על מנחם פרי לכתוב ספר מקביל על הישראלית *הכתובה*, שיהווה חיזוק ואישוש לטיעוניו ההיברידיות מרחיקות הלכת של פרופסור גלעד צוקרמן על *שפת האם* של הישראלים. לשוחרי הבלשנות שבינינו, לדעתי החידוש הענק של צוקרמן הוא עקרון החפיפה (עמ' 51 בספרו): ככל שמאפיין לשוני קיים ביותר שפות תורמות (למשל עברית, יידיש), כך יש לו סיכוי גדול יותר להישמר בשפת המטרה (ישראלית). עקרון זה מחליש את מודל אילן היוחסין וכך יוצר מהפכה בתחום הבלשנות ההיסטורית. צוקרמן שונה מכל הבלשנים שקדמו לו כי אלו חשבו של"ישראלית" יש רק הורה אחד (עברית, למשל לפי רוזן; יידיש, למשל לפי וקסלר). צוקרמן לא מאמין ב"אחד" אלא בריבוי הורים בו זמנית. לפי צוקרמן, ה"ישראלית" איננה אבולוציה של העברית אלא היווצרות היברידית של שפה חדשה המבוססת בו-זמנית על שפות רבות. מסקנה: ספר חובה לכל דובר "ישראלית"!

"ריח" אקדמי מחקרי

ייתכן שפרי צודק בכך שהיו רבים וטובים לפני צוקרמן אשר הצביעו על הסמביוזה החזקה בין עברית ליידיש. אבל מה? הודות לצוקרמן, הבלשן, התיזה הזו נעשית יותר ויותר מקובלת ומטבע הדברים נקשרת לתודעה האשכנזית החדשה המתפתחת בארץ. על מנחם פרי לקחת זאת בחשבון.

תודה רבה לפרופ' צוקרמן על הספר המבריק והקריא. בלעדי הספר הזה והדיון הציבורי שהוא מעורר, אף פעם לא הייתי שומעת על המכתב של מנדלי לרבניצקי או על דרויאנוב כבלשן. ולפרופ' פרי הנכבד, שאני מוקירה כבר שנים, קראתי בעיון רב מאוד את ספרו הנפלא של צוקרמן וכן את הביקורת שלך, שלמעשה תומכת מאוד במסקנות הספר, גם אם, בכנות, הייתה יכולה להיות פי מאה יותר מפרגנת (אופס, שוב מילה ביידיש). כתבת ש"ההבחנות העיקריות שלו, כולל המונח החדש "ישראלית", כבר הושמעו לפני יותר ממאה שנה" וברצוני להגיב בשני עניינים: ראשית, באופן אישי עד שנחשפתי למחקריו של צוקרמן לא שמעתי אף ישראלי המכנה את לשוננו "ישראלית". נראה לי שהאקדמיה ללשון העברית מתנכלת לצוקרמן בדיוק בגלל ה"ישראלית". מעטים המשכילים הנדירים כמוך הקוראים מכתבים אזוטריים מלפני מאה שנה. אל לנו להתעלם מההקשר התרבותי העכשווי שבו כותב צוקרמן את ספרו. זאת בדיוק הסיבה שה"ישראלית" של צוקרמן היא לא פחות ולא יותר מאשר מהפכה בתחום השפה והתרבות, אולי גם בחינוך, בהוראת לשון, הבעה ותנ"ך, אם השרה יולי תמיר או מי שיבוא אחריה יתעורר. שנית, מספר תהיות: האם דרויאנוב כתב על סבלם של הדיסלקטים הישראלים (הדיון מתחיל בעמוד 86 בספר "ישראלית שפה יפה")? מבנה ההברה (עמודים 90-92)? אינטונציה (95)? האנליטיות הישראלית (97), עקירת השורש השמי (98-99), הפרודוקטיביות של בניין פיעל לעומת פעל (100-101), מערכת הזמנים (102), פעלים התחליים (102-104), מגדר (104-106), פרוקליטים (106-107), קוטביות מגדרית (107), מפועל יוצא לפועל עומד (109), מבנה "יש לי את הרעיון הזה" (111-112), פעלים טאוטולוגיים (112-113), שימוש מוגבר באוגד (113), תרגומים שומרי משמעות וצליל (תשמוצים) כמו המילה משקפיים (131-134) וכיו"ב? אני מאוד מתעניינת בנושא ואודה לך מאוד על תשובתך.

ניסינו לברוח מהיידיש של הסבים שלנו, להיות חדשים וחזקים יותר, אבל היא "נכנסה דרך החלון" כפי שכתבת. קראתי גם את החלק הנוסף של הטור שלך באתר הספריה החדשה - מעניין מאוד.

