לדעתי צריך להבדיל בין שני מעברים- מעבר למכבי ת"א בכדורסל או לאירופה בכדורגל הוא שינוי אדיר מקצועית וכלכלית, ובלתי אפשרי לדרוש משחקנים שלא יעברו.

מעברים כמו של שמעון גרשון כבר יותר בעייתיים.

וכתב יקר- יש עולם שאינו כדורגל וכדורסל, אני למשל לא רואה את עידן מימון עובר לשחק במכבי ראשון, למרות שהם יכולים לתת יותר כסף מהפועל. בכדוריד, אולי בגלל שאין כסף גדול, יש סמלים (ושחקנים שעוזבים מועדון, כדוגמת מה שקרה בנס ציונה, עושים את זה בשביל סיכוי לאליפות ואירופה ולא כסף). 

 

ודרך אגב- חג'ג' גדל בצהוב- מכבי ראשון, אז אומנם קיבלו אותו יפה בירושלים אבל לא צריך להסחף ולומר שהוא סמל אדום שעובר לצהוב, הוא חוזר לצהוב בו גדל כמו פניני.

עולה ! עולה ! עולה !

דריק שארפ עולה ! עולה!

 

 

דריק שארפ ..קפטן מספר 6 !

 

סמל!

נשאר סמל אחד שאני לא רואה אותו בחיים עובר לקבוצה היריבה בעד שום סכום שבעולם - וזה עידן מיימון.

השחקן הזה בחיים לא יעבור ליריבה המושבעת שלו גם עם יוסי גבע יציע לו את אשתו ואת אמא של יואב נאמן מהבוקר עד הערב.

אז אם אתצה כבר עושה כתבה שהיא לא רעה, תנסה קצת להעמיק את הידע שלך בספורט ותחפש סמלים בעוד ענפי ספורט.

ולא בשלהי הקריירה, כאשר את מיטב שנותיו עשה במועדון הבית. ראה ערך מיקי ברקוביץ

ל-19, מי שקלע את השלשה נגד ציבונה היה ג'מצ'י (3/4 מגרש) ומי שקלע את השלשה נגד ז'לגיריס היה כמובן האגדה דרק שארפ.

 

אכן היה ראוי להזכיר את דרק שארפ, הלב הכי גדול שיש בכדורסל בכלל ולא רק בארץ או באירופה

דרק שארפ נשמה אמיתית. סמל ומופת. ניקולה וויציץ' שלמרות הצעות גדולות בהרבה הסכים להישאר במכבי אם רק היו רוצים אותו. סמל ומופת. את שניהם עוד נראה על הקווים ביד אליהו ובמשרדי ההנהלה של מכבי.

בכתבה דובר על "סמלים" שהולכים בעקבות הכסף,

 

אתה נותן דוגמא ל"סמלים" שנשארו בגלל הכסף ושאף פעם לא הציעו להם להכפיל את משכורתם במקום אחר...

 

טוב נו, אוהד מכבי בטח...

אין עליו. הפסיד כמויות עצומות של כסף רק בשביל להיות הלב והנשמה של מכבי!!!

הדוגמא של המעבר של מיקי להפועל, או של מייקל או של סקוטי משיקאגו אחרי העונות הגראניוזיות, אומר שלפעמים נדרש שינוי באוירה, אתגרים חדשים, מקומות ואנשים אחרים בסביבה. לא בטוח שמדובר רק בכסף. זכרונות לא קונים והם נשארים לנצח. מה שאוהדים, שנוטים לעתים לחמימות מוח ולא רק לב, מה שהם לא לוקחים בחשבון זה שזה באמת רק ספורט, וערך הספורט האמיתי, ערך התחרות האמיתית היא האנושיות והחברות שבין האנשים, גם אם הם משני צידי המתרס. אולי האוהדים ילמדו מהשחקנים ללחוץ ידיים לפני וגם אחרי המשחק ולהודות אחד לשני על החויה, ויפסיקו להכנס לחשבונות הבנק אחד של השני, אולי אז נראה גם כאן ספורט אמיתי - פירגון, התחשבות, אחווה, בקיצור תרבות ספורט של ממש. גם כאן, כמו בהרבה תחומים אחרים, יש אחריות לתקשורת. ראשית אנחנו רואים גם כתבים ואנשי תקשורת ש"עורקים" מערוץ לערוץ, ושנית - המניעים של ערוצי התקשורת הם שיווקיים במוצהר. ולכן כמה שיותר דם - יותר מוכר. אז בבקשה - לא להטיף ולא לשפוך דמעות תנין. רק לזכור שבאנושיות מדובר ולתת קצת יותר כבוד.

לטעמי זה טיפשי וילדותי, אבל זו האמת לאמיתה. מצד שני זו בדיוק הילדותיות שאפשרה לשמעון מזרחי להפוך את מכבי למה שהיא.

 

שמעון מזרחי לא יסלח לו על הפועל, והוא יגיע למכבי רק אחרי ששמעון ילך (בתקווה בעוד שנים רבות עד מאוד).

לעולמי עד נאהב אותך. נאמן גיבור וכדורגלן בחסד . בלעדיך אין ביתר ירושלים !!!

מספר 1 שחקן נשמה !

אם למועדון יש סמל, והמועדון הזה לא מוכן להציע לסמל שלו משכורת הולמת מפני שהוא בונה על כך שהסמל ישאר בגלל מחויבות רגשית למועדון - מגיע לו שהסמל הולך למקום אחר.

 

לגיטימי לגמרי שספורטאי ירצה לדאוג לעצמו, כמו כל אחד אחר. הייתי מצפה מסמלים לנאמנות, אבל עד גבול מסוים: מי שעוזב את הקבוצה שהוא מסמל בשביל עוד 5,000 דולר, הוא סתם זונה. אבל מי שמקבל הצעה גרנדיוזית מבחינה כלכלית או מקצועית (השתדרגות לקבוצה בחו"ל, למשל), שברור שהקבוצה שלו לא יכולה בכלל להתחרות בה, ממש לגיטימי שיחשוב על עצמו ולא רק על המועדון והאוהדים.

 

הסמלים של היום הם אלו שפשוט לא יכולים לקבל הצעות גרנדיוזיות כאלה, כי הם משחקים בקבוצות שכבר משלמות להם סכומים מטורפים ונמנות בלאו הכי על אריות הכדורגל העולמי. לכן ראול וג'רארד לא צריכים ללכת לשום מקום: הם משחקים באלופות אירופה ומרוויחים יותר מקבוצות שלמות בליגה הישראלית. לעומת זאת, ברוכיאן יכול לקבל סכומים מוגבלים יחסית, אפילו בבית"ר, ובוודאי שלשחק בבית"ר זה לא כמו לשחק בליברפול. אם יהיו לו ולאחרים הצעות קוסמות, אני מקווה שהם ידעו לקחת אותן.

לא