רק מי ששייך למשפחת השכול יכול להבין ממש את המעבר הנורא והבלתי אפשרי בין יום הזכרון ויוןם העצמאות. אז כולם מברכים אחד את השני ב"חג שמח" למרות שעדיין יום זכרון, מתנפלים על חנויות הבשר (למרות שעדיין זכרון), מזינים אחד את השני למסיבות (עדיין זכרון) וכו'. אז ברור שיש טעם בצמידות בין הימים, אבל למה לא להשאיר מירווח של 24 שעות. זה לא טבעי, לא אנושי!!!!!!!!!!!

יהי זכרך ברוך לעולם לא נשכח

היה לי דוד אהבתי אותו יותר מכולם..! פתאום הוא נקטף לנו לפני 22 שנה כי שמח היה כו טוב ה' קטף פרח את הפרח הכי יפה בגן אבל למה לא קטף פרח אחר ? למה????

בחור משכמו ומעלה יפה תואר ,שנון,גבר אמיתי לעולם זכרך לא ימוש נפל באסון הכבל

דרור. היום בן 55. אז בן 20. חניך קורס קציני שריון. המלחמה תפסה אותך באמצע ולקחה אותך רחוק. היית לוחם ללא חת, כך מספרים חבריך, חייל ממושמע ואדם נפלא. איש עם נשמה. ואנחנו, אלו שנשארו בחיים נשארנו מאחור. לעולם לא נשכח אותך. יהי זכרך ברוך.

לא נשכח אף אחד ממכם... אוהבים וזוכרים את כולכם אחים שלנוו !! ישראל-- העם היחיד !!

