ובסוף זה בדיוק ההיפך.

בדיוק כך מתפתחת פוביה מפני רופאים. התינוק / הילד מקשר את החוויה הטראומתית שעבר גם לטיפולים ולרופאים הבאים שייטפלו בו.

פגשתי רופאים שללא ספק הגיעו למקצוע ללא לב ועניין במטופלים, ובעצם עובדים במשהו שלא מתאים להם והם לא מתאימים לו. התמקצעות ומשכורת אינה הכל, ויש לתגמל גם על יחס וקשר עם החולה: להחזיר את הרפואה במשהו למקורות שלה. לפעמים נדמה כי הניסוי המפורסם של מילגרם חי גם כיום, ודווקא בקרב העם שהרכיב את אוכלוסיית "הסובלים" שלו: הניסוי נערך בסמוך לסיום מלחמת העולם השניה והוכיח כי בני אדם רגילים אשר נאמר להם כי זהו תפקידם - מסוגלים לגרום לכאב בלתי נסבל לזולתם. הבה נגדיר "תפקיד" נסף לרופאינו: היכן שאפשר, להפחית כאב

ליבי איתך, אני אב לילד בן שנתיים שעבר ניתוח בגיל שנה. לשמחתי הלכתי לבית חולים פרטים שם תמכו בהרדמה ואילחוש לאחר ששמעתי את הסיפורים הנוראיים. נשאר לי רק לומר לך, ללא תועלת רבה עכשיוו, זו לא אשמתך.

יאללה פעם אחת אפילו החזרתי,

הרופא אמר לי להוריד את החולצה,

ושאל אותי אם אני מתאמן במכון כושר,

ענתי לו כן,

לאחר מכן הוא נתן לי מכה חזקה בשריר היד עם 

" פטיש רפלקסים " וזה כאב נורא,

חודש וחצי הרגשתי כאבים בכפתף וביד כתוצאה מכך.

לא הייתה שום סיבה לתת את המכה החזקה שגרמה לי לסבל .

טראומות

כאם חוויתי טיפול  בבתי  הקטנה ללא אלחוש או הרדמה. נשבעתי - לא עוד. 

חלפו הזמנים ובתי חווה בבנה טיפול קשה ללא אילחוש או הרדמה -

היא מוציאה את בנה במהירות מבית- החולים מחפשת בית-חולים "שונה" - ומוצאת.

 

רק מאוחר יותר אני ניזכרת כי זה מה שעשו עם תינוקות ילדים ומבוגרים -

באושביץ. "טיפולים" ללא הרדמה.  "כאב-זה-כאב-זה-כאב"

 

קשה להאמין שדבר לא השתנה.

 

חבל שאנחנו לא לומדים מארצות-הברית.

זו הפעם הראשונה שאני מבין את חשיבותו של המועצה לשלום הילד.

זה תחקיר ממש נכון ובזמקום הנכון.

הילדים ממש מסכנים דוקרים אותם ולא מוצאים את הווריד. במקום לאלחש במשחה את המקום וגמרנו.

יש כאן חוסר מודעות אכזרית של רופאים כלפי פעוטות וילדים.

על כך נאמר טוב שברופאים לגהנום.

היום הוא בן 23. הרופאים תפסו את אצבעות ידו עם רשת מתכת שנסגרת על האצבעות ומתחו לו את היד כדי להחזיר את העצם למקום. שום הרדמה. כששאלתי מדוע, אמרו לי שאין צורך בהרדמה אצל ילד בן 5... !!! כמה טיפש הייתי כשסמכתי עליהם. אבל הרופא אומר ואנחנו מסכימים איתו באופן אוטומטי. לא סלחתי לעצמי ולא אסלח לעצמי לעולם שלא חבטתי בפרצופו של הרופא באותו הרגע. אולי בגלל שאני שוטר ו"אולפתי" לשמור על החוק, "להתנהג" יפה ולקבל כל מה שבעלי סמכות אומרים לי... לעולם לא עוד...!!! הצווחות של בני עדיין מהדהדות באוזני, לא אסלח לעצמי לעולם !!! לעולם לעולם אל תסכימו לטיפולים כאלה ללא הרדמה כלשהיא לעולם...!!!

