מכיוון שהאתר לא טרח לענות באופן מרוכז לדברי ההבל של מגיבים אחדים, אעשה זאת אני.
ל-1: כן, הם קראו לעצמם לעתים "ערבים", לעתים "ערביי פלסטין", לעתים "ערבים פלסטינים" ולעתים "פלסטינים". הסיבה לבלבול הרווח במקומותינו הוא שבתקופת המנדט נהגו לתרגם לעברית את המונח האנגלי "פלסטינה" ואת מקבילתו הערבית "פלסטין" כ"ארץ-ישראל". המונחים "ערביי ארץ-ישראל" ו"ערבים ארץ-ישראלים" ואף "ארץ-ישראלים" מופיעים לעתים קרובות בעיתונות ובספרות העברית של התקופה.
ל-2 ול-3: אני מניח שהדברים מצויינים בערך המלא של המרד. על כל פנים, הקשר הישיר בין המופתי להיטלר נוצר כנראה רק ב-1941, אז נפגשו לראשונה, כשנתיים לאחר תום המרד.
ל-4: המדינה הערבית-פלסטינית, שהיתה אמורה לקום ב-1948 לפי החלטת החלוקה של האו"ם, לא קמה בעיקר בגלל חולשתם ופילוגם של הפלסטינים, כמו גם בשל התיאבון הטריטוריאלי של ירדן ומצרים. למרות זאת, ניסו הפלסטינים להקים בשלהי 1948 ממשלה בעזה, שנקראה "ממשלת כל פלסטין", אך חבריה גורשו עד מהרה לקהיר על ידי השלטונות המצריים. ממשלת ירדן, לאחר סיפוח "הגדה המערבית", נאלצה להעביר חוק האוסר את השימוש במילים "פלסטין" ו"פלסטינים", ואילו מצרים מצידה נמנעה מלספח את עזה ותמיד התייחסה אליה באופן רשמי כחבל ב"פלסטין".
ל-5, 8 ו-11: היתה גם היתה תנועה לאומית פלסטינית בתקופת המנדט. אחת הסיבות לבלבול עם "סוריה הדרומית", מחלוקת שאכן היתה עד 1920, היא התנועה הפאן-ערבית, שראה לאיחוד עמי ערב והיתה נפוצה בכל ארצות ערב. אני ממליץ לקרוא על התנועה הלאומית הפלסטינית בתקופת המנדט את ספריו של ההיסטוריון הציוני (כיום תומך ימין) יהושע פורת, "צמיחת התנועה הלאומית הערבית-פלסטינית, 1918 - 1929" וספר ההמשך העוסק בשנים 1929 - 1939. בעקבות תוצאות מלחמת העצמאות רוסקה אותה תנועה לאומית, והחלה לקום לתחיה לקראת סוף שנות ה-50, עם הקמת הפת"ח, וביתר שאת אכן לאחר 1967. מומלץ לקרוא על כך את מאמרו של אלוף (מיל) יהושפט הרכבי ז"ל, "התנועה הלאומית הפלסטינית: מתרדמה להתעוררות".
ל-14: אתה צודק, כמובן. אבל הפוגרום הנורא הוא בכל זאת רק צד אחד של המטבע. אתה מתעלם מהצד השני: רבים מעולי עיראק התחנכו בבתי ספר ערביים על טהרת הערביות גם לאחר הפוגרום, היו מעורים בחברה הערבית וחלקם אף ראו בעצמם "יהודים ערבים" עד העליה ההמונית לארץ, ב-1951. גם זה חלק מהסיפור של יהדות עיראק.
האנציקלופדיה עונה