ציון חכמון נולד ביום: 4.11.1960 נפל ביום: 19.12.1980 שיח לוחמים במלאת שלושים יום לנפילתו של ציון ישבו כמה מחבריו ומפקדיו, שהשתתפו בפשיטה ושוחחו על תחושות ומחשבות העולות בעת טבילת אש ראשונה. בין היתר דיברו גם על . ציון השיחה הוקלטה והופיעה בכתבתו של חן יחזקאלי בעתון : "במחנה נח"ל . אנחנו יושבים סביב השולחן עם אנשי הנח"ל המוצנח הם יוצאים לשל"ת, אך יש איזו תחושה של דברים שלא . נסגרו הפעולה בלבנון, במהלכה נהרג סמל ציון חכמון ונפצעו סמל וקצין, גם הם מאנשי היחידה,היתה הפעולה הרצינית ביותר במחזור זה. טבעי הוא, על כן, שחיילים ומפקדים שזו להם טבילת אש ראשונה, יוסיפו ויהרהרו בה גם זמן רב לאחר שאירועים ופרשיות חדשות שטפו את . דפי העתונים אנחנו יושבים עם סג"מ אמיר, סמל עודד, סמל גלעד סגן ש. וסמל ירון. בשיחה משתתפים גם אפי וטל מגרעין . דקר", אליו השתייך גם ציון" . סגן ש.: הקרב מתחיל עוד זמן רב לפני היציאה לדרך קטעי ההכנה שלפניו, כמו גם הרגשות והלבטים מעניינים לא פחות. תוכנית הפשיטה עברה כמה וכמה שינויים וגילגולים עד שהגיעה למתכונתה הסופית, שהתבססה על מידע עדכני, שכלל גם הוא שינויים ודחיות של הרגע האחרון. היו בשטח כארבעה-חמישה יעדים וכשמונה-תשעה כוחות משלנו שנועדו לפשוט עליהם. הכוח שלנו קיבל את המשימה העיקרית. משימה עיקרית - פירושו שאנחנו הנח"ל המוצנח, קיבלנו את היעד המרכזי, בו היה ידוע על נוכחות המחבלים. הכוחות האחרים קיבלו יעדים אשר . נוכחות המחבלים בהם לא היתה וודאית כשהגענו לשטח, הייתה התפצלות כוחות, ותוך כדי התקדמות ליעד הייתה היתקלות של כוח משנה שלנו . בארבעה מחבלים, ששמרו במרחק של 150 מטר מהמוצב למחבלים היה מקלע כבד, והם התחילו יורים לעבר הכוח שניתגלה. התפתח קרב של כעשר דקות. מכיון שהכוח היתגלה, הייתה חייבת כל התוכנית להתבצע הרבה יותר מהר. לכן, תוך שלוש-ארבע דקות נכנס הכוח כולו . לתקיפה לפני שהתחלנו לתקוף, עדיין תוך כדי המתנה, זיהינו שני מחבלים בורחים מאיזור ההיתקלות הראשוני. אלה היו, כפי הנראה, המחבלים שפגעו באנשי כוח-המשנה . שלנו שהסתער ציון שהיה עם הכוח שניתקל קיבל כדור בראש מתחת לקסדה. אלי- קצין הקשר חטף כדור ברגל וסמל אבישי קבל כדור אחד ברימון שהיה תלוי לו על האיפוד . ואחד בזרוע ציון נפל מיד במקום. לפי דברי רופא היחידה, הפגיעה הייתה כה קשה שגם על שולחן הניתוחים, בבית חולים . משוכלל, לא הייתה שום אפשרות להצילו , אבישי המשיך לרוץ, ורק כשראה שזרועו מכוסה דם הבחין בפגיעה. עזרתי לו לקבוע חוסם עורקים ואבישי - העביר את הנשק לידו השניה והמשיך ללחום. אלי נפל קם - המשיך לרוץ, הגיע לאיזור היעד ונשכב. בינתיים . הגיע הכוח כולו ליעד, וטיהר אותו עודד: בענין ההתקלות, שלא יבינו לא נכון, ההפתעה שלנו הייתה בסך-הכול בכך שהמחבלים היו עירנים יותר מהצפוי - פשוט בכוננות גבוהה. הכוח שלי (הייתי בכוח של עומרי) נתקל בהם לא במקרה. היינו כוח רתק, שתפקידו היה לכסות את היעד מרחוק במכת אש נוראית, כשכל אחד יודע איזה חלק הוא מכסה. הכוונה הייתה לגמור את העסק בכמה שניות, ואחר זאת לירות פצצות תאורה בשביל החברה שלנו שנכנסים. בעתונות . פורסם שהיה שם מארב של מחבלים - וזה שטויות , המחבלים פשוט שמרו יותר רחוק מהעמדה ממה שציפינו וזה שהכול נעשה יותר מהר אחרי ההיתקלות, לא שינה כלום. פשוט תפסנו את העמדה יותר מהר. אחרי שנכנסו שאר הכוחות, רצנו מיד אל הנפגעים כי הרופא היה . אתנו. לציון עוד היה דופק, אבל כבר היה אבוד גלעד: לגבי ציון - הרגשה מחורבנת - כדור נכנס לו ... מהצד, ממש כשהיינו בטוחים, שהפעולה כמעט מושלמת אמיר: למען האמת, תוך כדי הקרב, לא חשבתי כלל , על ההרוג, אפילו שידעתי שהוא משלנו. ראיתי אותו אבל אמרתי לחברה שלנו להמשיך להלחם, לא הייתה שום . אפשרות אחרת ירון (היה עם ש.): כשהסתערנו על היעד, ציון היה . בסוף, ואנחנו כולנו יישרנו קו כדי שנוכל לירות ראיתי שמסתערים רק שלושה חיילים ולא ארבעה - אבל חשבתי שמישהו לא שמע את הפקודה. רק אחרי שהשלמנו . את ההסתערות וחזרנו להתארגן נודע לנו שציון חסר מרחוק ראינו כמה אנשים מטפלים בחייל שהיה שכוב על . הארץ