מדבריו של מנחם פרי אפשר להבין שהוא מסכים לגמרי עם הבלשן גלעד צוקרמן. אז ממה הוא בעצם מסתייג?...לא ברור.

ומשלימה את התיזה שלו. מה שפרי אומר הוא שצוקרמן התייחס להיבט הבלשני בלבד ואם מרחיבים את המבט רואים שהדברים נכונים בכל רובדי השפה, גם בהיבטים שעוסקים בהם חוקרי ספרות ולא בלשנים. בעיתונות לא ממש פרגנו לצוקרמן, הבליט את הטענות השוליות שלו על התקינות לכאורה של "עשר שקל" והחמיצו את התזה המרכזית. המאמר של פרי מחזיר את הדיון לעניין העיקרי ומעשיר אותו. משמח שדברים כאלה עדיין מתפרסמים.

הארת את עיני, תודה. חלק מהמגיבים כאן נשמעים לי כצוקרמן או חבריו שכנראה התקשו לעכל את דבריך. צוקרמנים יקרים, לא צריך לטעון שהספר מושלם כדי לבטא הערכה כלפיו. הספר חשוב, שנון ומרתק, אפילו חדשני (כל אלה הם שבחים של פרי), וטוב שהוא מעורר תגובה פורה ולא רק מחיאות כפיים ריקות.

רבקה, בתשובה לשאלתך "אז ממה מנחם פרי בעצם מסתייג?...לא ברור." התשובה פשוטה מאוד, כפי שאת יודעת: מנחם פרי בסך הכל מסתייג מ...לפרגן. ומה באשר לצוקרמן? כפי שכבר אמר יל"ג "אך עילוי הוא, בקי בשלוש בבות ובחריפותו ידוש הרים". כן ירבו כמותו.

גם בתחום הבלשנות צוקרמן לא מחדש דבר. הוא לקח רעיונות של מוריו ומלמדיו והציג אותם כשלו, ויצא בקמפיין היסטרי לקידום הספר. מסקנה: הוא תותח בקידום מכירות. בבלשנות, לעומת זאת, הוא לא מחדש - אלא גנב יהיר ושחצן.

הוא הרי משבח את הספר ורק מצביע על אי הבקיאות של צוקרמן במחקרים שלא רק שהראו אותם דברים קודם (כולל לא מעט מאמרים בעברית ובאנגלית של פרי עצמו) אלא גם טענו טענות רחבות יותר. מאלף מאוד שמנדלי, הנחשב כאחד מכותבי העברית המובהקים, בעצם כתב ישראלית, גם לדעת עצמו.

לא מדובר רק בתרומה של היידיש לעברית אלא גם בהסתייגות של העברית מהיידיש ובניסיון שלה להתרחק ממנה. וגם זו השפעה משמעותית. יש כאן יחסים דינאמיים ורבי-פנים, וזו השלמה יפה לטענה של גלעד צוקרמן. בהחלט מאמר ראוי ולדעתי צוקרמן אמור לברך עליו. מישהו כתב לפני שצוקרמן לא חידש גם בבלשנות. זה לא נכון, הוא בהחלט עשה כמה צעדים מעבר למורים שלו וכתב בכישרון ובברק. את מחקר הספרות הוא אינו אמור להכיר, וגם פרי לא טען אחרת. העניין אינו לתת ציונים אלא להוסיף דעת. פרי בהחלט הוסיף דעת ועניין.

לכל אלה שעדיין לא קראו את פרק ב' של ישראלית שפה יפה (לדוגמה, חוקר הספרות הנודע יצחק לאור?): לפני עלייתו של צוקרמן לא קם אף בלשן אחד שהציע "תפיסה היברידית" (יצירת כלאיים), רהוטה ומקיפה, לעברית החדשה. להזכירנו, צוקרמן מתנגד לא רק לאסכולת ההחייאה אלא גם לרה-לקסיפיקציה, החלפת אוצר המילים, הידועה לשמצה. אותי הוא שכנע, ונראה שגם את פרי. פרק ג' באותו הספר מנפץ זה אחר זה, באופן שיטתי, אנליטי ומקורי, מיתוסים נפוצים על העברית החדשה. לפני צוקרמן לא קם אף בלשן אחד שעשה זאת: לא וקסלר, לא כוזר, לא רוזן, לא בלנק. הייתכן שהעובדה שצוקרמן גורם לתגובות אמוציונליות חזקות מעידה דווקא על צדקת דבריו ופריצת הדרך שבספרו?

