|
|
|
|
2. זה כל כך יפה, שלא רציתי שהסיפור ייגמר.....
בתור בכורה, אני תוהה האם גם אז ידעו לקרוא נפש של ילד??
|
|
|
כל מילה בסלע......... תיארת - כמו תמיד את המצב לאשורו בחן רב וביכולות אבחנה מצויינות.
כל הכבוד ! |
|
|
4. איזה ענק אתה. מושלם. אתה גם מרים את הגרביים המלוכלכות בסלון?
| אם כן - בוא נתחתן. |
|
|
(30.03.09) |
|
|
|
|
|
|
תמיד נהנית לקרוא אותך.
לא הורדתי את החיוך מהפנים... |
|
|
|
לכולנו יש המון מה ללמוד......
|
|
|
כתיבה יפה מאוד, אפילו יצירת מתח בסוף. : ). |
|
|
9. פשוט מקסים ונכון!! צחקתי עד דמעות!!
|
|
|
10. אני לא אדם רגשני אבל סחטיין....
| גרמת לי להתרגש |
|
|
(30.03.09) |
|
|
|
|
liked it
i suggest next should be on a girl with two brothers twins
|
|
|
12. כשנולדתי אחותי הייתה בת 13
סופר לי ע"י אמי ז"ל כי כשהייתי בן חודש, היא נכנסה לחדר ומצאה את אחותי היקרה מחזיקה אותי מחוץ לחלון קומה רביעית, והצילה אותי ברגע האחרון.
יחסי עם אחותי רק התדרדרו מאותו היום.
|
|
|
13. מקסים משעשע ולבסוף גם מרגש- מצוין!
|
|
|
14. יפה, משעשע וכל כך רלונטי לי
ישר כח!
|
|
|
15. גיל ונטורה - הכותרת מפחידה.......!!!
גילאני לא זוכרת איך קוראים לה, אבל יש מחלה כזאת מאד מחרידה שיד אחת מנותקת לגמרי מהתפקוד המוחי, ופועלת כישות בפני עצמה ובכך עלולה ליצור נזקים לבעל המום וסביבתו.קראתי את הכתבה בחרדה מתמשכת.. כי והתיאורים הדרמטיים בה הוסיפו לחשש,כשרק בסוף הבנתי שאתה בסהכ מביא את התסכול הטבע של אח בכור לא מוכן לאח צעיר...כותרת אחרת, בטח בעולם תקשורתי מלא סיפורי זוועה בתחום, תעשה את ההבדל
|
|
|
16. פשוט מקסים, אני רואה את ילדיי שלי בסיפור
| שני , |
פתח תקוה |
|
(30.03.09) |
מרגש ונוגע ללב
והסוף כל כך מתוק |
|
|
17. פשוט עונג צרוף. כל הכבוד!!!!!!!!
|
|
|
18. אני עם דמעות של התרגשות!
| אמאנאי , |
מודיעין |
|
(30.03.09) |
יש לי אחד כזה בבית, ועדיין לא ממש בקטע של השני, אבל עשית חשק להתחיל לחשוב!
תודה
|
|
|
19. כמעט זרקתי את אחותי מהחלון
| כמעט זרקתי את אחותי |
|
|
(30.03.09) |
הייתי בת 11 והיא קטנטונת ולא הפסיקה לבכות. לא ברור לי למה ההורים שלי השאירו אותי איתה לבד.
שקלתי לזרוק אותה מהחלון של הקומה הרביעית ורק הבת של השכנים שיכנעה אותי לא לזרוק אותה.
אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיה ואת הבן שלי (שבינתיים הוא בכור ויחד) מעולל זאת לאח או לאחות שיוולדו לו בעתיד.