. אפי: אני מכיר את ציון עוד מבית-הספר במקווה-ישראל נפגשנו שבוע לפני הפעולה בביתו. הוא אמר שיש רק שתי אפשרויות כשיוצאים לקראת משהו מסוכן: או שיקרה משהו או שלא יקרה כלום. מכיון שציון היה בכוח עתודה, והמגיסט של הכוח היוצא חלה שלשה ימים לפני . הפעולה, ציון החליף אותו ויצא במקומו לפעולה , אחרי שפינו אותנו - כשירדתי מהמסוק - ישר הלכתי משום מה, לחפש את ציון. והנה הבחור הראשון שאני פוגש הוא דורון, זה שציון החליף. כששאלתי אותו אם היו נפגעים, הוא הביט עלי בכזה מין מבט מוזר ובסוף אמר, שציון נהרג. חשבתי בהתחלה שהוא צוחק, אחר-כך בכיתי - זו הייתה פעם ראשונה שחבר כל כך קרוב שלי נהרג. עזבתי את כל הדברים ונסעתי אל בית הוריו של ציון. זה היה אחד המפגשים הקשים בחיים שלי. אמו . שאלה אותי כל מיני שאלות שלא יכולתי להשיב עליהן אחרי שישבתי אצלם קצת, הם קיבלו אותי למשפחה . כאחד משלהם טל: ציון היה בחור מוצלח מאוד מהרבה בחינות, ומאד מקובל אצל החברה. לא פעם היו מלחמות בין הגרעין שרצה כי ציון יישאר בנח"ל, לבין אביו שרצה שהוא ישרת בקריה, כדי לעזור בעבודה במזנון ובפרנסת , המשפחה. פעמיים החליט ציון להכנע ללחץ המשפחתי ואף חתם 55 ופעמיים התחרט ונישאר בנח"ל. בסוף הגיע לנח"ל המוצנח והיה מייצג אותנו נאמנה בכול . התחרויות ומשחקי הכדור-רגל אפי: אח שלו אמר, אחרי שמת, שציון לפחות הספיק לעשות חיים בחייו... מתוך בגדיו של ציון, מצאו לאחר מותו מכתב אותו הוא עמד לשלוח להוריו. במכתב הוא אומר, בין השאר, שאם לא הוא ייצא - ייאלץ בכול מקרה, לצאת אחר. במלאת שלושים לנפילתו של ציון מארגנים בני הגרעין ערב נח"ל בקבוץ ניצנים, בשיתוף בני המשפחה, ויוציאו גם עלון, שיספר בין השאר, על . שבע שנות חייו האחרונות של ציון מוסיף ש': בשנים האחרונות היו כמה נפגעי פעולות ביחידה. ציון הוא ההרוג הראשון ביחידה מאז מלחמת יום כיפור. תגובתה של האם הייתה מופלאה - היא אספה את החיילים בבית-העלמין, ואמרה להם להמשיך בדרכם, ורק לשמור על עצמם. בקיצור - יכולת לראות . מהו כור מחצבתו של הבן-אדם ירון: מתברר, כשמסתכלים אחורה, שהמוכנות של ציון הייתה מעל הנדרש, כמעט תמיד. מכיוון שהוא היה לוקח על עצמו לסדר תורנויות, שמירות וכו'. הוא היה סותם חורים בעצמו. הייתי צריך להורות לו, במפורש, להטיל יותר על האחרים ולקחת פחות על עצמו. כשהיינו צריכים לבחור חייל מילואים הצבענו עליו - כי הוא היה מגיסט טוב, ורובאי מצויין, וגם אם פחד לצאת - לא . התלונן מסיים סגן ש': אחד הלקחים החשובים, זה שאין להתעסק . עם הנפגעים עד שלא מחסלים את מקורות הירי של האויב . האבדה ששכלנו איננה פרי של פאשלה בתכנון, או רשלנות זהו המחיר הנמוך ביותר שפעולה כזו הייתה יכולה לדרוש. זו הייתה פעולה שבה נהרגו רק על-ידי הכוח שלנו כעשרים מחבלים, ואולי יותר. (האוהל בו שהו המחבלים התפוצץ בגלל מלאי התחמושת ואי-אפשר היה לספור במדוייק את ההרוגים). המחזור הנוכחי, הוא המחזור הטוב ביותר שידעה היחידה מאז המחזור שלפני ארבע שנים. אפילו מפקד הנח"ל שבח אותו ואמר, שבפעולה האחרונה הופגנה רמה שהציבה סטנדרט גבוה מאוד, שאתו . ייצטרכו להתמודד המחזורים הבאים שיגיעו ליחידה

שנפלו בסיור ליד הכפר עין יברוד. לזכר חיילי שורה וחצי, שבחולון ולכל בני משפחת השכול בישראל, איתכם אנחנו בכאבכם, בכל ימות השנה.

