ניכר מדבריך שאינך מכירה אפילו אתאיסט אחד, ואינך יודעת דבר וחצי דבר על אתאיזם כתפיסת עולם. אתאיסטים לא מאמינים בכוחות עליונים או על-טבעיים, אבל העולם של רובם הוא עולם עשיר ומלא במחשבה, בערכים נפלאים ובהומניות.
בתור אתאיסטית, אני לא מאמינה בשום דבר על-טבעי כלשהו. לא אל, לא גורל, לא קרמה, לא שכר ועונש, לא גלגול נשמות או השארות הנפש. אני כן מאמינה (לא במובן הדתי) באהבה, בתבונה, במדע, ביכולת האנושית, בחברות, בטוב לב, בחמלה, בחירות, בהומניזם. אני משתדלת להיות אדם טוב לא כי אני מפחדת מעונש, ולא כי אני רוצה גמול, ולא כי כתוב באיזה ספר עתיק שאני צריכה להיות כזאת (מה גם שהרבה מאלה שהם מאמינים אדוקים הם אנשים לא טובים בעליל...). אני לא צריכה ולא רוצה להתנער מאחריות על חיי ועל מעשיי, ולהטילה על איזשהו כוח עליון ערטילאי (שאינו קיים לדעתי) או על מישהו שהחליט שיש לו דיבור עם כוח עליון שכזה ולכן הוא גם הסמכות היחידה להחליט בשבילי איך לחיות את חיי.
רוב העמים בעולם, במיוחד העם שלנו, עברו סבל וזוועות, והכל בגלל הדבר הזה שנקרא דת, כל דת שהיא, הכל ב"זכות" אותה אמונה דתית שאת כל כך מהללת. כל אחד בטוח שיש איזה כוח עליון שמעדיף אותו, ושייך רק לו, ומדבר רק איתו. רוב המלחמות והזוועות בהיסטוריה האנושית נגרמו מסיבות דתיות.
מבחינה דתית אני אתאיסטית לחלוטין. אני רואה את עצמי יהודיה מבחינת זיקה לאומית, תרבותית, היסטורית.
בתי הכנסת שמופיעים בכתבה יפים מאוד, ללא ספק, ואני מעריכה אותם מבחינה אסתטית כמו שאני מעריכה יצירות אומנות אחרות מסוגים שונים. חבל שהבסיס הרעיוני שעל יסודותיו עומד כל היופי הזה מלא בכל כך הרבה כיעור.
תרבות
