האחת - גרירת הרגליים המטורפת של בתי המשפט דבר שגרר אזרחים לקבל תשובות כמה שיותר מהירות ואז פנו לבג"ץ. והשניה - אהרון ברק שחשב שהשמש זורחת לו לפחות מהת... ולכן התנהג כמו הפריץ בהרמון ואנחנו הבאנו לפתחו שוב ושוב משפטים שהגביהו את האגו הענק שלו ממילא. ובעצם השלישית - חוסר הבטחון הנוראי של אזרחי המדינה בפוליטיקאים ועדין בדלי אימון בבית המשפט העליון.

אני אנסה להסביר-למה לא ראוי.מי שמכריע בשאלות האלה-הוא שולט במדינה.ראוי שבמדינה הדמוקרטית שולט המוסד שנבחר ע"י העם (כנסת ישראל) וממשלה (מתוך הרוב בכנסת) ולא המוסד (בג"ץ) שנבחר (ברובו) על ידי עצמו...לממשלת ישראל יש לא רק זכות להחליט-יש גם אחראיות על ההחלטות. לבה"מ-אין שום אחריות...אם בה"מ מוכן לערוך משפט כמו משפט זדורוב (שנאשם ברצח -בלי ראיה אחת!)-איך אני יכול לסמוך על בה"מ כזה בעיניינים ערכים ומדיניים?השלטון בישראל לא ראוי לקראו "דמוקרטיה"-זו חונטה משפטית,שלא נבחרת ע"י העם ולא נושאת באחריות על החלטותיה...עדיף-פינוצ"ט...(חונטה צבאית נטו).פרידמן (ורמון!) מנסים להציל טיפות הכבוד שנשארו לבג"ץ...האלה שיבואו אחריהם-יתנהגו בלי רחמנות...

"ההצדקה" להתערבות בית המשפט העליון בקשת שלמה של בעיות שבמהותן הן פוליטיות , באה מחוק יסוד שאותו הם מפרשים כרצונם ובניגוד לרצון וכוונת המחוקק שהוא נציג הריבון שמעל לבית המשפט. עיגון תהליכי בחינת חוק וביטולו או קיומו, הוא חלק מתהליך שיחזיר את האיזון שבין שלושת המרכיבים של משטר דמוקרטי,איזון שהופר ע"י "אקטיביזים שיפוטי" ויש שישתמשו במילה חריפה יותר. צריך לבחון את ההצעה בקונטקס כללי של מכלול היחסים ולדעת,שיש כאן מהלך של חזרה לאיזון ולשפיות.

את שלטון החוק במדינה יש לשקם וצריך לפתוח במעמדו וכוחו של בית המשפט העליון כדי שלא ישים את עצמו ריבון מעל לעם. כדאי שהמערכת השיפוטית תזכור ותזכיר לעצמה שהיא משרתת הציבור בדיוק כמו המערכת המבצעת ואינה ריבון על העם. עליונות העליון היא רק בהיררכיה המשפטית, לא על העם. העם הוא הריבון

היום הכנסת לא מחוקקת חוקים מלכתחילה מחשש שהם יפסלו בבג"ץ. האקטיביזם השיפוטי הבהיר כי חבל על הזמן, הנבחרים רשאים רק לאשרר את הנורמות שהבג"ץ מכתיב. אך מיהו הבג"ץ הזה? האמנם מדובר באנשים מורמים מעם? אנשים שרמתם המוסרית עולה על זו של ההמון? כולם יודעים על קשרי המשפחה ההדוקים בין שופטי העליון, כולם שמעו על החסינות המשפטית שקיבל בעלה של הנשיאה, כולם שמעו על האיומים הבוטים של מישה חשין, ועל הבת שהביא מיחוץ לנישואין. כולם רואים ששיקולי בג"ץ הם יותר פוליטים ממשפטיים, כל מי שעובר בבבית המשפט מבין שאין קשר בין צדק למה שמתרחש שם. כשאין א-לוהים, הצדק הוא בהכרח סוביקטיבי, ואז השאלה מיהו הסובייקט העליון נבחרי הציבור או השופטים. והאמת? יש א-לוהים. ורק מי שמחוייב לו וכפוף לאמות מידה מוחלטות של אמת יכול להתקדם מוסרית ולהתקרב ליכולת להבחין בין טוב ורע. מי שמתיר לשחרר מחבלים שופכי דמים, וממהר לעצור קטינים שמזוהים עם מחנה פוליטי יריב, רחוק מלהיות מוסרי.