נהרג בשעת חילוץ חבריו בשטח פתוח מכוסה באש אוייב, בקרב על תל-פחר

היי, זאת החברה שלך... אני והג'ינג'י נפגשים היום כדי לשמור על הגחלת. אוהבים מתגעגעים ולא שוכחים לרגע, כבר שלוש שנים.

לא הכרתי אותך מעולם, אבל קיבלתי את שמך. זכיתי להיות זה שיקים יד למשפחתך שנעלמה כולה. הוריך ושני אחיך מתו עליך כשהיית עוד צעיר, ונשארת יתום בעולם. לא ויתרת, כך סיפרו לי, ולא התייאשת. חורף, מוצב החרמון. כדרכך, תמיד התנדבת, וירדת ללוות מילואמניק את כל הדרך למטה. שניכם נעלמתם. חצי שנה חיפשו אחריכם. ועדיין מהדהדת זעקת דודתך: "ואולי הפעם ירחם אלוהים, וישאיר שריד למשפחת וורצל?!" חצי שנה מאוחר יותר החזירו הסורים את גופתך. ומיום שעמדתי על דעתי, כל שנה אני שם, בקרית שאול.

לאחי, מתן קיני ז"ל ושאולי להב שאני לעולם לא אשכח, אתם איתי תמיד.

הצפירה הזו.. שוב אני שומעת אותה כמדי שנה בשנה היא חוזרת משתקת, עצובה, כועסת, דרוכה, מוכנה, אילמת, זועקת זוכרת.. למה כולם עומדים בה? מה משתק אתכם כל כך? אם תזוזו כשהיא נשמעת... יירו בכם? ישפילו אתכם? יהרגו אותם, כפי שעשו להם? לחיילים שלי שלום לכם יקיריי מימיי לא התרגשתי יותר עכשיו משמלאו לי 60 שנים רציתי לכתוב לכם שיר על אלו שבחיים על אלו שבין צפירה, לצפירה לא שוכחים להזיל עוד דמעה לא שוכחים את אותה הדממה שפרצה לביתם, ביתכם, ונותרה השממה לא שוכחים אתכם, אהוביי מלאכים שלי, כפי שהגנתם עליי בעודכם בחיים המשיכו להגן על כל עם ישראל עם היושב במרומים פרח שלי- אתה חייל נהדר מעולם לא חדלת להיות כזה בזכותך ליבי היה כל כך מאושר עד הרגע הזה שה' שבשמיים החליט, וקטף פרח אשר רצה לשמור עליו מקרוב.. במו ידיו.. פרח ששתל, פרח שהצמיח פרח, שאת ליבו..הפריח מלאך קסום שלי כמה אתה חסר לי בלעדייך הצבא כבר לא אותו דבר חסר לו עוד נפש שתעמוד על המשמר גופך עדיין כאן אך ליבך שם..למעלה.. קח אותי, אני שלך בליבי חיבקתי את כל כולך עטפתי ונישקתי ללא הרף לא פיספתי שום שנייה מתוק שלי, אחד מאלף... ליבי אליך כמה שנים..כבר כמה אתה בא בחלומי ואומר לי ' אמא אל תדאגי' 'ה' שומר עליי כאן מאז ומתמיד ' אמא שלי..עבר את לי..וגם עתיד ' מעולם לא שכחתיך אמא יקרה ' אל תזילי עוד דמעה ' חייתי..ובחיי הענקתי לך את השמחה ' ועכשיו כשעודני עוד..את כבר בוכה? ' שמרי על עצמך..שמרי 'אני עוד אוהב..את יודעת..." פקחתי את עיניי וייחלתי לראותך אביר שלי..קמתי..לקראתך הדלקתי נר וקראתי בשמך... שוב בוקר, המציאות כאן לא קלה בני יקירי הטה אוזנך, זו שוב הצפירה כמו הצווחה אשר בכית ביום היוולדך רק הפעם, הצפירה משתקת, הולמת דממה עכשיו כאן בני חיילים יקיריי בחייכם ובמותכם, החזרתם בי חיי רק מה שווים חיים, שבגן הכי יפה שיש, חסרים פרחים כל כך יפים? ומילה לא אוציא, ושירה לא אנעימה אוהבת אותך בני, יקיריי חיילי, גיבוריי שלכם לעד, זקנתכם בת ה60

