מאמר יפה

מאבותיהם. חיינו תלויים בדבר. קחו למשל את ענין קביע המוות.

 

רבי אליעזר יהודה ולדנברג, כיהן כאב בית דין בירושלים, (נפטר בשנת 2006) . פסק (שו"ת ציץ אליעזר, חלק י, סימן כה): "קביעת מיתה באדם נקבעת בהפסק הנשימה, כי כלל הוא לכל המתים שזהו שיעור המקובל בידנו מאז היתה עדת ה' לגוי קדוש …כי דברי רופאים לא יכולים לשנות על פי ידיעתם בחכמת הרפואה ממה שקבעו חז"ל, ..שאין לנו לדון בדיני תורותנו ומצותיה על פי חכמי הטבע והרפואה שאם נאמין לדבריהם אין תורה מן השמים חלילה כי כן הניחו הם במופתיהם הכוזבים, … ואנחנו על חז"ל נסמוך אפילו יאמרו לנו על ימין שהוא שמאל".

 

כששר הבריאות הוא חרדי, זה מסכן את חיינו ממש ומחזיר אותנו ואת רמת הרפואה לימי הביניים. הם לא ילמדו לעולם פן זה יהיה נוגד את התורה.

בתי הספר העיוניים בישראל הצליחו להעמיד דורות של מדענים ומהנדסים ברמה טובה. הם מספיק טובים לא רק עבור חברות ההיי טק הישראליות אלא גם חברות אמריקאיות וזרות אחרות. בניגוד לדברי הכותבת חלק ניכר מבוגרי בתי הספר העיוניים מסתדרים באנגלית לא פחות מהצרפתים, הגרמנים ואחרים, ואני אומר את הדברים על סמך עבודה עם האנשים האלה. צריך לנסות להגיע ליותר אבל לשם כך צריך להגיע להבנה אמיתית בדבר מה המצב ומה אפשר להשיג.

כששמואל שטח תוקף - העובדות לא מעניינות אותו. לצערי זה מאפיין גם חלק גדול מהמגיבים. לישיבות האלו יש נסיון של 15 שנה. מעלה חבר קמה ע"י ישיבת שבי חברון. בשנים הראשונות התלמידים אכן ניזוקו מעולם צר וכו'. התיקון שנעשה שם גדול. יש בתוך הישיבה שם מענה לסקרנות התלמידים מכיוונים שונים. אחריה קמו מורשה בירושלים. (הישיבה הקטנה, כהמשך ליסודי). למיטב ידיעתי אחד המקומות המוצלחים בתחום היום נמצא בשעלבים, בראשות הרב מתניה אריאל. סיימו כבר שני מחזורים, עם קרוב לתשעים אחוז זכאי בגרות.

נכון שזו בגרות מינימלית - אבל בענין הזה יש לומר בכנות - 12 שנות לימוד הם כורח של השעון הביולוגי. מבחינת הבשלות הנפשית והאינטלקטואלית, המצאים ביותר הוא ללמוד מתמטיקה פיזיקה וכדו' בגיל 17 והלאה. כך מצליחים בחצי מהזמן. אני כיום מורה למתמטיקה בחטיבה ותיכון, לאחר שבתיכון בקושי עברתי 3 יחל (אין ספק שעצלנות נערית היתה חלק מהענין). בכל מקרה, במכון לב, בגיל מאוחר יותר, ולאחר הצבא - סיימתי את הידיעות המקבילות ל5 יחל בסמסטר אחד.

כיום אני רואה שתלמיד בכיתה ז שמלמדים אותו משוואה - פעמים רבות לא קולט ולא מבין. ובכיתה ט, ראה זה פלא - פתאום יש עם מי לדבר. אח"כ נתקלים בחוסר הבנה ועיכול של טריגו בכיתה י. וכשמגיעים בסוף יא לפני הבגרות - הופ! מבינים בחודש מה שלא הבנת שנה שעברה לאורך שנה מלאה.

מה אני טוען? שאילו למשרד החינוך היתה יכולת - ולדעתי אין יכולת ולא בזדון - היו מוצאים עיסוקים אחרים לנוער בשהותו בבית ספר. לקראת שנות הצבא - היו מעבירים את כולם קורסים מרוכזים, סמסטריאליים במקצועות חשובים - ומגיעים בחמישית מהזמן לאותם השגים. אלא שלמשרד החינוך אין אופציה חינוכית ערכית רוחנית - שבה הוא יכול למלא 5 שנות לימוד מכיתה ז ועד לאותו השלב. ואין לי טענות למשרד החינוך . באמת שלא. זו בעיה אובייקטיבית.

באים ראשי הישיבות הללו - ואומרים שני דברים: א. על בסיס הניתוח הנל, חבל"ז. בוא ננצל את הזמן ללימוד תורה. ב. ואולי היה צריך לומר את זה כסעיף א, שהרי זה החשוב. חינוך ערכי מתחיל בבסיס. כמו שאמרה משאלי - לקחנו ערך שהוא חשוב לנו - והעלנו אותו על נס ע"י הגברת הלימוד בו.

