בהתאם לחוק חופש הביטוי וחירות המחשבה בעידן הליברלי והנאור של תקופתנו עלי להביע מחאה חריפה נגד המשורר, הסופר והמחנך המעונה והסובל, אלמוג בהר. אם חסרה לבהר השפה הערבית שילמד ערבית ולא יטיף לנו מוסר בנוגע ללימוד השפה הזו או כל שפה אחרת. אם למישהו מחוץ למעגל החברתי והמשפחתי של בהר יש בעיה עם החיבור בין השפה הערבית לבין מילים כמו "איטבח אל יהוד" או רוצחים כמו עראפת וברגותי, בהר אמור להבין זאת ולא לטעון שהפוליטיקה הרסה את הערבית. כלומר, הוא יכול לטעון כך עד סוף כל הדורות, אבל בשביל זה יש רוני לוי לטעון שזה קשקוש מחורטט. אנחנו נתייחס לשפה הזו בדיוק כפי שמגיע לה, כי ככה אנחנו רוצים. עובדה. מי שמתגעגע לעירק ולתימן ולפולניה שיתגעגע. מי שגעגועיו מכרסמים לו את הראש ומרטיטים את זקנו ושפמו שפשוט ייסע לשם ויעזוב אותנו בשקט בארץ ישראל - ישראלים דוברי עברית ונטולי תסביכים של הגולה. צימאון בארות עאלק.

נו מה יהיה עם סתימת הבארות שאתה מנסה לבצע כאן, קראת את שיריו של אלמוג בהר, הצצת בספר וחווית את המורכבות של מה שהמשורר הזה אומר, את המורכבות הקיומית שלנו, כמובן דרך הפריזמה שלו והחוויה האישית שלו? יש לי כל הרושם שלא. נדמה לי שאתה קופץ על אוכפי מילים בודדות המשמשות עבורך כצבע אדום לשור זועם, ורוכב עליהן עד כמה שהן מחזיקות אותך. אבל לדאבונך בסופו של דבר אתה נופל ונחבט במשפט האחרון של תגובתך. משפט שיש בו כביכול כוח מנופי אפשר לומר פאלי , אבל האמת היא שהוא ריק כבלון ושייך לדו שיח שאפילו בשנות השבעים כבר אי אפשר היה לנהל אותו. היה לי הכבוד להיות בערב השירה לכבוד הספר של אלמוג בהר ואף לקנות את הספר ולקרוא בו. המורכבות וההתעמקות של אלמוג במראה היהודית, מוסלמית, נוצרית, ישראלית, גרמנית, פלסטינית, אנושית המשקפת לו את עצמו את עצמינו דרך השפה, מרתקת, ורלוונטית ביותר בעיני. גם אם לא כל החוויות פוגשות אותי באותה עוצמה, חלקן ביותר וחלקן זרות לי במקצת אני חשה, ואף יודעת שמקומן בשיח האמנותי והחברתי-פוליטי הוא מרכזי וחשוב. הספר מומלץ ביותר, במיוחד לך רוני!

כאלו רבים במסדרונות בתי הספר היו מקפיצים את הדור הבא למקום שרק נחלום עליו, בימים של תיסכול ויאוש מהחינוך הקיים, לך אלמוג , ישר כח איש יקר.

