ניתן למצוא לינקים לדברים שפוסטר-וואלאס פרסם בעמוד לזכרו מ-The New Republic: http://blogs.tnr.com/tnr/blogs/the_plank/archive/2008/09/15/a-david-foster-wallace-retrospective.aspx כמובן שמספר התגובות העצום מראה על כך שרבים יקפצו על ההזדמנות...

נהניתי לקרוא

יש לי הרגשה שתמיד אם המתאבד היה מחכה עוד קצת, לפעמים אולי עוד הרבה: עוד שנה, עוד חמש שנים, עוד עשר שנים - הוא היה מתחרט.

זה קורע מצחוק, בטוח יותר מהוואלס הזה!

הדוגמאות שנתת לא ממש הפילו אותי מהכיסא, מה גם שמשפטים באורך כמה עמודים נוטים לשעמם. בכל מקרה, סיפור עצוב. חבל על הבחור

לפני 10 שנים - כשגרתי בניו יורק וחיפשתי דירה - היתה לי סוכנת דירות מלנכולית שהפכה לחברה לרגע - אין לי מושג מה שמה עכשיו - והיא היתה מכורה לדיוויד פוסטר וולאס וסחבה אותי למפגש איתו בחנות ספרים גדולה - וגם שם - אסף - לא היתה התנפלות גדולה עליו - אם כי היו הרבה די הרבה אנשים - ובאמת הוא היה נראה מגניב - זרוק - קול - - חופשי - בתוך הסייגים של הערת שוליים אחת לאחרת - כמו כולם בעצם - ובזה גדולתו בשירטוט המצב האנושי הקיומי המדוייק. הוא גם היה נראה מרוחק - למרות האינטימיות שיצר עם הקהל וגם - כן - עצוב. ולא הייתימצויה בפירטי הביוגרפיה שלו - אבל זה לא מפליא שהוא שם את נפשו בכפו - אם כי זה מאוד מטופש - אבל זה כבר דיון אחר. ועוד משהו -- הוא היה מאוד גוי - לא במובן הבזוי של הגוי המזרח ארופאי ששתה ועשה בנו פוגרומים - אלא במובן שכל עולמו היה גויי - אפילו ההתעניינות הזו האובססיבית כמעט בטנים - קשה להסביר למי שמכיר גויים רק מסרטים ומתוכניות טלביזיה מה זה גוי - זה כמו לנסות להסביר למישהו מה הדימוי של רומני או אמא פולניה -- אבל - האיפיון הסטראוטיפי שלו כגוי - גם אם זה מעולם לא הוגדר ככה - אני חושבת - חסם אותו אפילו מבלי שידע על כך - ומנע ממנו להגיע לציבור בארץ בעברית - זה הכל ברוך דיין אמת ואגב - אם הסוכנת היתה מממשת את הפנטזיה שלה ונוסעת לפגוש אותו אז בחוותו המבודדת בוורמונט נדמה לי - זה היה מיד לאחר גירושים -- יכול להיות שהסיפור שלו היה נגמר אחרת - או ששניהם היו תלויים על העץ - אבל היא היתה (גויה) פחדנית ומוגבלת על ידי מה יגידו ומה חושבים ולא העיזה לשלוח לו אפילו את המכתב שאני בקטנותי הכנתי לה - שהיה כולו - הערות שוליים עליה ועליו - למרות שהם מעולם לא נפגשו - מכתב שאמור היה להוביל אותם לאותה פגישה גורלית שמעולם לא התקיימה ושאולי רק בשל כך הוא תלה את עצמו ביאוש - איפה קתרין או קתלין או איך שקראו לה - לעזאזל -למה אני לא זוכרת - למה היא מעולם לא באה אלי ? וכך נחתמת לה עוד הערת שוליים שנדחקת לשולי ההיסטוריה הבלתי כתובה

האדם קיבל קצר במוח.

מה את עושה בחיים?את מהכותבים?

אהבתי מאוד את התרגומים לספרים של פויר.

מושא הכתבה נשמע מעניין, אך הכתבה תעורר וודאי ריחוק מצד קוראי האינסטנט. בדיוק קראתי עליו בTIME, שם יש הספד יפה על הבחור.

מאמרי עומק על ישבנים חשופים של כוכבניות לרגע או הרגלי החיזור והרבייה של "גן חיות אנושי בתוך כלוב"! בתודה מראש על ההמלצה-הזמנתי את הספר באמאזון!

אני תוקעת לכם כף שהבן אדם לא התאבד בגלל שהפסיק תרופה. אי אפשר להחליף מהלכים נפשיים בכימיה על רגל אחת של חברת התרופות.

כתבה משעממת להחריד. הצלחת לשכנע אותי (ובמיוחד עם הקטע הנבחר, אם זה נבחר אני לא רוצה לדעת מה השאר) שלעולם, לעולם, לא אתקרב לספרים שלו. ואולי גם לשלך. תודה שחסכתי לי זמן, גם זה משהו.

יש קומץ אנשים בארץ שהתאבלו על מותו של האיש המוכשר הזה, וכאחד מהם, אני מודה לך מקרב לב. מה שמדהים בכתיבתו הסבוכה והממש לא מושלמת של פוסטר וואלאס הוא שמי שנשבה בקסמה, הרגיש כאילו מצא פרטנר ריגשי ואינטלקטואלי, מישהו שאפשר לשבת ולדבר איתו אל תוך הלילה. לכן גם תחושת האבל. אז תודה, אסף גברון, שנתת לו את הכבוד המגיע לו גם במחוזותינו הפרובינציאליים להחריד (ראה רוב התגובות שכאן)

את כותבת נהדר. אולי נזכה לראות משהו שלך?

כמה מגדולי התרבות שלנו התאבדו. קורט קוביין, וירג'יניה וולף, ואן גוך. אולי אתה מבקש גם שלא יפרסמו את האמנות שלהם, שמביאה יופי לחיים של הסובלים פחות והסובלים יותר בעולמנו.

כתבה נהדרת, עצובה-מצחיקה מרירה-מתוקה, אם הבנתי נכון זה מביא משהו מהטונים של הסופר המנוח (הלוואי ומצא מנוחה נכונה וכוסית משקה וחברה ראויה בגן העדן). ולמס' 20, אין לך מושג כמה העציב אותי שהשתרבבת לכאן. התרגלתי כבר לקרוא תגובות גסות רוח, צרות אופקים, בורות המתהדרות בבורותן וטעם רע שמבסוט מעצמו - אבל בעיקר בטוקבקים פוליטיים ודומיהם. עכשיו אתם נדחפים לנו גם לעמודי התרבות? ברור שזה לא מצא חן בעיניך. אין לך הכישורים הדרושים לקרוא שורה אחת, שלא לדבר על עמוד שלם, מיצירות ספרות כאלה שמדוסקסות כאן, או כאלה שכותב גברון. למה אתה כל כך גאה בזה? לך, תראה "האח הגדול" ותוריד איזה רינגטון ותהיה בריא, אחי. רק התרחק מכאן.

למה לא מקבלים ממך יותר כאן, קיבינמאט?

אז אני מבין שזה טרנד ..לכתוב על אנשים שרק אתה ועוד ארבעה אנשים מכירים..ככה יחשבו שאתה יודע המון דברים על גדולי וטובי הסופרים שהלכו בטרם עת..הדיוויד הזה נשמתו עדן..לא עניין אף אחד בחייו ובטח שלא במותו..פשוט רד מזה

לא קראתי.
נהנתי לקרא על האיש