זה סה"כ דגלים, אפשר לחשוב.

למה מחייבים את כל הציבור להתעסק עם העדיפויות המיניות שלהם?שיתלו דגלים בכל חדר ביתם!

יש בעייתיות מסוימת כאשר מנסים לשמור על כבודם של כל חלקי האוכלוסייה, אין ספק. אבל יש גבול - הקהילה הקווירית אינה פוגעת בשאר האוכלוסייה, וזה כולל את החרדים. איש לא מפריע את מנוחתם, איש לא פוגע באורח חייהם. אז פעם בשנה תלו דגלים, שיותר משהם "מנופפים" ומתריסים - כדברי אחדים, אלא יותר מסמלים את הסובלנות שבה אנו מוכנים לנהוג כלפי כל חלקי החברה, ומורידים אותם. זוהי באמת יריקה בפרצוף, גם שלי (ואני סטרייטית). מדובר פה בפעולה שהם לא חייבים להיות חלק בה - אם הם רוצים לחיות בערכים פוריטניים, זכותם המלאה, אבל זכותנו להגיד "אנחנו מקבלים את כולם", בלי שיסירו את האמירה הזו. אני קוראת להחזיר את הדגלים לאלתר, ולהתעקש שיישארו שם. גם אם יחבלו, יש להחזיר אותם פעם אחר פעם ולעמוד על כך שקול האנשים הסובלניים יישמע.

בכוח הזרוע כמו שהם עושים כבר אלפי שנים בכל מקום בו הם נמצאים בין אם זה אירופה ובין אם זה ביבשות אחרות

למה הרגשות של הקהילה תמיד אחרונים ? אני כל השנה מבליג על ריגשותי כשאני מופלה לרעה אז אני מבקש פעם בשנה שכל השאר יבליגו !

גם אני לא מהקהילה או משהו כזה אבל זה פשוט נוראי איך שהמדינה בחסות הזרמים הדתיים שוללת זכויות יסוד מחלק נכבד מאזרחיה. דיי כבר עם ההומופוביות הזאת זה נמאס וזה מזכיר לי משטרים אפלים וחשוכים שכדאי שלא אבטא בשמם כדי לא להעליב אף אחד.

הכניעה של עיריית תל-אביב-יפו לכפייה ההומופובית הדתית-חרדית, המתבטאת בהסרת דגלי הגאווה - היא מחפירה ומתועבת! בנוסף על כך קוצר מסלול מצעד הגאווה, נדחק לרחובות צדדיים ומועלם מעין הציבור!! על כך לא נשתוק!!!

מוטב לה לקהילה הדתית-חרדית שתסתכל היטב פנימה אל מה שקורה בחצרם הם. הרי לא יתכן שכל תפיסת עולמם תהיה מושתתת על שנאת האחר. דגל הגאווה הוא גם דגל החופש ושיוויון הזכויות ואני גא לשאת אותו על אפם וחמתם של אלו.

במה להתחשב? בזה שהם שונאים הומואים? מי שלא מכבד אחרים שלא יצפה שיכבדו אותו

אז תאמר תודה פרענק.

בא לי להקיא מאפילו לחשוב עליכם. אומללים שמתגאים בפגמים שלהם. פתת.

הדגלים בסך הכל מעידים על פי יושביהם. מישהו שיבוא מחוץ לעיר יראה את הדגלים ויחשוב שכל התושבים הומואים. סטייל קיי ווסט. בסעודיה או באיראן זה לא היה קורה בחיים, בגלל זה אחוז חולי ונשאי האיידס שם הוא הנמוך בעולם. תלעגו לאירן או סעודיה, תגידו: ערבים פרימיטיביים, אבל יש לנו הרבה הרבה מה ללמוד מהם!

אם באמת שיוויון זכויות אז שיתירו לקיים את "מצעד הפדופילים". אם באמת שיוויון זכויות אז שיתירו לקיים את "מצעד האנסים". ויהיו עוד הרבה מצעדים והכל בשם: שיוויון הזכויות. אז חשוב שתדע ותפנים: אין דבר כזה שיוויון זכויות! לכל אחד יש את התפקיד שלו. הומוסקסואליות היא דבר לא טבעי - ואני לא רוצה לומר שזו סטיה חולנית - ולכן אין מה לדבר על שיוויון זכויות. מתי יהיה שיוויון? - כשגבר יכנס להריון ואשה תקח את כלכלת הבית על עצמה ותשלם משכנתא.

