ספרו על אלוהים למיליוני הילדים שמתו בשואה.
לכל האנשים שמתו במלחמות ביסורים ולא קרה להם נס.

להם כנראה לא הגיע לחיות.

האם האנשים האלו היו פחות טובים ? לא ראויים לנס, להשגחה אלוהית ?
אתם יורקים בפרצוף של הרבה אנשים כשאתם משבחים את האלוהים שלכם. באלו שעזרו ליחזקאלי ובזכותם שרד ובכל האחרים שנרצחו ונהרגו, וכנראה זה באשמתם כי לא היו ראויים לעזרת האלוהים המיטיב שלכם, שלפי התנהגותו ואופיו של העולם הוא סביר להניח השטן בכבודו ובעצמו. לא פחות.

הרי אם הוא כזה נפלא איך הוא מרשה לדברים איומים כאלו לקרות.
אין לכם שום דרך לוגית להסביר את זה. כי כל עניין האלוהים הוא קישקוש. קישקוש שמרגיעים איתו ילדים שמפחדים מהחושך, מחוסר המשמעות של החיים מחוסר הוודאות. וקישקוש מרגיז. קישקוש מזיק.

i am from holland an i remember the death of Stan.this story was the most impreciebele story i have ever red.its gives you the fealing that there are stil good peaple in hte world who can help you with out any conditions.this is an amasing story..lisa from holland

זו כבר הינצלות שניה שלו ממוות

פעם חטף מכות רצח מאוהדי ביתר ירושלים וכמעט מת

יחזקאלי תהיה בריא ונקווה שלא תעבור עוד טרעומות בחיים

זה כוח הרצון, נפש בריאה ותאוות חיים עם רצון הקב"ה. אתה אישיות יוצאת דופן. נרגשת מהאנושיות של אקרמן. חברות שנקנתה בדם 

לפני שנה ויום נולדה לי בתי הבכורה. כשהגעתי להדסה יום קודם (12 באוגוסט) סיפרו במסדרונות ביה"ח שצדוק יחזקאלי נפצע קשה והוא בהדסה. כל ביה"ח רחש וגעש וכולם התעניינו במצבך. גם שבאו לבקר אותי לאחר הלידה התעניינו בך. אז אפשר להגיד שלשנינו קרו אירועים משמחים.

שיהיה לך רק טוב.

 

גם ענבר הקטנה מוסרת ד"ש 

סיפור הצלתו של צדוק יחזקאלי הוא, באמת, מופלא.

 

אבל, בסיפור הזה שזור גם סיפור חוזר ונשנה על פרופ' אבי ריבקינד. אני מניח שיש עוד רופאים שעוסקים ב"רפואה דחופה", שהצילו ממוות בטוח אנשים לא מעטים.

 

ובכל זאת: איך זה יתכן, שהאיש לא קבל פרס ישראל? ולו כנציג של האנשים המופלאים הללו?

הגעתי לגרוזיה לפני המלחמה לטיול של כחודש. כשהמלחמה פרצה הייתי בטרק בקווקז, בצפון המדינה וכלל לא ידעתי על קיומה...
מהרגע שהתוועדנו אליה (הקונסולית מאירה הצליחה למצוא אותנו) עד הרגע שעזבנו את אדמת גרוזיה, ניפגשנו בהרבה אזרחים מבוהלים, ודואגים ומאידך, כולם הציעו עזרה, כולם התעניינו וכולם הביעו איכפתיות..
ולפי מה שאני מבינה מסיפורו של צדוק, אלו האחרונים, הם אלו שהצילו את חייו, בזכות אותו איכפתיות, ויתורים, אלטרואיסטיות..
העם הזה נפלא, שווה לבקר במדינה, לא רק משום שבעיני, הנופים שם הם פלא שלא יתואר, -נפלאות הטבע, אלא באמת מפני שהאנשים שם מדהימים, אדיבים, מכניסי אורחים...
מומלץ ביותר.
צדוק- כתבה מדהימה ומרגשת ביותר

הסיפור אכן מדהים וכתוב כסיפור מתח מעולה. יחזקאלי קם ממש לתחיה אחרי הפציעה האנושה בכוח הרצון ובעזרת רופאיו. יחד עם זאת צריך להבין שאין יותר מקום להסתכנות של עיתונאים וצלמי מלחמה כדי להשיג תמונה משדה קרב כלשהו. זהו מעשה גבורה מיותר  והשלכת החיים מנגד ללא צורך. בימינו, כאשר לכל ילד יש מצלמה דיגיטלית, טלפון דור שלישי ולפעמים גם מצלמת וידאו, אין שום בעיה לצלם בכל מקום, וללא סיכון חיים, כל התרחשות  ובאיכות שאינה נופלת מצילום מקצועי.  גם הפצת התמונות אינה מהווה בעיה, כאשר עומדים בפני כל משתמשי המחשב אמצעי פרסום כמו יו טיוב, טוויטר ופייס בוק.

זאת אומרת, אם הייתי מאמינה שיש אלוהים.

זה מדהים אותי בכל פעם מחדש.

האנלוגיה מבחינתי היא שהייתי מפילה מקומה שניה פסנתר על הראש של מישהו, ואז קוראת לאמבולנס וחוזרת לשתות את הקפה שלי, ובסופו של דבר היו מודים לי על הטלפון שעשיתי ברוב טובי ושוכחים שאני זאת שהפלתי בכוונה(!) את הפסנתר מלכתחילה על ראשו של האיש.

ולקחתי על עצמי את תפקיד אלוהים בסיפור שהמצאתי...

איך בכלל אפשר להתייחס לכל הסיטואציה הזאת כ"נס"? אם אתם מאמינים שלאלוהים היתה יכולת לחלץ את הכותב מהאסון, תאמינו גם שהיתה לו אפשרות לבחור שלא להכניס אותו בכלל למצב הנוראי הזה, והוא בדעה צלולה בחר בכל זאת לגרום לו ולקרוביו סבל ויסורים. אם היה מדובר באדם ולא באלוהים, הייתם דורשים לזרוק אותו לכלא.

ולמר יחזקאלי - התרגשתי לקרוא איך בזכות כוח הרצון שלך ובזכות הרופאים המצויינים נחלצת מהטרגדיה. חזק ואמץ.

סיפורך ,צדוק, מרתק. גם אם  הוא נוגע לכאב אישי אינך מתלהם בכתיבתך.אתה מציג בכתבה תפיסת חיים שקולה ומגובשת.אשריך שזכית במשפחה תומכת. ובכוחות נפש להיאבק על החיים.לרבים סיפורך ישמש השראה והכוונה שלעולם לא להתייאש ולא לאבד תקווה גם ברגעים קשים .

לפי אמונתי, הוא מכוון את הדברים כך שמי שפגע במישהו אחר, הראשון ייפגע בחזרה. זה שבני האדם בוחרים להרע אחד לשני, זו הדינמיקה שבחיים שמאפשרת לנו להגיע למצב הזה (יכולים להיות לכך המון סיבות - שנאה, קנאה, אימפולסיביות, אי שפיות זמנית או סתם שיעמום). הרבה מאוד אסונות קורים גם בזכות פגיעתו של האדם בסביבה וחירובה, שום דבר לא מבטיח שישאר לנו ולילדנו עולם עוד 50 שנה. בנוסף, אני מעדיף להאמין שיש כוח עליון מכיוון שאז חושבים על המוות והכאוס פחות ושיש במה להאחז לאחר משבר. מצטער שאת חושבת ככה, מקווה שתביני שבשורה התחתונה אנחנו מכוונים את החיים שלנו לאן שהם הולכים בסופו של דבר