כנראה שביניש וחבר מריעיה הצליחו לבלבל גם אותך אי שם במרומי מגדל השן, או שאולי אתה גם ככה מחבר מרעיה מעצם היותך במגדל השן. הגיע הזמן שהדיון שלכם והדיון הציבורי יפסיק להיות "פרידמן תוקף את בית המשפט" ויתחיל להיות "איך משפרים את מערכת המשפט". החוק המדובר וגם חוקים אחרים שפרידמן מציע הינם לגיטימיים וראויים לדיון גם אם לא יתקבלו לבסוף. אהרון ברק חרף האזהרות ששמע מחבריו לעליון הגביר את האקטיביזם השיפוטי עד כדי כך שבית המשפט נהיה היפר אקטיבי ולכן סתם את עצמו עם עומס עצום, את המערכת השלטונית עם עתירות על כל שטות והולך ומאבד את אמון הציבור בצורה מדאיגה. בחוק המדובר פרידמן לא מציעה "סתם" לקחת מבית המשפט סמכות, הוא מציע לעגן אותה בחוק ולא רק בפסיקה. את הסמכות הזו אגב, העניק לעצמו בית המשפט העליון בפסיקותיו שלו ולא בית המחוקקים העניק לו כפי שצריך להיות וכפי שפרידמן מנסה לעשות עכשיו, כך שלמעשה בית המשפט מקבל תוקף חוקי ומגבלות לסמכות שהוא העניק לעצמו.

בית המשפט (הרשות השופטת) אמור לשפוט את האזרחים על פי חוקים אשר חוקקה הכנסת (הרשות המבצעת ), כאשר על פי עקרון היסוד בדמוקרטיה ישנה הפרדה בין הרשויות (אף ח"כ לא יבטל פסק דין של שופט ...) , אך שופטי העליון ראו כי לשפוט אזרחים זה עבודה פקידותית , ומשעממת וניתן לבצעה על ידי ערכאות נמוכות יותר , ואם יש לחץ נוסיף עוד ערכאות ביננו (בג"ץ) לבין הערכאות הנמוכות יותר העיקר שאנו שופטי העליון (בג"ץ) נתעסק עם קיצוץ כוחה של הממשלה (הרשות המבצעת) באמצעות ביטול חוקים , או פסיקות אשר נותנים לאוייבי ישראל יתרון על אזרחי ישראל. פרידמן - אתה ראוי לכל מחמאה על מלחמתך באקטיבזם השיפוטי אשר גרם לאובדן האימון שהיה לרבים בבית המשפט.,אם אתה צודק במעשיך או לא העם יחליט בבחירות. בעיניי אתה ראוי .

דוגמא קטנה: במדינת ישראל כנסת ישראל, ממשלת ישראל ושר הפנים של מדינת ישראל אינם מאפשרים לאזרחי ישראל להירשם במרשם האוכלוסין כמשתייכים ללאום הישראלי. העניין הגיע לבית המשפט ועוכב שם שנים בתקווה שהכנסת או הממשלה יגבשו פיתרון. לבסוף נתן בית המשפט העליון של מדינת ישראל החלטה לפיה, שישים שנה לאחר הקמתה אין במדינת ישראל לאום ישראלי. אם זו לא הימנעות מהתערבות איני יודע מה כן.

במקרה שהם יתחילו לכרסם אותנו מבפנים ולפגוע בבזכויותו הבסיסית לחיות

ראוי היה למן ההתחלה במאמרים אלו להציג את דמותו ואופיו של כותב המאמר, לפני או במקביל להצגת דעתו כדעת מלומד הבקיא בערכים ולו על מנת למנוע מהקורא הממוצע וטטה לחשוב כאילו המדובר בסטטוס קוו או בזרם המרכזי (לא מבחינת חשיבותו אלא מבחינת מיקומו במפה הפוליטית של הפוליטיקה הישראלית). כאשר מחבר המאמר משליח בין בליל המלים את הצירוף "כיבוש..." אנו יכולים להבין מיד מדוע מפריע לו ולדומיו התערבותו של השר פרידמן במהלכי בית המשפט העליון ורצונו להצר את צעדיו - דבר הכרחי ומתבקש במיוחד לאור התנהלותו של בית המשפט העליון בחיי המדינה עד כדי פגיעה ממשית בבטחון אזרחיה. בימ"ש עליון בראשות אהרון ברק ובייניש מעדיפים אז והיום את זכויות האזרח על פני זכותו לביטחון - אישי וציבורי. רואים את זה בכל מה שקשור להחלטות פוליטיות, מדיניות, בכל הקשור למהלכי המדינה מול מחבלים וערבים ובהתערבות בית המשפט העליון כבג"צ בכל הקשור לכנופיות הערבים בישראל - בכנסת ובחברה ובערים ובכל. הגיע הזמן לדעת את כל זה והגיע הזמן שנדע מראש מיהו הדובר, לפני שנקרא את דבריו.