מלך בשר ודם שיוצא למלחמה על אויביו - מוציא חיילותיו להרוג וליהרג. ספק אוהב את חיילותיו ספק אינו אוהב את חיילותיו, ספק הם חשובים בעיניו ספק אינם חשובים בעיניו, ואפילו חשובים בעיניו חשובים בעיניו כמתים, שכל היוצא למלחמה מלאך המות כרוך בעקבותיו ומתלווה לו להרגו. פגע בו חץ או סייף או חרב או שאר מיני משחית ונהרג מעמידין אחר במקומו, ואין המלך מרגיש בחסרונו, שאומות העולם מרובים וגייסות שלהם מרובים. נהרג אחד מהם יש לו למלך הרבה כנגדו. אבל מלכנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מלך חפץ בחיים, אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את ישראל עמו ובחר בנו מכל העמים, לא מפני שאנו מרובים חשק ה' בנו כי אנו המעט מכל העמים. ומתוך אהבתו שאוהב אותנו ואנו מעטים כל אחד ואחד מעמנו חשוב לפניו כליגיון שלם. לפי שאין לו הרבה להעמיד במקומנו. נפקד חס ושלום אחד מישראל באה פחת בלגיונותיו של המלך ובאה תשות כח כביכול במלכותו יתברך, שהרי מלכותו חסרה לגיון אחד מלגיונותיו ונתמעטה חס ושלום גדולתו יתברך. לפיכך אנחנו מתפללין ואומרים אחר כל מת מישראל יתגדל ויתקדש שמיה רבא, יגדל כח השם ולא יביא תשות כח לפניו יתברך ויתקדש בעולמות שברא כרצונו, ולא נפחד על עצמנו אלא מהדר גאון קדושתו יתעלה וימליך מלכותיה שתתגלה ותראה מלכותו בשלימות ולא יתמעט ממנה חס ושלום, בחייכון וביומייכון ובחיי דכל בית ישראל במהרה ובזמן קרוב, שאם מלכותו גלויה בעולם- שלום בעולם וברכה בעולם ושירה בעולם ותשבחות הרבה בעולם ונחמה גדולה בעולם וישראל קדושים אהובים בעולם וגדולתו גדלה והולכת ומתרבה ואינה מתמעטת לעולם. אם כך אנו מתפללים ואומרים אחר כל אדם שמת, קל וחומר על אחינו ואחיותינו הנאהבים והנעימים בני ציון היקרים הרוגי ארץ ישראל שנשפך דמם על כבוד שמו יתברך ועל עמו ועל ארצו ועל נחלתו. ולא זו בלבד אלא כל הדר בארץ ישראל הוא מלגיונו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהפקידו המלך שומר בפלטרין שלו. נהרג אחד מהלגיון שלו אין לו כביכול אחרים להעמיד במקומו. לפיכך אחינו כל בית ישראל, כל המתאבלים באבל הזה, נכוון את ליבנו לאבינו שבשמים מלך ישראל וגואלו ונתפלל עלינו ועליו כביכול, יתגדל ויתקדש שמיה רבה בעלמא די ברא כרעותא וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה. וכן כל הפרשה כולה. ונזכה ונחיה ונראה עין בעין, עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן.