ילדים חשים כאב, ומשתדלים מאד להקל עליהם בעזרת משככים, וליווי ההורים כמה שניתן.  מעבר לכך ישנם אנשי מקצוע שתפקידם להכין את הילדים, ההורים ויתר ילדי המשפחה לפרוצדורות וה'מסלול' הרפואי אותו עומד הילד לעבור.  הם עושים זאת ע'י משחק בבובות בד, ומדגימים עליהן זריקות, עירויים, חבישה ומה לא... הם נמצאים גם בחדרי מיון בהם קשה להכין ילד כשמדובר בטראומה, אבל אז הם מנסים להסב את תשומת ליבו של הילד בעזרת אביזרים ודמיון מונחה.  עושים עבודה מדהימה שמאד עוזרת לצוות הרפואי, שיכול להתרכז באספקט הטיפולי.  זוהי עבודת צוות לכל דבר והם בפועל מקשרים בין הצוות הרפואי למשפחה ומתקשרים איתה ברמה שילדים ואנשים רגילים יכולים להבין. קוראים להם

child life specialists

 

הלוואי עלינו...

מתמטיקה ופיסיקה פי אלף יותר קשה . זה מה שאני למדתי באוניברסיטה .כי זה מה שמענין אותי .אז למה רופאים חושבים שהם אלוהים ומתיחסים אלינו בהתנשאות בזלזול ובחוסר סבלנות ? אמרו חכמינו : "דרך ארץ קדמה לתורה". וחבל שהרופאים לא שמעו על זה. ולענין הכאבים לילדים ולתינוקות : אותי זה לא מפתיע . הרי מדובר באנשים חסרי רגישות .

בתחום הרפואה- כן

היתי עם בני התינוק ולמודת נסיון (מעצמי למזלי, כשאני התאשפזתי בהריון), היה ברור לי שאיש לא נוגע בו בלי להציג את עצמו, ולהסביר לי מה עושים, ולדון איתי בזה. היתי מנומסת אבל שאלתי כל "חלוק לבן" את השאלות הללו ברגע שהם ניגשו. שיתפו פעולה איתי. היתה רופאה שאמרה שהיא רוצה למדוד חום לתינוק (רק אחרי ששאלתי, ככה היא היתה עושה זאת ללא דיון). הסברתי לה שמדדו לו לפני שעה, ושאלתי אם לדעתה צריך למדוד שוב. היא אמרה, לא, אז לא צריך. ולמדוד לו חום היה לא נעים וגרם לו לבכות. אז רגע, למה רצית למדוד חום ללא בדיקה אם כבר מדדו לפני שעה? וזו רק דוגמא קטנה. אין ברירה, צריך להגן על הילדים בבי"ח.

אם אתם אמורים לעבור טיפול כואב לא משנה אם הכאב הוא לשנייה, זכותכם המלאה להתעקש על הרדמה. אף אחד לא קובע שטיפול רפואי אמור להיות כואב וכים יש מספיק אמצעים לבל כאב מכל בדיקה או טיפול. להרבה רפואים אין סבלנות לחכות שההרדמה תתחיל לעבוד או שיגיע רופא מרדים ומבטלים את הצורך. מנסיוני חלק מהם אוהבים לספר לכם ש "ההרדמה יתר כואבת מהטיפול" וזה לרב שטויות. זכותכם המלאה להתעקש, בטח אם מדובר בתפרים או בניקור מותני ולא משנה אם מדובר בתינוק ילד או מבוגר. אף אחד לא צריך להרגיש כאב. ואם נרפא מתעקש בקשו לדבר עם הממונה עליו, זכותכם המלאה לא להרגיש כאב ואל תוותרו. כי יש עדיין סנדלרים שחושבים שהם רופאים גם ב- 2009

- הרופא מתוגמל על התמקצעות, לא על חיוכים - הרופא מתוגמל בידי האירגון, לא בידי המטופל - האירגון חוסך היכן שאפשר, אצל הילד אפשר

בגיל 11 הרופא עשה קצת עם ספריי קר כזה ופשוט תלש את הציפורן בכח.

אני עדיין זוכר את הכאבים.

