יאיר לפיד עשה חסד עם "אם החיטה", שבגלל עטיפתו המרתיעה, עלילתו הלא שגרתית והעדר יחסי ציבור, נדחק שלא בטובתו. זו - בעיני - התכלית העיקרית של "מועדון קריאה" שכזה - לקדם ספרים שלא זוכה למנת יחסי הציבור הרגילים, ונדחקים הצידה. במקרה הזה, אלון חילו זוכה ליחסי ציבור נפלאים בתקופה האחרונה, לרבות ראיון מרכזי בשבעה לילות. לכן, חבל שאוחובסקי ו-YNET בחרו דווקא בספר כזה. כל זה, כמובן, מבלי להתייחס לספר עצמו, שיכול להיות שהוא נהדר (לא קראתי עדיין).

מאד אהבתי את מות הנזיר, שהיה הפתעה נעימה והיה ראוי לכל השבחים, אבל אחוזת דג'אני הוא ספר מאזב. לא טוב, לא מעניין, יומרני, חוזר על עצמו, השפה נשמעת מזויפית, מעיקה, והספר מצליח בעיקר לשעמם. הקסם של מות הנזיר לא חוזר כאן.

ואם כן, עד כמה סטימצקי תדחוף אותו.

את "מות הנזיר" מקדם כאן אדם שכנראה מקורב לו

שעשה את אותו הדבר רק הרבה יותר טוב!!!!!!!!!!!!!!

תזכיר לכולם, גל, לא ניסית להרים סרט על ספרו הראשון של חילו? למה לא הזכרת את זה באייטם?

טרם קראתי אבל אני בטוחה שהספר מעניין. מות הנזיר היה מעולה

ותמיד תמיד דוחף את אדום עתיק העבש.

למה כל אוחו במדינה הזאת חושב שהוא איזה מבין גדול??

שפה זה לא הכל. מזכיר לי את "אדום עתיק" שגם הוא כתוב טוב אבל פגום באותה מידה. שני ספרים שדומים מאד בכך שהכותב עסוק בלהראות את שליטתו בעברית במקום לפתח את הדמויות והעלילה.

הרי כולם יודעים מדוע האג'נדה של חילו מתאימה לאוחובסקי ויש גם הרבה שיודעים על הקשר המסחרי ביניהם. גילוי נאות הוא לא צירוף בזוי מהבחינה הזאת.

אחרי זה הגיעו החקיינים שניסו לרכב על ההצלחה כמו גבריאלה אביגור רותם, שולמית לפיד וכעת גם אלון חילו. הטרנד הזה מתחיל להיות צפוי ומשעמם ולא יעזרו כל הדחיפות של הברנז'ה ובעלי האינטרסים הכלכליים.

סיפרו הקודם של חילו "מות הנזיר" הוא ספר מהפנט הכתוב בצורה יוצאת דופן השואבת אותך אל תוך עלילה פתלתלה ומסתורית. הכתיבה של חילו מרתקת ועשירה. את החדש שלו כבר קניתי לפני שבוע.

כל ספר שיטיל ספק כלשהו בצידקת קיומנו בארץ ישראל יתקבל בברכה לוהטת על ידי שמאלנים מסוגו של גל אוחובסקי. והוא הדין בספרו זה של אלון חילו. שימו לב לטרמינולוגיה של אוחובסקי ותבינו. הוא כותב על הציונים הראשונים "אירופים שהחליטו משום מה(!) להגיע למזרח הרחוק". באמת מעניין מדוע מכל המקומות בעולם בחרו האירופים המנשלים של חילו את אוחובסקי להגיע דווקא למולדת הפלשתינית. אוחובסקי לא יגיד לכם. הרי לשם כך יצטרך חס וחלילה להשתמש במונח הנורא (בעיניו) "מולדת העם היהודי".

אני אולי לא מבינה במלחמות הפנימיות של עולם הספרות, אבל הספר עצמו פשוט משובח. ממש כמו שאריאנה מלמד כתבה, סוחף, כובש ומרתק, ואולי זה נכון שהילד כותב קצת מבוגר מדי לגילו, אבל לי זה לא מאד הפריע. בקיצור, הנאה צרופה.

מה המכנה המשותף לחילו ולמבקרים שהיללו את ספרו? 1. השקפת עולם שמאלנית המתחנפת לערבים. 2. השקפת עולם שמאלנית המתחנפת לערבים. 3. השקפת עולם שמאלנית המתחנפת לערבים. שאלה נוספת - האם הביקורות היו זהות אם הסופר היה, רחמנא ליצלן, מתייצב בצדו השני של הסכסוך?

לך תסביר למי שלא מכיר את ההיסטוריה שיפו היא עיר חדשה יחסית . שהממלוכים הרסו את יפו העתיקה ואיש לא גר שם עד לאמצע המאה ה17. שחלק מהערבים ביפו ובכפרים מסביב הגיעו ממצרים במאה ה19 ביחד עם איברהים באשה ושרוב הערבים הגיעו לשם בכלל במאה ה20 .אבל לך ותנסה לשכנע פוסט או אנטי ציוני עם עובדות היסטוריות.

אהבתי מאוד את מות הנזיר. טרם קראתי את הספר החדש אבל מכיוון שכל כך אהבתי את מות הנזיר ארוץ לקנות גם את זה. אלון - אצלנו בבית אוהבים את כתיבתך, אתה צעיר והעתיד עוד לפניך.

הספר "אדום עתיק" עצמו לא עבש. הוא נהדר. שם את "דג'אני" בכיס הקטן. אם חילו זה הכוכב החדש של הספרות העברית, אז הוא מטאוריט ואביגור-רותם זה כוכב לכת.

קודם כל ספר טרחני. שנית כל הספר יצא באוקטובר 2006. שולמית לפיד פרסמה את 'גיא אוני' חצי יובל קודם. אביגור-רותם פרסמה את "אדום עתיק" במרץ 2007. איך הם יכלו לתפוס עליו טרמפ? בתוך שנה רק רם אורן כותב ומפרסם ספר. חוץ מזה זאין בכלל דמיון בין השלושה.

כל מי שכותב ספר עם ריח ציוני כל השמאל ההזוי מתנפל עליו. עשו את זה לאביגור-רותם על "אדום עתיק" עכשיו יעשו את זה לחילו על זה.

כי אם היית קורא היית מגלה שאין שום דמיון ואין שום חקיינות ובכלל לשים את אביגור-רותם וגוטפרוינד על אותו מדף עם לפיד זה עלבון לשניים הראשונים.