אצלנו חייבים לגמור את כל ההגדה עד שמתחילים את האוכל. הדפסתי את הכתבה החשובה והיום אנסה לעשות מעשה!

ליל הסדר המופיע בפרק עשירי במסכת פסחים הוא בעצם טרנספורמציה שעשה רבי למציאות של חג הפסח ללא בית מקדש. ניתן לראות זאת כאשר הוא מעביר את קריאת ההגדה למוקד הסדר ואילו את דיני הפסחים והזבחים משאיר לסוף הפרק. ניתן לראות זאת בהתעסקות המפורטת במי שואל במצב שאין ילד/אשה וכד'. ההגדה היא המרכז בסדר ולא קרבן הפסח. וכך גם מובא במשנה ג' "ובמקדש היו מביאים לפניו גופו של פסח". מה שרבי יהודה הנשיא עשה זה לצמצם את עניין  האכילה בליל הסדר ולהעמיד את מהלך ההגדה במרכז. אולי ניתן לומר שהערבת הסיפור מדור לדור והכמיהה לבית המקדש השלישי הם שעמדו בעיניו של רבי, שכ"כ רצה במציאות של בימ"ק בקרוב. וכן אנחנו! חג שמח

אני מחזיקה לך אצבעות, מאתמול אני לא מפסיקה לאכול רק מהמחשבה על כך שאני מורעבת בסדר (עם כל הריחות של הבישולים אני לא מצליחה להתרכז בקושיות)

כשמגיעים לביצה עם הבשר אני מתנפלת על הסיר ממש כמו בפנטזיה שהייתה לעם ישראל ביציאת מצריים, אוכלת מכל הבא ליד חזרת, חרוסת , אם היו לי שיניים חזקות הייתי יושבת על הזרוע וטוחנת אותה...!!

במשפחה שלי בטוחים שאני מה זה אוהבת לאכול מרור...

מכל זה, אני מגיעה שבעה לאוכל ועוד צריכה להגיש~

אם אני יראה לאבא שלי את הכתבה הוא יצ'נצ'ל אותי מכל המדרגות

חג-שמח

אז נכון גם אצלינו עד היום קודם קראו את ההגדה ורק אז אכלו, אבל למה לא לנסות שנה אחת?

זה יכול להוסיף צבע....

יואל לא מתכוון שחייבים לעשות כך, אלא שזו עוד אפשרות.

אז מי שרוצה לגוון קצת יכול לנסות.

קודם מגישים את כל האוכל, אח"כ אוכלים , מפנים את השולחן ועורכים אותו מחדש

 

עם כל הברכות שצריך, ואז מתחילים לקרוא מהתחלה ועד הסוף

 

האמת שקצת קשה אחרי האוכל לטעום כל מיני ברכות ובמיוחד ביצים קשות

ארוחת ליל פסח שונה מכל סעודה בכל השנה, האוכל חשוב (וכמובן בעיקר המצה שעל שמה נקרא החג גם חג המצות), אבל אםעושים סדר רק בשביל אוכל או שהאוכל מקבל משמעות מרכזית ביותר אז באמת מה נשתנה.

מה נשתנה אינו עוד חלק שקוראים וזהו ואם אתה מרגיש לא טוב עם זה שאתה חוזר על זה כל שנה, תנוח דעתך... אבותינו ואבות אבותינו אומרים את ההגדה מזה אלפי שנים, כולל נה נשתנה... למאוטת מיליוני יהודים זה היה טוב כל הדורות, למה לשנות בגלל אנשים האחוזים בולמוס אכילה?

סדר פסח ופסח בכללו הם הזדמנות נדירה לצאת מהשגרה, חבל שתפספס...

בברכת פסח כשר ושמח

ולא לרעוב עד שמגיעים ל"שולחן עורך".

 

מצד שני, הילדים משתעממים מהר. אם לא ימשכו אותם עוד ועוד עד האוכל, תהיה לנו בעיה של ילד שבע שכבר מת לקום ולהתרוצץ. ברור שאפשר להמשיך להושיב אותם, אבל המיקוד יהיה בהשתקת המשועממים. ומספיק הורה אחד בכל המשפחה המורחבת שייתן לילד שלו לקום, והעניין אבוד.

 

אני באמת רוצה לנסות את ההצעה של יואל רפל, אבל צריך עצות בקשר לילדים.

 

מה לעשות?

מי ישמע לא אכלתם שנתיים

רק אוכלים ולא קוראים את ההגדה (אמור להיות אגדה) בכלל! :)

במישור האישי אולי
במישור הגלובלי רק רע

אומרת המשנה: מזגו לו כוס שלישי, מברך על מזונו. משמע שעיקר הסעודה היה בין כוס שני לשלישי.

 

האהאהא !!!  היהודים   לא   מרוצים   מליל   הסדר  !!!  אני   כאשר   קוראת   מאמר    שטותי    כזה    בתור   נוצריה    (  "  מתי    צריך   לאכול   את    סעודת    ליל   הסדר  ? "  )  צוחקת   מכל   הלב .  אם   זה   באמת    בעיה    (  זמן   הארוחה  )  , -  אז    ליל   הסדר    בעצם    לא   יום    שמח , אלא   פשוט    עול    על    הכתפיים  !!!  בשביל    מה   לקיים   חג   כזה    שהוא    קשה   כל   כך   למאמינים  ???  ללא   יהודים    זה   בכלל   לא   מובן  . נראה   מוזר  .  שיהיה   לכולכם    חג    שמח ! 

הזקן לפני השינה, על השמיכה או מתחתיה???

אי אפשר לבלוע את הרוק קצת ולהתאפק?

למה השינוי? - תשובה
בזמן בית המקדש המצווה החשובה היתה הקורבן ואח"כ ההגדה. לכן הארוחה קודם(הקורבן) ולבסוף ההגדה. ולכן היו יושבים בבני ברק עד קריאת שמע של שחרית.

בזמן הזה אין קורבן ולכן ההגדה היא העיקר. ולכן קודם והגדת לבנך. ואח"כ הסעודה.

קוראים קצת,אוכלים,והולכים הביתה/למרפסת לפטפט/לישון/ כל אחד לפי רצונו,לא ממשיכים לקרוא את ההגדה,האמת אין מה לקרוא ,אתה לא יכול להבין בה שום דבר,מלא מילים ומשפטים שאתה לא מבין את פישרם,ואם מבין,לא יודע מה הקשר שלהם ליציאת מצרים או לפסח,

קוראים באוטוסטרדה, אוכלים מרק וחילבה והולכים לישון. וכל זה עד שמונה וחצי.

לכהני הדת שלכם,או לבכירים מביניהם,אסור בכלל להתחתן.זה לא עינוי?! זה נוגד את הטבע האנושי ואת הציווי הראשון מפי האלוקים:"פרו ורבו".

לחכות שעה-שעתיים  לפני הארוחה ולשמוע אגדות וסיפורים זה אולי טירחה לחלק מהנוכחים,אך אינו משתווה לעינוי שהדת שלכם גורמת למאמיניה ולכוהניה.

להבדיל אלף אלפי הבדלות.