מעניין שהחרדים תמיד אומרים שנפגעו רגשותיהם, אבל הם אלה שפוגעים כל הזמן ברגשות החילונים.

הצורה שבה אתם פועלים מצדיקה ומחזקת את כל הסטריאוטיפים עליכם.

מזל שאין אצלנו תערוכות דומות לאלה. מסת אנשים מוחצנים מאינרציה, חסרי כל טעם אסתתי. פסאודו ליברליזם בגרוש תחת אשם האקט.

דווקא השבוע נסעתי שם בדרך לביתי ההומוסקסואלי בדרום העיר ונתמלאתי שמחה כשראיתי שגם בדרום תלו. עיריית תל אביב, גם אני תושב. תחזירו את הדגלים, חבורת פאשיסטים.

מה כל כך קשה להבין? אני אמא לילדים שמעדיפה שיגדלו באוירה יותר שמרנית. זה הכל! כבר אי אפשר לגדל משפחה בתל אביב? נ.ב. אני ממש לא חרדית

פוטנציאל למהפכה איראנית קיים גם בתל-אביב, לא רק בירושלים. בורות, אטימות, גזענות ושאר מחלות קיימות בתל-אביב, לא רק בירושלים. תמים מי שחושב אחרת. אנחנו את המאבק שלנו נמשיך, למרות ובגלל. אתם תמשיכו לשבת על הגדר. ראו הוזהרתם - האדישות הורגת. אנשים הם אנשים הם אנשים. היום זה אנחנו, מחר זה אתם. אבל לא שזה מעניין אתכם. עד להודעה חדשה אתם יכולים להתפאר בנוצות של אנשים "נורמליים". אני כבר למדתי על עצמי, לפעמים ה"לא-נורמלי" הוא הכי נורמלי שיש, הכי בנאדם שיש. מספיקה מילה קטנה אחת, מחווה אחת, רגש אנושי אחד. ממליץ לכולם.

ההומופובים הדתיים (שחלקם גייז) רומסים בצורה מגעילה ובלתי אחראית זכויות בסיסיות במדינה הזאת

אירועי הגאווה הם מנת חלקה של תל אביב בלבד. כאן, בבאר-שבע, לא רק שאין אירועי גאווה, אלא שהממסד רודף את ההומואים. מאוד קל לצעוד בתל אביב, אבל באר-שבע זה סיפור אחר לגמרי. אמנם פעלה פה אגודה, אבל אנשים פשוט פחדו לגשת לשם והיו כמה מקרים של אלימות כלפי הסניף. רוב הפעילות בבאר-שבע נעשית בצ'טים למיניהם, תוך חשש רב. כשיש את המצעד בתל אביב, בשבילנו, הקהילה ההומו-לסבית בבאר-שבע זה יום של אבל. דוגמא: ביום העצמאות לא רצו לתת לעברי לידר להופיע בבימות הבידור המסכנות שהיו פה, כי הוא הומו ואחת הסיעות בעירייה אף הגישה הצעת אי אמון. באחד מהבתי קפה, בו ישבתי עם החבר שלי (אנחנו לא מוחצנים ולא נשיים), פשוט ביקשו מאיתנו לקום, כי היו דתיים שישבו בקרוב, ואיימו שידרשו לבטל את הכשרות של המקום. יש הרבה מקרים של תקיפת הומאוים, שלא מגיעים למשטרה, כי זה יהיה עוד יותר גרוע ותהיה מסומן לכל החיים. אחד החברים שלי, הומו בעצמו, היה כאן מורה ופשוט עשו לו את החיים בלתי אפשריים עד שהוא עזב למרכז, כמו רבים אחרים. מצעד הגאווה של תל אביב הוא לנו יום של אבל. הייתי מבקש מYNET שירדו לבאר-שבע וינסו לעשות כתבה על המצב העגום של הקהילה בבאר-שבע. סטונדטים יגידו לכם שהמצב נפלא, כי האוניברסיטה זה מדינה אחרת בתוך באר-שבע ולנו אין דריסת רגל בה, בשביל אדם כמוני, צעיר בן 26 שרוצה לחיות את חייו בבאר-שבע זה בלתי אפשרי ורבים כמוני פשוט בורחים מכאן.