הוא צודק בכל מילה ראיתי את זה בתוך בקהילה שהיה גל של עזיבות ממקום העבודה
הכל בגלל שהאווירה שם בתוך מערכת העבודה הייתה מגעילה עם בוסים שלא מהינםי כלום הניהול המשאבים האנושיים שלהם.

שלא אנקוט בשמה, רק ארמוז שהיא מתחילה ב"י" ומסתיימת "קס" אין לא שכר גבוה, לא תנאים, לא יחס, לא מורל, לא תחושת שייכות, לא תכנון קדימה ולא הערכה עבור אף אחד מהעובדים.

 

כל מי שמגיע לחברה הזו מגלה לאחר כמה זמן לאיפה נפל.

במקום העבודה הנוכחי שלי כל סוף שבוע שני הוא סוף שבוע ארוך של 3 ימים. בהתחלה חשבתי שהם פריארים. היום אני מבין את גאונות השיטה. גם 20 אחוז תוספת שכר לא תזיז אותי. אחוז העוזבים אפסי והעסק עובד כמו מכונה משומנת.

 

הכיף של העובד מהמקום עבודה קשור בהחלט בסביבה וברוח המקום אבל בסופו של דבר באישיות שלו ובאיך שהוא גדל בעולם הזה.

 

יש לי עובדים ב 7000 שח בחודש נפלאים וכיפיים וכאלו ב 25000 בלתי נסבלים שחושבים שהם אלוהים ואף פעם לא מרוצים אם הכל לא מאה אחוז לפי איך שהם רואים את העולם.

 

אולי זה קשור לגובה המשכורת? דורש גם מחקר.

 

בכל מקרה עלינו כיזמים לזהות את האנשים הטובים שמעריכים את העובדה שאנו רואים בהם נכס ורוצים אותם לתקופה ארוכה איתנו.

 

גם אחד כמוני היה פעם שכיר וקרע את עצמו בשביל להקים משהו לעצמו בעולם הזה

 

את זה העובדים לא מכירים  - אולי הם חשבים שנולדתי לאבא עשיר או שהממשלה שתלה אותי ככה פתאום במציאות...

רמת החיים עלתה ואיתה גם הציפיות והדברים שניתן לעשות עם הכסף.

אדם שמרוויח שכר מינימום הוא אדם עני!!! רוב הסיכויים שבשלב מסויים הוא יזדקק לשירות המדינה המאפנה שלנו בכדי לשרוד.

 

זוג שמרוויח שכר ממוצע איננו פנוי כמעט לשעות פנאי כי הוא מוטרד מעל הראש בבעיות כלכליות. אל תשווה אותנו להורים שלנו ולסבים ולסבתאות שלנו העולם השתנה כמו גם אנחנו. אנחנו רוצים וצורכים יותר אנחנו חושבים יותר גדול ויש לנו שאיפות אחרות לגמרי.

 

אני מעדיף לטפל בגינה וללכת לצלם במקום לכתוב תוכנה ולקבל כסף (להגדרה שלי סביר). אם הייתי יכול לא הייתי הולך לעבוד. הייתי מטייל עם הילדים בעולם ולומד תואר שני ושלישי בניחותה מהבית הפרטי שלי בגליל.

יש הבדל בין בני אדם היוצרים למען קיומם לבין היצירה לשמה בלבד. לרב בני האדם היצירה למען הקיום היא לא מהנה ולא ממלאת רק לברי המזל יש חפיפה בין יצירתם לפרנסה ויצירה שלשם עצמה (עבודה שהיו עושים אותה בכל מקרה בזמנם הפנוי למשל). לכן, מי שיציעו לו שכר גדול יותר תמיד יעזוב, כמובן כמה גדול יותר זו השאלה שלפיה יחליט אם לעזוב או לא. וזאת כאשר, כמובן, מציעים לו עבודה במשרה דומה, אחרת אין בסיס להשוואה. מי שיהיה בידיו יותר כסף, גם יהיה בסופו של דבר יותר משוחרר מצורכי פרנסה ופנוי ליצירה החופשית.

 

- ושהשקעתי בה הרבה שעות עבודה והרבה מאמץ - היה שבשלב מסויים הבנתי שהציפיות ממני הם שאמשיך לעבוד ולקרוע לעצמי את הצורה, אבל הפעם בשביל שלא יפטרו אותי מעבודתי. ובכלל במשק היתה איזו קונספירציה כזאת שקראו לה מיתון. אמרו לאנשים שהם צריכים להאמץ יותר ויותר בשביל פחות ופחות, אבל את המשרות שלהם העבירו להודו ולסין.

אני לא יודע מה איתכם, אבל לי זה הגביר את המוטיבציה להיות חלק מאותו חומר אנושי מזעזע שהיה זוכה לקידום.

מעבר ל- לסביבה הנעימה וכו.. ישנה מחשה לא פשוטה בראשם של המעסוקים שיהיה בפרנסה כדי  לפרנס ולהתפרנס בכבוד.

