אין ספק שהמציאות בכללותה לא פשוטה היום לאנשים בגילאי 25-45. הסטרס מאוד גדול בכל התחומים וזה נותן את אותותיו בתחום בריאות הנפש.

אני 6 שנים סובל מהתקפות חרדה לא פשוטות המלווה גם בתחושות דיכאון. 6 שנים ניסיתי לתפקד תפקוד מלא אבל שמתי לב שז הולך ונהיה בלתי אפשרי עקב האנרגיה העצומה שאני משקיע בטיפולים קוגנטיביים מסוג זה. זה פשוט שוחק ומעייף. ומעל הכל זה מתנגש עם המחוייבות שלי לעבודה ובראש בראשונה למשפחה ולילדים. לבסוף, לפני שנה אזרתי אומץ והתחלתי לקחת תרופה במינון מינימלי והיום ישנה הקלה מאוד גדולה. פתאום אני פנוי שכלית ורגשית להתעסק עם הדברים החשובים בחיים ולא בהתקפות החרדה ו/או הדיכאון שרק לוקחות אנרגיה ולא תורמות שום דבר חיובי- נהפוך הוא הם רק גורמות למחלות.

אני מניח שבעתיד הלא רחוק אני אנסה להפסיק את הטיפול התרופתי ולנסות שיטות שונות מחדש, אבל רק כשאהיה באמת פנוי לעצמי, ולא "באמצע החיים" כאשר כל פיסת אנרגיה נלקחת למשפחה, לעבודה ולהיות הורה טוב לילדים קטנים.

מהפרסומת משמאל...גם מעצבן גם מביא דיכאון..זו לא מחשבה זו עובדה.

נא להחליף אחרת אין מצב שאני ממשיך לקרוא.

ילד נודניק.

:)

////|\\\\

\\\\|////

אתה כזה מלך!!

המרצה הכי טוב שהיה לי.

גבר בחיים לא יחשוב ככה אחרי שהאישה מכינה סלט. קח גולדסטאר

ותגיד תודה שאתה גבר...

מעלה אנדורופינים במח

מוריד קלוריות

ממש שיטה חדשה ומהפכנית.

די כבר למכור לנו מוצרים מוכרים בלבוש חדש.

סלט טעים, או לא טעים - לא משנה. העיקר ללמד את המניאק לקח. מגיע לו.

צחוק, צחוק, אבל בן/בת זוג אנוכי זה באמת מכה. הפתרון הוא בסילוק הבעייה ולא בניהול שלה.

אין פלא שאדם עם בן זוג חרא, או שיש לו קשיים אחרים בחייו, ירגיש רע, ואם יידע להתמודד עם הקשיים, ישפר את הרגשתו.

זה לא נראה כמו דכאון אפייני הנובע מפנימיותו של האדם, שירגיש רע גם אם התנאים האובייקטיביים טובים.

אם תספרו לי על גבר עם שתי כוסיות במיטה, עם יכולת לתקוע את שתיהן, בריא, עם ילדים מוצלחים, עשיר, עם בית יפה, שיכול להרשות לעצמו מסעדות טובות, בילויים טובים והרבה פנאי, והוא בכל זאת בדיכאון - לזה אני מתכוון שמדובר בדיכאון הנובע ממנו.

של ששת המרכיבים שלהלן:

1. פעילות גופנית מאומצת (סיבולת לב ריאה- כדוגמת אופניים, שחיה) לפחות שלוש פעמים בשבוע.

2. כדורים נוגדי דיכאון ממשפחת הפרוזאק במינון נמוך יחסית (הפעילות הגופנית עושה פלאים ושוות ערך לנטילת כדורים כך שאפשר להפחית מינון, אבל אתם יודעים- כל מקרה לגופו...).

3. תזונה נכונה. בנו לכם תפריט יומי של סוגי מזון שמעלים את רמת הסירוטונין במוח (כדוגמת אורז מלא, לחם מלא, פירות, ירקות וכו'...).

4. הקפדה על 8 שעות שינה בלילה.

5. לא לעשן.

6. טיפול פסיכולוגי שילווה אתכם ויסייע לכם נפשית בהתמודדות.

אני כותב את זה מנסיון של שנים בהתמודדות עם המחלה. זו מחלה קשה שיכולה להוריד אותך לתהומות אבל בהתמדה אפשר לצמצם באופן משמעותי מאוד את השפעתה עד כדי העלמתה.

תדעו שלא חייבים לחיות כל החיים בצל הדיכאון. אפשר גם אחרת, וזה תלוי רק בכם.

בהצלחה והרבה בריאות. ואושר!

(-:

וההארה הכי גדולה שלי מהתקוקפה הזו היא ההבנה שרגשות הם רגשות אין להם הרבה משמעות מעבר לצורך לתת להם להתבאט ולשחרר אותם

הם חולפים כמו הרוח, רגע אחד זה כך ורגע אחר זה כך, והם גם מושפעים מויטינים הורמונים וכו', אז מה הטעם לקחת אותם ברצינות כול כך גדולה  אם יש סבירות שברובם הם אפילו לא שלי...

מה שמעניין בכתבה זה החלק של ההזדהות עם המחשבות... חומר למחשבה

תודה על כתבה!

ובכל זאת סיקרן אותי מה זה ל"התבונן על הרגשות בחמלה"