בואי, התקרבי חביבתי ונסי להבין: 1. כשבהר טוען שהחינוך לא ממש מעניין את החברה שלנו הוא טועה, במקרה הטוב, או משקר במצח נחושה, במקרה הרע. כי החברה שלנו זה גם אני וגם אשתי, מנהלת בית-ספר, וגם הדודה שלי, שולה, שהיא מורה לגיאוגרפיה, וגם רותי השכנה שלי ממול שחברה בוועד ההורים של בית-הספר שלה וגם ג'וני קדחת האזרח, שכותב מכתבים למערכת על מצב החינוך במעלות-תרשיחא. ומיטב האנשים במשרד האוצר ובמשרדי ממשלה אחרים מנסים למצוא פתרונות כדי לקדם פערים - בלי הצלחות מפליגות, לצערנו. כולנו מבינים שבסופו של דבר הוויכוח הוא על חלוקת העוגה התקציבית ועובדה שהיא שמעמד המורים נוטה לשיפורים. בקיצור, בהר חושב שהחיים זה שיר, אבל הם לא. בשירים אפשר לזרוק מילים משום מקום ועשרה אנשים תמימים יחפשו 70 פירושים מתוסבכים. הוא שאמרתי - פתפותי סרק. 2. אין בי ובסביבתי הקרובה - משפחה וחברה - כל "צימאון לבארות" שנותרו בגולה. אם, למשל, היית נתקלת בשנות ה-20 של המאה הקודמת ב"חיילי" גדוד נוטרי השפה העברית היית חוטפת מהם קיתונות של בוז ומשטמה. הניסיון של אבותינו המייסדים צלח אמנם - הנה קם לנו דור של יהודים - ישראלים, "צברים", דוברי עברית, אוחזי טורייה ועט, שאין בהם כל התבכיינות פאתטית ואובססיבית לשפות הגולה ואשר חזותם במראה ברורה ומדוייקת: ישראלים נקודה. הם יכולים ללמוד שפה זרה אבל לעולם לא מדובר ב"גשר" או בהתרפקות נוסטלגית על אידיאות ופיקציות. 3. השפה הערבית מדוברת על ידי ערבים ולא על ידי צ'כים או בושמנים. לדוגמה: הפורעים והרוצחים המטונפים של תרצ"ח ותרפ"ט דיברו ערבית אורגינלית וגם עשרות הערבים הנפלאים וטובי הלב שסיכנו חייהם באותם מאורעות והצילו מאות יהודים בבתיהם. כלומר, השפה הערבית והעולם האסוציאטיבי האופף אותה יכול שיהיה גם שלילי ביותר, ואין מדובר ב"פוליטיקה" כטענתו המיתממת והמקוממת של המשורר בהר. מדובר בחיים ובמוות. 3. לי אישית אין כל צורך "לשקם" את ה"גשר" אל הערבית בדיוק כפי שלילדים של השכנה של הגיסה שלי אין צורך לשקם את הגשר לשפה הגרוזינית או לשפה הרוסית, והרי יותר יהודים נעו על גשר הרוסית מאשר על גשר הערבית. 4. זכותו של בהר להתגעגע לערבית או לפורטוגזית וזכות מלאה בידיו לכתוב על כך. ברם, זכות נפלאה היא בידי לראות את השפה הערבית אך ורק דרך הציונות ולא בדרך "התרבותית" הנראית למשורר. נכון, השפה הערבית היא גם שפת האויבים המושבעים של הציונות וגם של היהודים כבני דת משה. מה לעשות, הסכינים והפצצות מדברות בעד עצמן וצועדות על גשר מוצק. לסיכום: אין בי כל כוונה לרכוש את הספר של בהר, אפילו לא לדפדף בו. "הערבית שלי אילמת", עאלק.

למעלה ממאה שירים בסיגנונות שונים - תראו עוד יוצר צעיר שכתב ספר ראשון כל כך מלא ועשיר! תמשיך לכתוב לנו אלמוג ...

כבר מאוד סקרן לקרוא את הספר.

sorry רוני אבל אין לי שום חשק להמשיך ולהתדיין עם הדוגמטיות שלך. מה שכן, בקוראי בזמנו את אחד ממאמריו של המשורר ט.ס.אליוט על תפקידי השירה למדתי דבר נפלא, והוא תפקידה של השירה לשמר, לחדש, לאיית מחדש, להחיות את השפה. ומכיוון שהשפה העברית מורכבת מכל כך הרבה מילים משפות קדומות לה, אחרות ממנה, שכנות קרובות וקרובות רחוקות אני חושבת שאלמוג בהר ממלא את תפקיד המשורר באופן מעמיק ומעשיר במיוחד. היכולת שלו להשתמש בצורות שונות של העברית, הארמית, הערבית וכו' באופן חופשי, באמצעותו המשמעיות של השיר מעבירות לי מילים וצירופים באופן מרענן, ואף חדש לגמרי , משמרת את השפה ואת היחודיות שלה. שימור השפה הוא גם חלק מן הזכרון ומן השאיפה לאיחוי השבר בהם עוסק אלמוג בשיריו. בדרך זו הצורה והתוכן מהדהדים זה את זו ופה מתרחש מעשה האמנות.