בעצם הדבר החשוב ביותר שהחוק הזה עושה הוא לומר לבג"ץ - אנחנו הריבון קובעים את סמכותך, ולא אתה כריבון ממונה שמינה את עצמו. מה שפרידמן צועק כבר 15 שנים, הוא שבג"ץ נטל לעצמו סמכויות לא לו. החוק הזה, יחד עם שורה של חוקים, הנוגעים להליך מינוי השופטים, לזכות העמידה ולהגבלת השפיטות של בעיות ציבוריות, יחזיר את האיזון למערכות השלטון ויפה שעה אחת קודם.

אי אפשר הרי לחוקק חוק שיאמר "אסור לבג"ץ להכריע בנושאים פוליטיים" כמו שאי אפשר לחוקק חוק שיאמר "אסור לאדם להיות מנוול" - זה כללי מדי ולא ברור, בדיוק מה שאסור לחוק להיות. אז מה עושים? מתחילים להגדיר מגבלות הגיוניות ומתבקשות, כאשר מהן כבר המערכת תבין (לאט ולאורך זמן) מה מצופה ממנה ותתחיל להרגע מהאקטיביזם המגוחך. פרידמן אומר למעשה "די, עד כאן, הפארסה הזאת כבר לא מצחיקה" ומן הסתם ממשיכי דרכו ימשיכו בתהליך, בשאיפה להחזרת האיזון המתבקש שנשבר באותה החלטה אומללה של 1992 (שרק 50 ח"כים בכלל טרחו להצביע בה!! )

ברמה העקרונית זהו אחד המאמרים הבודדים שפורסמו בנושא שאני מסכים עם עיקריו. מרבית הרעות החולות במדינה נובעות ממחוקק חלש בלשון המעטה ובלשון מעט יותר חריפה, בית מחוקקים מנוון, אינטרסנט לצריכיו האישיים, פוליטיים ופופוליסטיים אשר אינם נוגעים לחיי האזרח במדינה. הגיע הזמן שאתם, המשפטנים מן החוץ תתחילו לדבר על זה בקול רם וברור מבלי להתחבא מאחורי כל מיני מכבסות מילים כאלה ואחרות, כנ"ל לגבי עיסוק התקשורת - הלו היא, כהגדרתה את עצמה, "כלב השמירה של הדמוקרטיה" - אם כך, הדמוקרטיה שלנו בסכנה חמורה ולא מפני השר פרידמן ולכן הגיע העת לשסות את ה"כלבים". לראייתי - אחד הגורמים העיקריים למצבו של בית המחוקקים הישראלי, זו העובדה שחברי הכנסת, המחוקקים, עוסקים לא מעט בעוד אין ספור פעולות ומיני עיסוקים פוליטיים ו/או מיניסטריאליים שונים אשר מונעים מהם לבצע את עבודת המחוקק כראוי. כמו כן לא אחת הם כבולים במשמעת סיעתית או כל אינטרס מפלגתי כזה או אחר. הפתרון מורכב מכמה: - הפרדה מוחלטת, לאמור - כל המכהן כחבר כנסת לא יכול לכהן בשום תפקיד נוסף פרט להיותו מחוקק. לא שר, לא סגן שר ולא יועץ לשר. כלום פרט לעבודתו כמחוקק ו/או כחבר בוועדות הכנסת ותו לאו ! זוהי הפעולה הראשונה הנדרשת לשם יצירת מערכת מחוקקת ראויה, אחראית ובלתי תלויה. - לאסור משמעת סיעתית בחוק, כל ח"כ יצביע בעד או נגד חוק מסויים רק על פי מצפונו ! לא לפי שום סיעה או מפלגה. - השלב הקשה ביותר - מעבר לבחירות איזוריות, יחסיות לכנסת, בניית מנגנון בחירות חכם, לשם דוגמה נניח כ- 50 ח"כ יכנסו לבית המחוקקים מהמפלגות השונות ושאר ה-70 יכנסו דרך בחירות איזוריות כנציגי ערים או מחוזות. על ידי כך אנו למעשה מקרבים את הנבחרים לבוחריהם ומגבירים את הפיקוח הציבורי על עבודת המחוקק.. כמובן שכל זאת על קצה קצהו של המזלג.. עוד ארוכה הדרך והעבודה היא רבה.. אפשר רק לקוות שנזכה לראות את זה קורה עוד בימיינו. אמן !

