על הוצאת הפורנוגרפיה של 'בול''.

על זלזול בצנזורה הצה'לית

על השמצת כל הטוב במדינה ואימוץ ה'צדק' הערבי

ועל עזיבתו את הארץ,כמו שמעון צבר

ומלחמתו בה מרחוק.

 

ולא רק זאת, הוא גם אמר לי שהוא חושב שאנגלית היא השפה שבה הוא כותב שירים טוב יותר מכול שפה אחרת.

יכול להיות שגם כתב בשפות אחרות.

אני ביקשתי ממנו כמה פעמים לראות את השירים באנגלית אבל אף פעם הוא לא הראה לי אותם. ייתכן שהם עדיין בין חפציו.

בכול אופן, תודה על המאמר. חשוב לזכור את גילן. אני גם חושב שהוא היה משורר מעניין.

המינגווי שינו את הספרות העולמית מקצה לקצה. אז עם כל הכבוד לבחור שאני אפילו לא מכיר. אין באמת ילדים רעים ומופרעים בספרות הישראלית, רק חמודים עם משקפיים שנחים שעתיים בצהריים. היחידה שאולי התקרבה להגדרה הזאת היתה יונה וולך ובזמנו אלכסנדר פן. היום הילדים הרעים כותבים את השירים שלהם לצלילי מוסיקה.

גם גילן רק שיחק בלהיות ילד רע, ואולי הצליח יותר מאחרים לשחק בלי למצמץ. אבל ברור שהתחתרנות הזאת היא מדומת לחלוטין, כי אין מה להיות חתרן במדינונת שעצם קיומה מהווה חתרנות. המחנה של קלדרון מנסה לדמיין את ישראל כאימפריה, על מנת לאפשר ילדים רעים, וזהו משחק מטופש.

ממשיך דרכו וחברו הטוב של מקסים , הוא סופר מיוחד ואלמוני למדי: יוסי גרנובסקי שמו, הוא גם עורך את עזבונותיו של מקסים, כמדומני.

לטעמי הוא היה איש הזוי עם פרוגרמה לא ברורה, גם לא לעצמו.
אבל הוא אהב את הארץ הזו אהבת אמת, עקב אחרי כל ידיעה בכל עיתון מקומי.

משורר, כדבריו, הוא לא היה.
אינטלקטואל, דווקא כן.
איש הנאמן לעצמו- בהחלט.
ילד רע- I don't know...

המושג "ילד רע" הוא חסר משמעות.

השאלה היחידה שצריכה להשאל ביחס לאדם, 

שמתיימר לקרוא לעצמו סופר או משורר היא:

"האם השירה או הפרוזה שכתב ראויה להקרא פרוזה או שירה?"

כל השאר אינו רלוונטי לספרות.

אחלה של כתבה, חבל שאין ציטוט שירים מדהימים שכתב.  הקמתי לזכרו אתר עם המציג תצלומים שצילמתי אותו ומקשר לשירים שפורסמו בכתב העת אותו יסד וניהל,  "מטען", וכתבות שונות שפורסמו על מקסים באינטרנט

 

הם בהחלט חריפים, חכמים ומלאי אנרגיות, אבל שם הלהקה הוא סיסטם עאלי. מטען היא קבוצת משוררים שמנהל יוסי גרנובסקי.
סיסטם עאלי הוא הרכב היפהופ צעיר מיפו שמונה 10 חברים שעושים מוזיקה ברוסית, ערבית, עברית ואנגלית.
את סיסטם עאלי אפשר לראות ולשמוע ב-
www.myspace.com/systemalijaffa

או ב
http://www.facebook.com/home.php?ref=home&nctrct=1239530295975#/pages/System-Ali/10921745821?ref=s

צריכה האמת שוב להיאמר. מקסים גילן הפקיד את עריכת "מטען" לא בידי חבורה זו או אחרת, אלא בידי המספר יוסף גרנובסקי שכותב גם סיפורים על יפו. לדייק בעובדות, אחר כך לשפוט שפיטות, ואז נידיין. רני. 

"את ראשו של גילן איש לא ליטף, אף פעם. שום חוג לא אימץ לו אותו כנביא של בתי סוהר. שום חוקר ספרות לא גילה אותו מחדש. אף אחד לא לחש על אוזנו שהוא בעצם טוב. היו לו כמה חברים-סופרים ששמרו לו נאמנות, אבל גם הם לא אמרו שהוא גדול, שהוא קדוש, שהוא מלך בבלואים. הוא היה רע ונשאר רע, ושילם את מלוא המחיר"

 

קלדרון, את שארית חייו הוא סיים בארץ עם מלגה מטעם ראש הממשלה שזה הכי מגוחך ל"חתרן"

למזלי הרב זכיתי לשבת ולשוחח איתו בכל יום שלישי בשעה שמונה בתולעת ספרים. תמיד הייתה לו מילה טובה ונכונה לומר כדי להשכיח את העצב. הייתה בו גם אהבה נדירה לחיים. פגישות אלו היו חשובות עד מעוד ולא פסקו גם לאחר מותו, באותו בית קפה באותו יום ובאותה שעה, עם הסופר יוסי גרנובסקי שהיה כבנו היחיד אשר טיפל בעזבונו וליוה אותו עד שעתו האחרונה. ואף המשיך בעבודה מעוררת כבוד בשימור יצירתו של גילן.  

מקסים גילן העריץ את יחזקאל נפשי וראה בו את גדול המשוררים של הדור הצעיר.

באיחור רב פגעתי (כפי שש"י עגנון היה כותב) בכתבתו המתנשאת של ניסים קלדרון. לסוכני הממסד יש סיגנון מיוחד שנועד לאלה שהעדיפו את הקור המקפיא מחוץ לקונסנזוס. יבוא יום ומקסים גילן יהיה מוקד להערכה ראויה, ואילו "מבקרים" כמו קלדרון ישכנו בתהום הנשייה הראויה להם.

היכרתי היטב את גילן ואף עבדתי איתו. איש מרתק, ולא נטול חסרונות. למען האמת, לא היה קיצוני בדיעותיו. לפחות בעשרים שנותיו האחרונות היה סוציאל-דמוקרט מתון, לא מרכסיסט ולא לניניסט, וההתנגדות שלו לתנועה הימנית הקיצונית שאתם קוראים לה "ציונות" נבעה ממניעים הומניסטיים וליברליים. אני שמח שיש לו ממשיכי דרך, המתייחסים בהדרת כבוד למורשתו התרבותית.