נהרג בעת שניסה להציל חבר מגולני. הזמן עובר אבל הזיכרון צורב יותר

אחי היקר. כמוך, אני נס ציוני. שירתנו באותה יחידה אם כי בהפרש ניכר של שנים. תמיד חשבתי איך היית אתה פועל במקרים מסוימים שאני נתקלתי בהם במהלך השירות. מקווה שאתה שומר שם על אלוהים ועל כולנו.

מכתבו של ציון .שנכתב ביום יציאתו למשימה ממנה לא שב !!!להורי ואחי היקרים מה נשמע ואיך המרגש אצלכם. אני מקוה שאתם . בקו בריאות מלא . אם תשאלו לשלומי אז אני בקו בריאות מלא . מכתב זה כותב אני ביום חמישי בשעות הצהריים זה זמן מועט לפני שאני הולך לבצע דבר שיכול . לקבוע לי את חיי אני יודע שקשה לכם לקבל את מה שאני עושה אך אני מרגיש מחובתי לעשות זאת. ורק שתדעו שעשיתי . זאת למען המולדת אם אני לא הייתי עושה זאת אז חבר אחר שלי היה עושה זאת, אך מכוון שאני נבחרתי לעשות זאת אז . אין כל סיבה שאסרב לא אאריך במילים רק שתבינו אותי ותקחו זאת . בהבנה למרות שקשה לכם בגלל העבר המשפחתי כולי תקוה שאמשיך לראות אותכם ולחיות במחיצתכם . כל ימי חיי . ובינתיים להתראות מבנכם האוהב מאוד מאוד ד"ש לכל בני משפחתי, גיסתי חנה, ולאירית החברה שאותה אני אוהב כל כך. כמו כן לחברי הטובים . בגרעין "דקר", וחברי הידוע אבי ממן

ניר, השנה כמו כל שנה בשנים האחרונות, אני מגיעה למקום הזה, לכתוב לך כמה מילים. כי כאן, כאן אני מרגישה פעם בשנה שיש לי מקום לשתף אחרים בזיכרון שלי, בזיכרון שלך. ב 22.4, הסתכלתי על השעון, כבר כמה ימים שידעתי שהתאריך הזה מגיע, אבל פתאום שראיתי את אותו מול העיניים, חטפתי צמרמורת. זה היום שבו קיבלתי ב 20:05 טלפון ואחרי 10 דקות עוד טלפון, הראשון מידיד והשני מבן זוגי. שניהם שמעו בחדשות על מותך, שניהם שמעו אותי מדברת עליך כל כך הרבה פעמים, והתקשרו להגיד לי שהם שמעו... אני עדיין זוכרת איך הרגשתי, איך פתאום לא יכולתי לחשוב על כלום, רק עליך, ועל זה שאתה כבר לא... כמה שנים עברו שאלתי את עצמי?4 או 5? 6 אמר לי בן-זוגי, היום בעלי. 6 שנים, ואני עדיין לא קולטת, מרגישה כאילו זה רק היה, עדיין זוכרת את ההלם, את חוסר ההבנה כי יותר לא נראה אותך, את החיוך שלך, את החוזק שלך, את השרירים הכל כך מוכרים שלך.... ניר, אני יודעת שהרבה אומרים על אנשים במותם שהיו מיוחדים וטובים. איתך, לא חיכינו שתלך בשביל להגיד את זה, תמיד אמרו את זה גם שחיית, ותמיד נמשיך להגיד.. הייתה אדם מדהים, חזק ומיוחד בחייך, וכך תמיד תישאר בליבי. יהי זכרך ברוך גיבור ישראל.... נעמי

תהיו חקוקים בליבנו לעולם ועד.