 תמיד מנסים למצוא תחליף עךוב לכסף .

 ולמעשה לא מבינים עבודה זאת עבודה  והיא לא קלה זה מה שהיא עבודה.

כדי לקיים משפחה במדינה הזאת בצורה נורמלית משפחה זקוקה ל 12-15 אלף שח לחודש.
אם 2 בני הזוג עובדים אז שניהם מגיעים למשכורת הזאת ביחד, פחות מזה גורם למשפחה לחיות בקושי.
אנחנו לא שוויץ ולא דנמק, כאן עובדים בשביל כסף, אלא אם כן אתה מדבר על כל עובדי ההייטק במגדלי הזכוכית. שם אולי באמת עובדים בשביל החיוך וההערכה של הבוס. כל מי שאני מכיר עוב כדי להביא כסף הביתה לגדל את הילדים שלו.

"סיפוק בעבודה" שמחליף תמורה כספית הוגנת הוא שקר אירגוני ועצמי שנועד כדי שהאדם יוותר לעצמו על מה שמגיע לו. זה לא נוגד לכך שאי אפשר להתמיד בעבודה כאשר אין "מספיק" סיפוק בעבודה.

 

זה נכון שבחברה "שבעה" לא עובדים בשביל כסף אבל גם בחברה השבעה ביותר אף אחד לא יעבוד ללא תמורה כספית - וזה בסדר גמור!

התמורה הכספית במקרה כזה היא "שכר מינימום" עבור כל בן אדם. שכר המינימום הזה יכול להיות גבוה מאוד, תלוי איך אותו בן אדם מעריך את עצמו ואת כישוריו.

 

עבודה היא לא פעילות התנדבותית שנעשית ללא תמורה כספית.

 

 

שמוליק הוא בן 25, רווק ועובד כשכיר במשרה מלאה עבור שכר של 5,000 ₪ ברוטו, על משכורתו הוא משלם מיסים בסך של 272 ש"ח, כך שהוא נשאר בסוף החודש עם 4,727 ₪ נטו.

בשל הריחוק של מקום העבודה ממיקומים מרכזיים והבעיה להגיע לשם באמצעות תחבורה ציבורית – מגיע שמוליק לעבודתו בכל יום באמצעות רכבו.

מתוך ה-1,000 ₪ לחודש, אותם הוא משלם עבור התדלוק של מכוניתו משלם אותו בחור כ-518 ₪ עבור מס ה"בלו" ובנוסף משלם מע"מ של כ-142 ₪.

בנוסף שוכר שמוליק דירת חדר בפ"ת ועליה משלם 1,500 ₪ בחודש, כמו כן משלם מיסי עירייה בסך של 300 ₪ בחודש, ועד בית בסך 50 ₪ בחודש, הוא משלם 250 ₪ חשבון חשמל בחודש וכן 45 ₪ חשבון גז.

עם יתרת הכסף משתמש שמוליק בחוכמה, הוא רוכש אוכל במרכול השכונתי בסכום של כ-900 ₪ בחודש (כולל הכל), סכום זה כולל כמובן תשלום מע"מ בסך כ-130 ₪.

שמוליק קונה לעצמו מפעם לפעם ארוחה בחוץ ו/או ביגוד ובסה"כ מוציא בחודש על אוכל בחוץ ו/או ביגוד עוד 275 ₪, ובסה"כ שם בצד בכל חודש שמוליק 400 ₪ בבנק.

 

שמוליק לא יכול כיום להרשות לעצמו לעשן ולכן הפסיק לאחרונה לעשן, שמוליק מיואש.

 

מבלי להתייחס לעובדה ששמוליק שילם המון כסף על הרכב שהוא קנה, מבלי להתייחס לכך שאין לו שום סיכוי לקנות דירה, מבלי להתייחס לכך שגם הקטנתי את הסכומים כדי שזה ייראה מעט – שמוליק משלם בסופו של דבר יותר מ-25% משכרו רק למיסים!!!

זה נראה לכם הגיוני? ואגב, ככל שמרוויחים יותר כך גם אחוז התשלום למיסים גדל יותר...

 

מדינת ישראל – מדינה אוכלת יושביה...

 

על איזה שובע אתה מדבר? גם אם זכית למשכורת של מעל 10,000 ש"ח, לא בטוח שבצרכים של היום אתה גומר את החודש,  קל וחומר אם אתה מרוויח 4,500 ש"ח כמו רבים מעם ישראל - זה לא השכר הממוצע!

מזמן למדתי - וחכמים ממני אמרו: לא רק שכסף הוא הדבר החשוב ביותר בחיים - כסף הוא החיים והחיים הם כסף. בעבר עבדנו כדי לגדל ירקות אותם אכלנו אחר כך. את הירקות החלפנו ציידי הבשר. הירקות היו כסף.

היום אנחנו מוכרים את גופנו ואת נשמתנו ואת זמננו תמורת נייר. 4000 שקלים שכר מינימום הם 8 שעות ביממה מחיינו. אנו מוכרים שליש מחיינו בכסף. ולכן...