ברכות על הספר, רק טוב ובהצלחה!

לימוד השפה הערבית מתוך הקונפליקט הערבי-ישראלי הוא בעייתי. מן השפה הערבית, בייחוד מן הספרות ומהשירה הערבית, הקלאסית והמודרנית, יש לנו הרבה מה ללמוד ולהפנים. היחס של החברה הישראלית לתרבות, לשפות זרות, ולספרות בכלל ולחינוך בפרט הינו יחס מביש. מה שאינו מניב הון מיידי מבוטל בהינף יד.

מרוב פטפוטים וקשקושים, אתה מותיר אותנו עם כל כך הרבה מילים המסתירות את האליטיזם שלך. עם 2 תגובות באורך שרשמת אתה קורא לאנשים אחרים קשקשנים?! אני מזמין אותך לחזור במנהרת הזמן לימי המעברה, אך הפעם להיות בצד השני, אולי אז תבין מהם חוויותיו של האחר. בינתיים, תמשיך לכתוב טוקבקים ב-ynet.

קל מאוד להסתכל על עניינים מנקודת מבט צרה. ועם כל הכבוד לך, אשתך, השכנה מוועד ההורים וכדומה, מה שאלמוג בהר אומר על מערכת החינוך הוא אמת. זה מאוד טוב ויפה שאתה פעיל במערכת הקטנה שלך - אבל בפועל מצב החינוך היום בישראל פשוט מחפיר ומבייש. ומה רע בלהיות תרבותי? מה רע בלבחון את המקורות שלך? אין קשר בין לבחון את השפה הערבית ולהיות ציוני וישראלי גאה. השילוב שאתה מנסה לעשות בין חקירת השפה הערבית והמקורות היהודיים מארצות ערב אל חוסר בציונות הוא עם כל הכבוד, מטומטם! אין שום קשר לערבים עם הפצצות והסכינים. בסופו של יום אתה נשמע באמת אדם ממורמר שראה כתבה, והחליט לשפוך את הזעם שלו. הקביעה שלך שאין לך אפילו כוונה לדפדף בספרו של אלמוג בהר רק מראה את מידת צרות העין והגזענות שלך - בשבילך אני מקווה שיום אחד תוכל באמת להיות אדם רגוע יותר ותוכל להעריך יצירה אומנותית יפה וחדשה ומרעננת. לילה טוב :-)

שחבל מאוד שעם כל המילים ששפכת לא זלגה לך טיפת תרבות. איש לא אומר שחובה עליך לאהוב להתגעגע לשפה הערבית, ואני יותר מיכול להבין את העיונות שיש לך כלפיה. אבל כפי שזכותך לשנוא את השפה הערבית ולראות בה את תמצית הרוע, זכותו של אחר להתגעגע אליה כשפת אבותיו, לכתוב על כך ולשתף אחרים... בלא מעת בתים יהודים שמעתי את השפה הערבית מדוברת ע"י הסבים והסבתות... סבי וסבתי דיברו איטלקתי, ובעקבות כך להכתי ולמדתי איטלקית... כי רציתי בין השאר ללמוד על התרבות וההויה... האם זה נשמע לך מוזר ?! אם לאו, מה ההבדל בין איטלקית לערבית ??? הערבית כשפה לא שנאת יהודים... הכל תלוי במילים בהם בוחרים להשתמש ! חבל שהמילים שלך לא נבחרו באופן קצת יותר תרבותי. אישית, אני מקווה שלא תקנה את הספר... והעותק שלא תקנה יגיע לידיים שיעריכו אותו הרבה יותר.

יש לנו פרוייקט מצויין בפורום שלנו: "בסימן כתיבה", בראשותה של היוצרת המפורסמת תיה שתחי'. שלח מייל לעירית בר, ונראה אם נוכל לדחוף אותך לכרוך שלנו. מהר, פן תאחר!

