יפה לא מצדיק את ההתפעלות ממנו. הוא ריק, או כמעט ריק, מתוכן ממשי.

להמציא להם איזו תרבות פראית אצילה, כי זה כבר היה לגמרי לא אמין, אז פשוט נטל מהם את שלהם, את תרבותם האותינטית, ודבר לא נתן להם 'במקומה'. מן החלשה איומה של מי שהספר מעונין כביכול לחזק. עכשיו הם מקופחים, הם אינטליגנטים טבעיים שזה עתה ירדו מן העצים. וראה זה פלא! ירדו מן העץ עם תפיסה פוליטית כשל הברנג'ה. אוטודידקטים ממש.

המינימום זה לציין את העובדה הפשוטה הזו לא?

אבל באמסטל הרגשתי יד כבדה, מצטעצעת ויומרנית.

קראתי את גם כי אלך.

שיטוט באינטרנט הביא אותי לביקורת הזאת ואני יכול להעיד על עצמי כקורא שגם אני נתפסתי לסיפורים של עדנה שמש, בעיקר אהבתי את אמסטֶל עצמו. אני חושב שהיחסים בין הבן לאימא "העלובה" מתוארים שם בווירטואוזיות.