פשוט כואב הלב |
|
|
20. סוף סוף כתבה מצחיקה מנושא כ"כ
כאוב ונכון שכולנו מתמודדים עימו יום יום יש לי תינוק בן חצי שנה וילד-תינוק בן שנתיים וחצי וזה פשוט נכון ואמיתי
מידי פעם הוא מכה אותו בעדינות חושב שאנחנו לא רואים או שסתם נפלה לו הרגל מהכורסא על הראש של הזאטוט כשהוא על הרצפה ממש אבל ממש "בלי כוונה"
ומידי פעם הוא מנשק ומחבק אותו ודואג לו כמו אח בכור גדול
הכל מאהבה אלו אוצרות ממש
|
|
|
21. המבט של הבכור כשמגיעים עם "מס' 2"הביתה
שמת במילים את התחושות שהילד מרגיש בצורה כל כך מדויקת , עכשיו אני מבינה מה הסתתר מאחורי המבט שלו כשהגענו עם ה"שנייה" הביתה....
זה כאילו ידעתי איך הוא הרגיש אבל עכשיו כשזה "מונח" לפניי עם המילים המתארות בכזו עוצמה את הרגשות של הילד- אני מבינה!
מקסים מקסים מקסים! |
|
|
22. דיי.. השורות האחרונות ממש ריגשו אותי.
עשה לי צמרמורת..
אבל באמת כרואים את זה מהזווית של הילד הגדול. אפשר להבין מה רמת הקנאה.
אני צריכה ללדת בספטמבר ולא אתן לבת הגדולה שלי את ההרגשה הזאת.
תודה גיל!!
|
|
|
23. הגדול שלי מטורף על הקטנה
| אופיר , |
תל אביב |
|
(30.03.09) |
הגדול בן כמעט 3, הקטנטונת בת 8 חודשים. מהרגע שהגיעה הביתה קיבל אותה באהבה אדירה ורק רוצה להיות לידה כל היום.
לפעמים החיבוק קצת חזק מדי, לפעמים הוא מנסה להרים אותה לבד, אבל לא מנסה להכות אותה או לחבל בה.
אולי זה מפני שמההתחלה נתנו לו את ההרגשה שהיא גם שלו (וזה נכון - היא האחות הקטנה שלו!). כמובן שהיינו לידם כל הזמן ודאגנו לחזק התנהגות נעימה וחיובית, ולוודא שיבין שחיבוק חזק מדי יכול להכאיב "כי אחותך עדינה", אבל לא מנענו ממנו לגעת בה, ואולי זה מה שסיפק לו את הצורך הזה והפיג את החשש ש"היא הצעצוע שלנו בלבד".
איך אני אוהב את שני הזאטוטים שלי! |
|
|
הי גיל,
תודה על הכתיבה הנפלאה והמחכימה. אני קורא את הטורים שלך די באדיקות וכשלא יוצא לקרוא משלים פערים בדיעבד.
אני קורא, מחדד לעצמי דברים ורואה בסיפוק איך שהילדים שלי גדלים יפה, בגישה טובה ובסביבה טובה ותומכת. יותר מזה, באמצעות הטורים אני לומד גם על עצמי הרבה מאוד דברים.
תודה רבה. |
|
|
הסיפור כתוב מבולבל ובצורה לא ברורה. רק לקראת הסוף ניתן להבין שלמעשה הבובה החדשה היא אכן אח חדש, מעבר לכך מאוד לא ברור היחס של האח הגדול כלפי האח הקטן (או "הבובה" כפי שנכתב): האם הוא אוהב או שונא אותו?
אם אכן הוא שונא אותו כל כך כפי שניתן היה להבין אז הסוף לא ברור לי לחלוטין, וגם הכותרת לא ברורה.
בקיצור - מי שלא יודע לכתוב בצורה מדויקת ונהירה - שימצא לעצמו עיסוק אחרי בחיים. חבל לי על 10 הדקות שבזבזתי על הקריאה. |
|
|
26. לא בדיוק הבנתי את הסוף.....
|
|
|
|
תמיד מגיע הרגע בו אתה נאלץ לסמוך על הבכור שלא יגע בקטן. אפילו כשהבכור הוא בן שנתיים ואתה משכן אותם באותו חדר. השאלה היא אלו צעדים אתה צריך לנקוט על מנת שה"גדול" לא יחבק/יחנוק אותו, ישליך עליו חפצים, יצבוט וכו'. וכל זאת כשההורים ישנים בחדר הסמוך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
30. תמיד כיף לקרוא אותך והפעם במיוחד!
| |
חינוך ילדים 