האמנם "לפני עלייתו של צוקרמן לא קם אף בלשן אחד שהציע "תפיסה היברידית" (יצירת כלאיים), רהוטה ומקיפה, לעברית החדשה"??? מה לגבי שלמה יזרעאל, פרופ' לבלשנות, שכבר לפני יותר מעשרים שנה כתב מאמר שנקרא "תהליכי קריאוליזציה והיברידיזציה בעברית המודרנית", והסתמך על מחקרים ישנים עוד יותר בנושא?! בתיזה של צוקרמן אין כל חידוש. החידוש הוא רק הסגנון הלא רציני, ויחסי הציבור הצעקניים.

בדורות הקודמים, לא דיברו אידיש (או שפה אירופית כלשהי) כשפת אם אלא ערבית. מן הנמנע שהרקע הערבי שלהם לא ידחוף את העברית לכיוון השמי. גם אם באותה תקופה יוצאי המזרח נדחקו מעמדות כוח והשפעה, הרי על התפתחות השפה המדוברת הם בהכרח השפיעו.

מכיל דברים נדושים וידועים בלבוש שנון.

הרעיונות שלו נכונים, אבל הוא לא עושה את העבודה שדרושה כדי להוכיח אותם. זה לא מקרי שהוא מלמד באוסטרליה ושכל הפרסומים שלו מופיעים בז'ורנלים איזוטריים. זה גם לא מקרי שהמחקר שלו חוזר על אותה מנטרה כבר שנים.

שנון כן, מחדש - פרי טוען שלא, אבל נכון? לדעתי לא ממש. הישראלית נותרה בבסיסה עברית חרף השפעת הידיש, כשם שהאנגלית נותרה בבסיסה שפה גרמנית חרף העובדה שאוצר המילים שלה נעשה צרפתי ברובו. מדובר פשוט בשלב מתקדם יותר בהיסטוריה של אותה שפה. הרי אפילו העברית המקראית רחוקה מלהיות שמית גזעית (כמו ערבית למשל שהיא הרבה יותר נוקשה מבחינת אופיה השמי), ויש בה כנראה השפעה כנענית משמעותית (והכנענית אינה שמית). ובכל זא איש לא יטען ברצינות שהעברית המקראית הינה הבריד ואינה שפה שמית קלאסית. וכך גם ה"ישראלית" עודנה עברית (בידיש למשל בחיים לא היו אומרים "עודנה"). אחרי כל ההשפעות, שפה נוטה בסוף או לפה או לשם, כמו שהצרפתית העתיקה ספגה מאסות של גרמנית בחביר אך נותרה שפה לטינית, והעברית שלנו נותרה עברית.

Yiddish has nothing to do with the modern HEBREW. Yiddish is an ugly language that is based on the even uglier German, a little bit Romanian and Russian (and some more) and everything is written in a messy Hebrew letters. Motti. Motti

כתבת ספר, סבבה עשית כמה ג'ובות, סחתיין לעודד בורות ועילגות אין צורך, יש מספיק. תישאר באוסטרליה

צפייה מהנה!

ובאמצ העברית שברנו אז היתה מושפעת מאידיש אלא שיותר מאוחר נוספו גם השפעות מערבית (ג'מעה, פינג'אן ג'ננה)) ואכ"ח אפילו ממרוקאית (סח'לה, מדרוב)

אם את באמת מתעניינת במאמר של דרויאנוב תמצאי אותו בספרייה בכתב העת 'משואות', אודיסה תרע"ט.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1049300.html כמו מרבית השמאלנים הקיצוניים, חותרים לעבר קלונה של מדינת היהודים. אל תזלזלו בכוחה של השפה. בן יהודה וחבריו ידעו להעריך את עצמתה. תחיית העברית החייתה את עמנו כאן בארץ. מותה - וזה מה שצוקרמן רוצה - ימית קלון על כולנו. נא לא לצנזר, אינני מטורף, קרא שוב והבינו שדברי דברי טעם מי שירצה הסבר ממצה יותר מוזמן לכתוב jordanesko@walla.com

יש עברית עתיקה ועברית מודרנית אין שפה ישראלית. צודק המחבר הטוען שלשפה מקורות רבים אבל הם אינם ההורים. קליטת מילים מערבית, רומנית, אנגלית ושפות נוספות לתוך השפה העברית לא הופכת שפות אלו למקורות ראשיים כמו למשל התנ"ך, היידיש ושפת הרחוב. הטיעון שישנה שפה ישראלית הוא טיעון שטחי זה כמו לטעון שיש דקדוק ישראלי ואין דבר כזה.

איזו בושה - בלשן כתב ספר בלשני שאיננו מתייחס לתולדות הספרות היידית-עברית במאה השנים האחרונות. פשוט נורא. עוד רבים חטאיו של צוקרמן: הוא גם איננו מדבר על הביולוגיה המולקולארית, פיזיקת הקוואנטים או הפוזיטיביזם הלוגי. פשוט בור ועם הספר....