שלא נדע עוד צער כזה שיבואו ימים טובים שנדע להעריך את קרובינו בעודם איתנו שנחכים לעבוד עם המח ולא בכח שנעריך מי שהגן עלינו בחיו שנלמד ללמוד שנאהב לאהוב יותר מאשר ללחום שנדע ללחום טוב מכל אויבנו שנשלים עם מי שאנחנו ש נ ז כ ו ר

יהי זכרו ברוך

תמיד תחיה בתוך כל אחד שהכיר, שמע או ראה אותך, אפילו לרגע. נער מדהים שלא ישכח לעולם.

אמנם עברו כבר 35 שנים מאז אותו יום כיפור קשה אבל אתה נשארת חקוק בנשמתי לאורך השנים כאילו קרה הדבר רק אתמול. וכי כיצד ניתן לשכח את החיוך הממזרי וטוב הלב בעת השיעורים בבית הספר התיכון (אחד העם הפ"ת)? וכי כיצד אפשר להסיר מלוח לבנו אדם שלא היה מסוגל לפגע באדם באחר ולו אפילו כמעשה קונדס. ראובן ידידי, תמיד, תמיד אזכור אותך ולעולם תשאר עמנו.

אמא, ילדך נשלח לישון מוקדם מהרגיל, הלוואי וזו בדיחה, מי יתן וזה תרגיל. נפשו מהלכת בבטחה ופניו לבן צחור, לא ידע הוא עוד כאב ולא יביט אחור. הוא ישן שנת ישרים, שנת גיבורים, אשר בדרך זו, אולי העדיפו ללכת רבים אחרים. ילדך גיבור אמא, ילדך הוא לדוגמא, אך מחוץ תהילת שמו, ובתוך ליבך ....דממה. תוהה את אמא, תוהה את שוב ושוב, איך פגו הפכו להם נעורי שנות אור, לקופסת אבן כבדה, שעליה אותיות בשחור. אך דעי לך זאת אמא, כי על גודל כאבך האמיתי, לא נוכל אנו לשער ולדעת, על כמה תחפצי בחייו, ועד כמה תרצי בו לגעת. כפיר. (מוקדש לזכרו של סמ"ר קובי אלגמיס,חבר לנשק, רובאית רותם גבעתי) מלחמת לבנון 2 ------------------------------------ מה יודעות עיניו כי נעצמו מאליהם, מה יודעות שפתיו, כי ננעצו זו בזו, מה ריח העופרת, בכדורים שורקים, ותשוקה מעיקה, שוב שרה אלינו. מה רב הדומם, בשדה הפתוח, בבניין ישן, לא טיח וסיד. עיננו אל השקט, רטובות מעשן, ודמעות מלוחות, הבוכות מעצמן. כמה הסתם הזה רציני? כמה הגרוע אמיתי ובועט? ולמה אנחנו, סופרים את מתינו, וידינו קוברות, במקום לחבק. (מוקדש לכל נופלי מלחמת לבנון השניה) כפיר.

האח הקטן שלא היה לי מעולם... נפל בלבנון כ"ג סיוון 10 ביוני 1996 בן 21 בנופלו. ילד....

אין יום זכרון שאני לא בורח מהטקס . גדי היה החבר הכי טוב שלי בפלוגה. בזמנים הפנויים דברנו על הכל. כשהגענו ללבנון, הוצבתי בבסיס קרוב אליו, ואפילו להלוויה הצות שלי לא יכול היה להגיע.

נולד בצפת בי"א בניסן תשכ"ג, 5/4/1963 שרת בחיל החימוש יחידה: יחש"מ 651, סדנת נפח נפל בעת מילוי תפקידו בה' באלול תשמ"ה, 22/8/1985 צפת איבדה את אחד מטובי בניה "וחבל על דאבדין ולא משתכחין". חיוכו הביישן והשקט, צניעותו ואופיו - נועם ההליכות חסרה מאוד למשפחתו ולכל מכריו. בפי אחיו עוד בחייו נקרא אליעזר - "מלאך" וכולם אהבוהו ואת אופיו המיוחד. אלוקים קטף פרח את הפרח הכי יפה בגן 22/8/1985

היפה החייכנית עם הצחוק המתגלגל ציונית אמיתית אוהבת רותי