מקסים

לא הבנתי מילה

איזה יופי!!

אחת הסיבות שהיה מעניין לקרוא את הביקורת היפה הזו, היתה שאפשר היה לחוש בבירור את ההתרגשות והפליאה של הכותב לנוכח הפואמה. אבל נורא מוזרה הנטייה להצביע על פגמים וחולשות של ספרים קודמים של היוצר (במקרה זה היוצרת) כדי להלל יצירה. במקרה, כקורא שירה אדוק, קראתי את כל הספרים של טל ניצן, גם את הספר הזה וגם את קודמיו ונורא מוזרות בעיני ההגדרות של הירש, קורא שירה חד אבחנה עד מאוד בדרך כלל ביחס ל"דומסטיקה" ו"ערב רגיל". ספרים "דומסטיים"? "נעימים"? כמיהה למשהו מטלטל? מוזר מאוד, אלה ספרים אפלים מאוד בעיני (ובעיני קוראים ומבקרים מלומדים בהרבה ממני) וה"משהו המטלטל" נמצא כל הזמן שם, פשוט אורב מתחת לפני השטח. אז העניין הזה יכול להיות פתוח לפרשנות ולוויכוח או עניין של טעם, בסדר, אבל הנטייה שפשטה במקומותינו, שכדי להלל ספר של יוצר צריך לפקפק ביצירותיו הקודמות, או, במקרים אחרים, להבהיר לנו למה יצירותיהם של אחרים פחות ראויות, בטח במסגרת ביקורת קצרה, משונה, שלא לומר קצת מדאיגה בעיני. בשביל מה צריך את זה?

"דומסטיקה" ו"ערב רגיל" ספרים חזקים שאני חוזר אליהם שוב ושוב, שירה במיטבה. הידיעה על הספר החדש משמחת מאד! nadavseg5@yahoo.com

זאת היתה החוויה הכי מלהיבה ומשמעותית שהיתה לי במוסד הזה :) בעקבותיה הלכתי לחפש את הספרים שלה, קראתי את ערב רגיל והוא פשוט מעולה ועכשיו יצא קפה השמש הכחולה איזה יופי !

רק שבספרים הראשונים זה היה בולט יותר.

גם אני גיליתי ב"קפה השמש הכחולה" את אחד משירי האהבה המרשימים והמפתיעים ביותר שקראתי בעברית. ספר נפלא , לא נופל מקודמיו.

להגיד על "ערב רגיל" שהוא ספר "נעים" צריך להיות עוור וחרש. או גולם.

נקודת מבט לא שיגרתית ומרגשת. ובאשר לספריה הקודמים של טל ניצן, הם בהחלט אינטלגנטים..אבל נעימים?! אולי מענגים כאגרוף אל הבטן הרכה.

גדלים מספר לספר. יתכן שעדיף לבחון את האופן שבו משוררת עוסקת באותו הנושא ולשמוח, יחד עם הקוראים, על תהליך ההתבגרות המשמח והקסום הצומח מספר אחד לזה שאחריו. נראה לי, שישנן סיבות טובות לברך על הספר האחרון. השתוממות אינה התגובה הצפויה ביותר, גם לא ההוגנת ביותר. לא קרה נס, בין שני הספרים הקודמים לזה האחרון, אלא אם מעדיפים לכנות בכינוי "נס" את יכולתה של משוררת לשנות את קולה. זה אינו דבר שכיח ובהחלט מן הראוי לציין אותו, וגם ביתר הרחבה. הלוואי שהיכולת לשנות קול ולהתגלם הצורות שיריות חדשות תרווח כאן יותר. בין כך ובין כך, טוב לקרוא כאן ביקורת על ספר שירה . אפילו הטוקבק נעשה יותר נוח.

רק חבל שמר אלי הירש נאחז בקש, כמו שאומרים, בהעדר הבנה אמיתית של הטקסט. לדוגמה: "נראתה לי הפואמה כחידה המבקשת פתרון" "את החידה לא פתרתי" "האם לעובדה שהשיר כתוב בגוף ראשון זכר יש משמעות?" "יהיו התשובות אשר יהיו, קשה שלא להיכבש". נראה כאילו אין להירש שום מושג מה הוא קורא. ממבקר שירה ציפיתי להבין שירה. כדי לדעת אם השירה טובה, יש רק לקרוא אותה. לא צריך 'מבקר' שיתהה עליה באזני. מבקר צריך לאמר למה היא משמעותית או לעגן את מהותה. את זה לא קיבלתי. חבל.

וזה אכן מה ששירה חזקה עושה לנו לפעמים. חבל שבחר בפתרון הקל מדי והקטנוני של גימוד מופרך של הספרים הקודמים. "דומסטיקה" הוא ספר ביכורים חריף ורענן ויוצא דופן, ועובדה זו בעינה עומדת גם לאחר שהמשוררת התפתחה לכוונים חדשים, נועזים.

ומה קורה פה עם התגובות? כל מי שאני מכיר חושב שטל ניצן משוררת בינונית שכתבה שירים מיושנים למרות שיפים למדי. מעולם לא שמעתי איש שיטען אחרת. אז מי כותב את התגובות פה?

כולם חושבים? כולם טוענים? אני חושבת ששפתה השירית של טל נהדרת. אני טוענת שהזרימה המוסיקלית שלה, במיוחד בפואמה, סוחפת ורבת עוצמה. מאחר ואינני יחידה במחשבותי וטענותי אלה, הרי שיש בכך משום תיקון ועדכון לתמונת המצב של אורן. צביה ליטבסקי, תל אביב

נפלא, כמו ספרייה הקודמים