אני דווקא מסכים עם רוני לוי, יש משהו מאוד מתנשא במזרחים החדשים שלוחצים עליך להתחבר לערביות שלך למרות שמעולם לא חווית עצמך כערבי. מי שרוצה ללמוד ערבית שיילמד מבלי להמליץ לאנשים אחרים לעשות זאת. התגובות לרוני לוי רק מעידות על צדקת דבריו יישר כוח דבריך מרתקים יותר מדבריו של אלמוג בהר

מאוד רציתי להיות בתמול שלשום, כדי להנות מרגע מתוק וקסום שכולו גאווה. האומנם הערבית היא שפת האויב? אז מה עם -אנא מן אליהוד- ???

וככה הוא מתקדם בסולם הדרגות. די . שכל אחד יבין במה הוא טוב ולשם יפנה משוררים הם משוררים והם עם קטן מאוד סופרים הם סופרים והם עם אחר. לתת פרסום לסופר שבינתיים מוציא ספר ראשון? ואיפה כל המשוררים שהוציאו ספר שני ושלישי?

ותעזוב אותנו בשקט עם השטויות שלך?

לפי הבנתי זה שמך מהצד דובר הגרמנית, אך אני עצמי נמנה על משפחת בהר ממצרים,אודה על התייחסותך.

רוני, ממש מסכימה איתך. מה הגעגועים האלה לשפות של גויים רצחניים למיניהם. הגעגועים שלי הם לעברית על כל רבדיה והיופי שלה. מה לי ולפולניה, מה לי ולפולנים, ועל אחת כמה וכמה מה לי ולערבים. אני שואפת להיות מערבית בערכים שלי ולא שואפת ל"ערכים" של המזרח הקרוב. אנחנו ישראלים, בעלי זיקה לערכים מערביים.זהו.

כה אמר משורר הגלות: "הערבית קיימת מסביבנו – בבתי הכנסת, בתרבות הפלסטינית שמסביבנו, בשפה של הבית. היא חלק מאיתנו". אדון בהר יקר! התרבות הערבית זרה לי ואיננה חלק מתוכי, נא דבר בשם עצמך, תתגעגע בשם כיסופייך שלך ועזוב אותנו בשקט ללא הטפות מוסר תרבותיות הנשענות על תפיסת עולם שמאלנית בעליל. וצדק מאוד המגיב רוני לוי. כתוב שירה עברית-ישראלית, זה עדיף. ככה אני חושבת, מה לעשות.

משהוא ביקש ממכם לאהוב את השפה הערבית ?! משהוא ביקש ממכם להתגעגע אליה ?! אני מגיע מבית אשכנזי לחלוטין ואין לי כל געגועים לשפה הערבית, אבל זה לא אומר שאני אטום לרגשותם של אחרים... שאני לא יכול להזדהות עם תוכן הדברים, עם הרצון להבין את התרבות ממנו באו סביי וסבתותיי. אין פה שום קשר למזרחיות או אשכנזיות. לזו שטענה שמשוררים הם משוררים וסופרים הם סופרים.... אולי תטעני גם שציירים הם ציירים ופסלים הם פסלים... והרי שההסטוריה תוכיח אותך אחרת!!! אלמוג הוא משורר! בכל רמ"ח איבריו! וכמו בכל תחום, יש משוררים יותר טובים ויש שפחות.... הוא יותר! ולכן מגיע שספרו הראשון יזכה לפרסום. אישית, אני לא קורא שירה... לא מתחבר לזה. לשירה של אלמוג... (גם אם לא לכולה) התחברתי. אז בבקשה, אף אחד לא מכריח אתכם, מקופף את ידכם... לא רוצים, אל תקראו. אבל אם לא קראתם... ואין לכם משהו אמיתי להגיד על תוכן הדברים... פשוט תשתקו... השתיקה יפה לחכמים!