הייתי בת 5 כשתפרו לי את האצבע ביד , היום אני בת 45, אני לעולם לא אשכח את היום הזה, זה ממש היה ניתוח אכזרי לילדה קטנה בת 5 שצורחת עד שקירות הבית חולים זזו. ראיתי את הרופאים כמו נצים בשואה כה אכזרים למראה ילדה בת 5 שצורחת, זו היית ממש שחיטה! מה חושבים לעצמם הרופאים? מבוגר לא יכול לשאת כאב וילד כן? עד היום לא סלחתי לאימי שנתנה להם לעשות בי כרצונם, הרגשתי שהאין לי במי לבטוח,,,,, עד היום אני רואה ברופא איזה סוג של אויב ....כולם קצבים ונהנים לראות ילדים סובלים, בושה שזה קיים גם היום, עברו 40 שנה מאז וכלום לא השתנה? זו בושה למדינת ישראל בפרט- זה תמד הזכיר לי את השואה ושבגרתי את הסיפורים על מנגלה. מפחיד להיות ילד במדינה שלנו

מעניין שהמטפלים מתייחסים כך לחסרי האונים. גם זקנים זוכים לטיפול אכזרי. חזיתי בזאת כשטפלו באבי בן ה85 כששבר את ירכו.

הבעיה היא שכולנו שותקים.הגיע הזמן לעשות צעדים למיגור היחס האדיש ולהתחיל בהסברה מתאימה ובלחץ על משרד הבריאות.

במדינה שרוב האנשים בה עדיין כורתים לבניהם פיסה מאיבר המין מספר ימים לאחר היולדם זה לא ממש מפתיע. ושאף אחד לא ימרח אתכם בסיפורים - מילה זה כואב בטירוף. רופא או מוהל שיגיד לכם אחרת - משקר במצח נחושה.

במדינות נורמאליות הרופאים האלה היו מוצאים את עצמם במעצר בעקבות גילוי כזה.

 

 

את הבנים שלנו מלנו, לא בלי לבטים, אצל מוהל (דתי-אורתודוכסי) שהוא גם רופא, בקליניקה שלו ולא מול הבורקס של האורחים.

 משחת אלחוש + זריקת הרדמה מקומית, והילדים היו רגועים בזמן הברית. גם לאחר מכן, הילדים היו שלווים יחסית.

 

אם כבר לקיים את הטקס המאד-בעייתי הזה, הוא חייב להיות תחת אלחוש. אחרת זו התעללות לשמה.

 

כשהייתי ילד הייתי זקוק לתפרים והרופא שיכנע אותי לעשות ללא הרדמה , בתפר החמישי תפסתי לו בחולצה וצעקתי שגם אם נשאר רק עוד תפר אחד הוא חייב לתת לי הרדמה

לא אשכח מה שראיתי. נכדה שלי בגיל 1.5 חודשים

מנסיוני האחרון כאב לתינוק בן שנה.

היד זזה ממקומה והרנטגן היה צריך לעשות את הצילום "מוצלח" יותר ללא כל התחשבות מינימלית בצרחות של התינוק הוא מזיז את היד כמו חפץ שאין לו בעלים.

כמובן שהנהלת שניידר התיחסו אל מכתבי בצורה מלגלגת.

ויש צורך דחוף לעמוד על כך במתן תרופה להרגעה ואו טיפת התיחסות לכאב הנורא הזה.

לצערי, יש גם בדיקות פולשניות וכואבות במיוחד, שגם במבוגרים, למרות בקשות חוזרות ונשנות לגבי אותה בדיקה - שתתבצע בהרדמה מלאה - נענות בשלילה, כי המערכת לא ערוכה לכך. לדוגמה - צילום רחם. זהו צילום שנועד לבדוק את מצב החצוצרות והרחם, ונעשה במיוחד למי שעוברת טיפולי פריון.

כל מי שעברה את הדבר הזה, יודעת שמדובר בסיוט אמיתי. כאבי תופת ממש. מלא מטופלות מבקשות לעבור את הבדיקה הפולשנית והכואבת הזו בהרדמה - אך בתי החולים וקופות החולים לא מאפשרות את זה.

למה?

מדוע?

מדוע בדיקה הכרחית כזו, למי שנמצאת בטיפולי פריון, צריכה להיעשות ללא הרדמה?

לצערי, יש בנות שמוותרות עליה, ולכן עוברות אח"כ טיפולי פריון מיותרים ויקרים  ומבזבזות זמן יקר מאוד מחייהן, עד אשר עוברים את מספר הטיפולים המינימלי שמאפשר להתקדם להפריה חוץ גופית, וכל זאת רק בשביל לא לעבור את הסיוט הזה.

מדוע לא מפרסמים את שמות בתי החולים בהם כן(!) מרדימים או מאלחשים ילדים לפני טיפול כואב?

אגב, בבית חולים שניידר, לאחר דרישה מוחלטת של הורים, החלו להרדים את הילדים בניקור מותני.