אם לא ברור בתגובתי הקודמת, אינני תומך באקטיביזם שיפוטי מבית מדרשו אל "ירום הודו" כבוד הנשיא בדימוס (ברקע: תרועת חצוצרות...) אהרון ברק... אני דוחה מכל וכל את משנתו השיפוטית ואת המונח הכל שפיט. לא הכל שפיט ! אך עם זאת אני מודע לצורך הקיים להתערב לא אחת בעבודת הכנסת, צורך הנובע מכל מה שציינתי בתגובה הקודמת. כאשר תהה כאן כנסת אחראית, לא מנותקת, אשר מחוקקת חוקים טובים המהווים "כלי עבודה" טובים וראויים לשאר הרשויות, אז לא יהיה כל צורך בהתערבות בית המשפט והוא יוכל לשוב ולעסוק בעבודתו העיקרית כרשות השופטת.. במהרה בימיינו...כל טוב לכולם..

הדמוקרטיה הישראלית נחה על כרעי תרנוגלת. כמות הגורמים הלא דמוקרטים המעורבים בפוליטיקה הגבוהה היא חסרת תקדים בעולם המערבי. השחיתות הצרובה בממסד הולכת ונחשפת וההון במדינה ממשיך להיות מוחזק בידי מעטים. אז אפשר לטעון שהתערבותו של ביהמ"ש אינה אידיאלית. אבל במציאות שלנו היא הדבר הטוב ביותר שקיים. הכרעות בסיסיות על אופיה של מדינה בד"כ לא מתקבלות במשאלי עם אלא בחדרים אפופי עשן, בתחילת דרכה של המדינה. משאלה לא נתקבלו בעולם במדינת ישראל - עדיף שביהמ"ש ישמור על צלם האנוש של המדינה מאשר לנהות אחרי ציבור הפכפך ונציגיו (שבהפכפכותו הוא טורח להביע אי אמון בהם אחת לכל כמה שנים).

הרעיונות הנשגבים של הכותב על שיח ציבורי לא מתאימים במדינת השוק. המציאות היא שבלי הליווי הצמוד של ביהמ"ש מדינת ישראל הייתה ממזמן מדינת ביבים (מוסרית, כלכלית, תרבותית). ואם בשיח ציבורי עסקינן - כוחו המרכזי של ביהמ"ש הוא בעידודו של שיח זה. הוא אינו מסוגל לדרוש באמת מהממשלה למגן בתים, אבל הוא מסוגל להודיע לציבור שדרש זאת ממנה ובכך להניע את הממשלה למלא אחר חובותיה.

בית המשפט העליון בהנהגת ברק "כבש" את כל החיים בתפיסה שהכל שפיט. מפטרים שוטר, בגלל היא ציוט למפקדו והוא פונה לבגץ. מה שמנסה פרידמן זה להתחיל תהליך ארוך של הוצאת בגץ מהחיים שלנו. זה שהכנסת חלשה לא אומר שהמערכת השיפוט צריכה להשתלט לנו על החיים. אם הוא יצליח בחוק הקטן הזה, גם אם הוא בדיוק מה שנחוץ עכשיו, הוא יבשר את תחילת חזרה של המטולטלת של הפרדת הרשויות

תחליט, יש יותר מדי חופש פעולה לבית המשפט או לא. היום יכול כול שופט, בכול הרכאה, לבטל חוק לפי "מה בראש שלו", אומר פרידמן: מותר להם לבטל חוק- אבל לא כול שופט ולא בכול פורום. ונסדיר את הבלגן, ונשתדל למנוע ששופט בודד יכפה את האג'נדה הפוליטית הפרטית שלו, על פני 120 חברי כנסת שנבחרו ע"י העם. אז מה הבעיה שלך?

"ישראל זקוקה לבית משפט חזק אך זהיר, דמוקרטי אך מרוסן." בית המשפט העליון - חזק מידי ולא זהיר; לא דמוקרטי ולא מרוסן...

ולכן כל קיצוץ בסמכויותיו רצוי ומבורך. בית המשפט לוקח לעצמו סמכויות בטחוניות, תומך קבוע בערבים בסוגיות שפעילותו מיותרת ומנהל את המדינה ע"י פתיחת תיקים לאלה שנבחרו. אז פרידמן תמשיך ואם לא טוב להם שיתפטרו.

מה הקשר בין הטענה שלכם וסמכות פסילת חוקים ? אין ניגוד בין מה שאתם אומרים ובין עניין סמכות בית המשפט לפסילת חוקים. קראו את הכתבה כלשונה.