ממש אין לי בעיה עם זה, באמת שלא.
נכון, ביצענו פשעי מלחמה בעזה, ואין על זה ויכוח.
אולי לא בכמות שהדו"ח קבע, אולי לא באותה חומרה, אבל עשינו דברים לא בסדר.
ובכל זאת, משהו לא מתאזן.
יכולים לשפוט אותנו, יכולים להגיד לנו מה לעשות ולהטיח בנו האשמות, אבל לא יכולים להגיד שתקפנו בלי סיבה.
מעניין, שהכוח הכובש הוא תמיד זה שסובל, והעולם נמצא לצד החלש, או לצד זה שקל יותר להגן עליו.
הרי זה התברר כבר מתחילת מבצע "עופרת יצוקה", הולכים להאשים אותנו.
כמה נוח.
כמה נוח להגן על החלש ולהתעלם לחלוטין מהעובדה שגם אנחנו סבלנו.
יכולים להגיד שלא סבלנו באותה כמות? עם אותה הרוגים? כבר שמעתי טענות מסוג אלו
ויש לי תגובה אליהם. תגובה כועסת ומוצדקת, והנקודה היא, שאני לא מבין, לא קולט בכלל, איך יכול להיות שמשווים בין סבל של אמהות.
סבל של אמהות שאיבדו את הבנים שלהם בגלל נפילת קאסם, בגלל תקיפה בעזה, בגלל מלחמות קודמות, בגלל הגנה על המדינה שעבדנו קשה בשבילה.
רוצים להאשים? אין לי בעיה.
אבל בראש ובראשונה, דרישת דו"ח לבדיקת פשעי המלחמה של החמאס? דו"ח לאיומים האיראנים?
כל כך נוח להאשים אותנו, ולדעת שיפנו נגדנו כמעט בלי לחשוב פעמיים.
כשהאנטישמיות ותופעת העדר של האו"ם תופסים מקום, ההגיון, ההבנה, האנושיות שלו, נעלמים לחלוטין.
פוליטי מדיני 