כסף הוא לא רק הדבר הכי חשוב בחיים אלא כסף הוא החיים, שליש מהם לפחות. ןאם נוכל להמיר שליש מחינו ביותר כסף הרי שקנינו לעצמנו הארכת חיים. יש מי שמוכרים חלקים מגופם תמורת כסף. יש מי שמוכרות את גופן תמורת כסף.

כל משפט שיסביר אחרת יכול להאמר רק בידי מי שיש בידיו כסף. או מי שאינו תלוי בסביבתו כדי לחיות - בעל אדמה המגדל את כל צרכו ואינו תלוי כלל באחרים... מיש שחי במשק כלכלי סגור בפני העולם, לא אוכל במסעדות מספק את מימיו ואת החשמל לעצמו, אם בכלל הוא צורך חשמל.

רוב העולם המערבי אינו כזה. יש כאלו באפריקה, בחורים נידחים באסיה ועל הירח. וודאי וודאי שלא בתל אביב.

לסיכום - עבור רובנו: כסף = חיים, חיים = כסף.

אנו חיים רק בשביל לשרוד לא מעניין הערכה אמון בסופו של חודש כמה יצא בתלוש יותר הרבה

יותר איכות חיים וקנייה לך ולמשפחה .עם זה אתה רוכש בריאת טובה וקונה דברים .

לצערי יש אנשים המרווחים שכר מינמום  וכאן הכתבה לא עוזרת להם .

בגדול כולנו רוצים להרוויח הרבה ובריאות טובה ולא יותר מזה .שנוכל להעניק דברים לסביבה כמו משפחה ילשדים .ולא לחשוב מה יהיה מחר אם נצטרך טיפול שינים לילידים או לשלם חשמל וארנונוה .

החיים הם כמה שיותר להרוויח הדאגות יורדות .וזה חשוב + בריאות .

כל השטויות בכתבה על הערכה וכל מיני בולשיט והבעה במערכת אמון שטויות .הכסף נותן לך נשימה ואיכות חיים יותר טובה .וזהו.

אגף פתרונות תקשורת מתקדמים

אנשים איכותיים,מנהלים קצת פחות....

לא סופרים את העובד ממטר,אין הערכה ויש רק איומים

אז מה, להשאר או לעזוב ?

הכתבה הזאת מזכירה לי את המשפט בכתורת שסבא שלי היה נוהג לצטט.
"עדיף להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה"...אפשר גם להגיד שהכי חשוב זאת הבריאות..... וכו' וכו'. לא כל כך ברור לי מאיפו מציג הכותב את העובדה המדהימה כי היום אנחנו חיים בתרבות של עושר אין סופי. הרי יותר מחצי מדינה באוברדפט ואם הינו חיים באמריקה כבר רובנו היינו מחכים לתור של הלחם. המשכורות בארץ נמוכות מאוד יחסית לרמת החיים שאנו רוצים לחיות בה וכאן טמון תסכול גדול. זוהי כתבה מסוכנת כי אין בה חוכמה אלא לבעלי העסקים שאומרים - אה ..יופי ...לא צריך לשלם הרבה שהרי העובדים שלי לא ממש רוצים כסף - אז נטחן להם את האמא ונגיד להם שהם ממש בסדר ונלטף אותם ונלקק להם וככה יהיה לנו עבדות מודרנית עם טפיחה על האגו.
עובדים בשביל כסף - אני מוכן בשביל שכר גבוה גם לשמור על דחליל - סיפוק ו"זרימה" אני מאמין כי אמצעבמקום אחר - נכון שמי שעובד כדאי לו גם להיות מרוצה כי ככה עוד יותר סובלים. וזה נחמד שיש סיפוק בעבודה וככה צריך להיות. וזה גם נחמד שהבוס שלך לא טמבל - למרות שכאן קבור הכלב האמיתי - לצערי להיות מנהל דורש אינטליגנציה רגשית ושכלית גבוה ואין את זה להרבה אנשים - ואין לקשר בין תנאי העובדים לבין זה שיש להם מנהל טוב. תעשו טובה אתה מהאקדמיה ואתה המנהל תשלמו בצורה הוגנת ותהיו מנהלים טובים ותפסיקו לקשקש בשכל.

הרבה אנשים לא מבינים את החשיבות של ההוגנות.

אני דווקא מתקדם יפה מאד בעבודה לעומת עמיתיי . אני פשוט שוכב עם הבוסית שלי בימי חמישי . בעלה המגעיל והשמן נמצא  לעתים גם בחו"ל , אז לפעמים אני מבלה איתה במיטה גם במהלך השבוע.

נכון שהיא מבוגרת ממני ( 38 ) ואני רק 27 אבל זה ממש לא מפריע לי.

דווקא התקדמתי יפה מאד ומקבל משימות שאף ותיקים ממני לא מקבלים.