מצטרפת לכותרת של רוני לוי אם כי מסיבות אחרות, אלמוג בהר הוא אכן קשקשן מיופיף, ובעצם הוא משורר ,כותב גלותי, בדיוק כמו משוררים וכותבים גלותיים אירופוצנטריים שכתבו על בית המדרש במרכז אירופה,או על העיירה היהודית במזרח אירופה, (אותם אילצו אותנו ללמוד בבית הספר כאילו שההיסטוריה הישראלית מתמצית באלפיים שנות גלות ולא בארבעת אלפים שנות היותנו מכאן וששורשיינו נטועים כאן אחרת למה שבנו לכאן?ולשם מה אנחנו מקיזים את דמנו כאן ולא בארצות הגולה?)ו- "געגועיו" לעבר הגלותי הינם אנכרוניסטיים לחלוטין, ה - "קינה" שלו על חיי הגלות של הקהילה היהודית לא משנה מאיזו עדה (לפחות במקרה שלו) היא "קינה" מזוייפת מפני שאת הנישה של משוררי גלות מזרח אירופאים כבר תפסו לפניו, אבל חייבים לתפוס נישה שתראה כביכול "חתרנית" אז פונים כביכול לכיוון מזרח מה שנחוץ לנו בתרבות הישראלית המתהווה הוא שירה או פרוזה או יצירה שמתקשרת למקום הזה ולעבר ההיסטורי של הארץ הזאת לא לעבר ששייך לגלות,והחדשנות והמקוריות והחתרנות לא באים ממקום של לעומתנות, אם ישנם משוררים או כותבים שכתבו על "בית אבא" ממזרח אירופה, אנחנו המזרחים נכתוב על "בית אבא" שהיה בגולת בבל,או גולת צפון אפריקה, או כל גולה אחרת.יעני כ- "תרבות נגד" ולעמרי הרצוג - למען היושרה לפחות לקוראים, ולמען הגילוי הנאות, מן הראוי היה שתספר שאלמוג בהר הוא חבר וידיד קרוב שלך, ושספר השירים שלו "לא נפל עליך מן השמים" ושאתה מפרגן לחבר קרוב. נוסח "פרגן לי פה ואני אפרגן לך שם"

אני כורדי אני. אני יש עלי מורשת חזקה של מכנסיים כמו שמלה וכובע מוזר וענק שדומה למצנפת. ואני נוגה ורגשני ומאמין בדו-קיום בין הכורדים והעירקים והאמריקנים והטורקים והצ'רקסים. ואני מאמין בדוקים וקלפים ובקבוק של ערק ותמרים ממוזמביק מבית סבא ברודזיה שברח מהונג קונג דרך מנצ'וריה ועלה לטורקמניסטן דרך שער יפו ושם עצרו אותו החיילים המרושעים של מג"ב. ורק השפה הממלוכית שותקת בתוכי, יען כי לא ידעו הורי שאנא כורדי. ואני מתגעגע אני, כי אני רגיש נורא, אני. יש לי מבט מלנכולי וכאפייה שיושבת על הלב ותפיסת עולם של שאנטי. ולכן אני כותב שירים עם מילים בלי קשר ביניהן ועם רעיונות על פרפרים ומוזות וערבים ויהודים ממוצא אצטקי שהתחתנו עם גרוזיניות בקטמונים ואחר כך ירדו לקנדה ולמדו בגן ילדים שבדי עם גננת מהפיליפינים. לכן אני רוצה להתחבר לכורדית שדיברו הסבא של סבתא שלי והסבתא של אמא של דודה של סבא שלי בכורדיסטאן כי לשפה יש תובנה קונספטואלית לעבר המתמשך בתוך בליל חיינו בהווה העתידי, והקשר האינהרנטי הוא הגשר והוא הנשר שעף בשמים וקורא לי: קרע, קרע, קרע, היכן בורות המים הצלולים? אני צמא! צימאון בארות, עאלק.

הוי אבוקי מזרחי אתה יהוד בין יהודין מערסלי שפה עינוגי תמרין ותפוחין של מרגליות זוהר חמה ושירת צרצרים זיבה וזימה ותרעלת מכאובים הוי אמא, אין אני יודע שרבוטי ערבית כמו מרחם שעצרוני שומרי הארמון היכוני פצעוני נשאו כותנתי מעלי אנא מין יהוד, אנא אנא חרטט אבו יאסין, אנא

לך לך, לך על הקו, רוני לוי. העם איתך!!! יצאו לנו מכל החורים משוררי השמאל הזה. משוררים עאלק.