|
משטרת ישראל הכריזה על מצב כוננות הגבוה ביותר בכל חלקי הארץ בניסיון למנוע את התפשטות האינתיפאדה הערבית מעכו. כרגיל משטרת ישראל מעדיפה לטמון את הראש בעכו, כמו בירושלים, ומפכ''ל המשטרה רב ניצב דודי כהן, לאחר שהורה לחלק את עכו בעזרת מחסומים ומאות שוטרים את העיר בת כ-60.000 תושבים, מהם קצת למעלה מ-20.000 ערבים, ל-2 חלקים, לחלק יהודי, ולחלק ערבי, מגדיר את האירועים 'כמקומיים', וקורא ל'דו קיום', כאשר השוטרים שלו מפרידים בין שני חלקי 'הדו'. אם האירוע 'מקומי', מדוע הועמדה המשטרה במצב הכן בכל הארץ?
אם במשטרת ישראל יש חשש מהתפרעויות לאחר תפילות יום ו' במסגדים, נראה כי המשטרה חוששת מההסתה שתתחולל במסגדים, והמקריאה שתושמע בהם לצאת לפרעות נוספות ביהודים.
כפל הלשון המעורפלת הזו, היא בדיוק הסיבה מדוע, יש יותר סיכוי, כי המהומות בעכו יתחדשו בקרוב, ואפילו יתפשטו לאזורים מעורבים יהודים –ערבים אחרים בגליל, ומשם לוודאי ערה, ולאזורים אחרים בארץ. זו גם הסיבה מדוע מעשי הטרור של ערביי מזרח ירושלים יימשכו.
משטרה שמתעלמת מהנעשה, ואינה מטילה על שום צד אחריות, איננה מסוגלת לטפל במה שנראה תחילתה של אינתיפאדה חדשה הפעם של ערביי ישראל.
אולי לא צריך לבוא בטענות אל מפכ''ל המשטרה, אלא יותר אל השר לביטחון הפנים אבי דיכטר, ואל הממשלה שבה הוא חבר. מאז שפרצו הפרעות נגד היהודים בעכו, אף אחד משריה לא השמיע אפילו מילה אחת, כאילו מדובר על התרחשויות בפלנטה אחרת, ולא בלב ליבה של ישראל. גם ראש ממשלת המעבר, אהוד אולמרט, והמיועדת להרכבת הממשלה החדש ציפי ליבני, שותקים.
העובדות של מה שהתרחש הן ברורות. נהג ערבי נכנס בערב יום כיפור, (יום ד' 8.10,) כשהוא נוהג בפראות, ולפי אחת העדויות, אם אנשים לא היו בורחים הוא היה דורס אותם לתוך שיכוני המזרח בעיר, כאשר הרדיו והרמקולים במכוניתו צווחים במלוא הווליום. לאחר שנתבקש על ידי מספר אזרחים להקטין את הרדיו במכוניתו הוא סירב לעשות זאת. בתגובה תקפה קבוצה של צעירים יהודים את המכונית ושברו באבנים ובמקלות את חלונותיה. הנהג הערבי ברח לאחד הבתים, והחל זורק משם חפצים לעבר הקהל ברחוב כשהוא מקלל את היהודים.
כעבור כ-15 דקות הגיעו לשכונה, כנראה לאחר שהוזעקו בטלפון על ידי הנהג הערבי המשתולל, עוד 4 מכוניות עמוסות בערבים צעירים שקיללו את היהודים ונסעו בכבישי השכונה במהירות מסחררת שסיכנה את העוברים והשבים. בין השאר השמיעו הערבים את הקריאות המוכרות , 'אללה אכבר' ו'איטבח אל יהוד'.
במקביל פשטו מאות צעירים ערביים על רחוב בן עמי בעיר, כשהם מצוידים באלות, ברזלים, ואבנים, והחלו במסע הרס שיטתי של חנויות ורכוש יהודיים. מאות חנויות נפרצו, חלונות הראווה שלהן נופצו, וחלקן נבזז. מכוניות נהפכו, והפורעים הערביים הרסו אותן במכות. כל מה שהיה בדרכם של הפורעים, איי תנועה, רמזורים, גדרות, שלטים, נעקרו ונהרסו. עובדה מרכזית אחת שממנה כל מערכות השלטון והממסד הישראלי מתעלמים היא, כי מה שנפגע ונהרס, היה רק רכוש יהודי. רכוש ערבי לא נפגע.
צריך להקשיב טוב לנימוק העיקרי של מפקד משטרת עכו, כי המשטרה פעלה קודם כל כדי שחיי אנשים לא ייפגעו, כדי להבין מדוע המשטרה לא הצליחה להפסיק את ההתפרעות ומסע ההרס נגד רכוש יהודי, ומדוע יש סיכוי כי המהומות תתפשטנה. בהשתמשו במושג 'חיי אנשים', מפקד המשטרה עושה מיד את האיזון המקודש הקיים בישראל ובכלי התקשרות שלה בין יהודים וערבים. אין יהודים אשמים ואין ערבים אשמים. כולם אשמים. במילים אחרות, אין צד מותקף, ואין גם צד תוקף, ולא משנה מה העובדות בשטח מראות. גם טענות התושבים היהודים, כיצד קרה שבתחנת המשטרה בעכו לא הושאר בערב חג אפילו קצין או שוטר יהודי אחד. כל השוטרים היו דרוזים וערבים, ואם לומר בלשון המעטה, הם לא בדיוק התאמצו לעמוד בדרכם של הפורעים הערבים, או לפחות ניסו לעצור אותם.
כאשר זו צורת התפקוד של משטרת ישראל, אין שום תיקווה שקריאותיו של מפכ''ל המשטרה לדו קיום, המעידות יותר על חולשה, ייענו.
הפעם לא השר לביטחון הפנים, מפכ''ל המשטרה, מפקד משטרת עכו, ולא כלי התקשרות יכולים לטעון כי המדובר בטירוף רגעי של איש בודד, כפי שהם נוהגים ואומרים במעשי הטרור בירושלים. הפעם, העובדות הגלויות והברורות מצביעות על כך, כי המדובר בפעולה מאורגנת היטב של מאות פורעים ערביים.
המשך ההתעלמות גם של הממשלה וגם של המשטרה מהמציאות, הן שתבאנה בסופו של דבר, יותר מכל גורם אחר, להתעצמות האינתיפאדה של ערביי ישראל. עד עכשיו אינתיפאדה זו הייתה על אש של גחלים לוחשות בגליל, בוודאי ערה, בירושלים, ביפו, רמלה, ולוד. בליל יום כיפור בעכו הוצתו הלהבות הראשונות.
|
חדשות בארץ 