 

מה שאגב, לא מצליחים לעשות בישיבות התיכוניות(חלקן) ובתיכונים. אני כמורה למתמטיקה, ובמקביל מלמד גם גמרא ונ"ך - רואה ועיני כלות - כיצד כשאני נכנס לשיעור מתמטיקה יש הילה של קדושה, לעומת שיעורי נך ותושבע בהם יש הילה של עייפות...

 

זה ארוע יוצא דופן (וחד פעמי ??)

הם לא מבינים רמזים אלא אם זה כתוב בתורה והרבנים שלהם אמרו להם ש"זה רמז"..

אולי, לצורך הדיון והעניין האינטלקטואלי בלבד, ננסה (כלומר, הכותבים של המאמרים, גברת משאלי ואדון שטח) להיות קצת יותר מובנים.

קצת פחות סיסמאות ויותר הסברים.

1. מהי בעצם נקודת המחלוקת?

2. על מה אנחנו מסכימים (סליחה מכבודכם...).

3. מה שורש המחלוקת- כלומר מהם העיקרון או העקרונות הבאים לידי ביטוי במקרה הנ"ל. למה אני טוען מה שאני טוען?

 

אולי במקום לנסות לשכנע אותי, תתאמצו ותצליחו לגרום לי להבין ולהחליט לבד? יש בזה משהו בוגר מאוד, ומאוד מאוד פוסט-פוסט-מודרניסטי.

 

ושוב תודה

אם אתה לא מוכן להשתתף בהוצ' החינוך שלהם, אל להם להשתתף בתשלום המיסים איתך (:

יש גם היום טרנד מבית המדרש של אלה (קרי אשכנזים דת"ל בני עשירים וטובים)

לחתן את הנסיכים שלהם כבר בגיל 17-18 לכל היותר. לא בכדי לאחרונה  צצה לה התופעה ששביעיסטיות ושמיניסטיות עטורות בשביס וקרסן בין שיניהן כשהן שוקדות על לימודי הבגרות ונטולות דאגה לאחר שאבא קנה להם דירה ואמא עושה להם בייביסיטר.

נסיכים ונסיכות מלאכתם נעשית בידי ההורים ותופעת הישיבות הקטנות הלאומיות(עאלק) היא רק המשך ישיר של זה. "אשריכם ישראל"

אם את מסכימה עם האידאל של אדם דתי שכל עולמו הוא התורה, ואילו השלמת היצירה והעולם אינה חלק מערכיו - את תומכת בזרם הנכון.

אם את תומכת במישהו שמדבר בשפה 'פנימית' ולא מחובר למה שקורה סביבו - את בזרם הנכון.

אם את תומכת בצמצום מרצון כדי להתמקד בתחום אחד בחיים, ולא להיות מסוגל לפתח כישורים והתעניינויות נוספות שקיימים באדם - את בזרם הנכון.

אם התורה נועדה רק להעשיר את לומדיה ולא להוות תורת חיים המביאה חיים לעולם - את בזרם הנכון.

שתי שאלות:

א. למה הכוונה? (אני שואל בתמימות, לא לקנטר).

ב. באיזה שיעורים בתי הספר הרגילים מחנכים לזה?

רציתי לשתף אתכם בדעה ששונתה אצלי מקצה לקצה...

שלושה מאחי כולם למדו בישיבה קטנה- והשלימו בגרות - מלאה בכיתה י"ב, ובהצטיינות...
לפני זה רקע מקדים- אנחנו משפחה שמאוד מעריכה לימודים- הן מבחינה פורמלית כמו תארים והן מבחינת ידע כללי והרחבת אופקים.
גם אבי הוא דוקטור ואימי מחזיקה תואר שני בביולוגיה...

ולכן-
כשאחי הראשון בחר בזה כל הזמן כעסתי עליו ולא הבנתי איך הוא הולך להזניח את הלימודים המקצועיים.. הייתי בטוחה שבסוף הוא לא ישלים שום בגרות, ושזו סתם דרך להתחמק ממתמטיקה ואנגלית...
לתדהמתי לאורך השלוש השנים הראשונות הוא התפתח מבחינה ערכית ושכלית ברמה שלא תאמן- במקום להיות כל הזמן עסוק בבחנים, בהברזה משיעורים וכדו הוא פשוט למד תורה, וכל היום- ואת הערבים הקדיש לחברים נטו- לא רק בלימודי חברותא..
וכאשר הוא עלה לכיתה י"ב, במקום שהוא ייכשל, יהיה חסר ריכוז במקצועות כלליים וכדו', הבחור התגלה דווקא כמבריק ביותר- וכבחור שמוציא מאיות אחת אחרי השניה- מה שלא היה לו ביסודי אף פעם!!!! (הוא היה תלמיד בינוני..)

כזה חזר על עצמו עם שני אחי האחרים הבנתי שהרעיון הזה הוא אחד הרעיונות הגאוניים שיש, וחבל שאנשים לא מבינים עד כמה.

תחשבו על כל תלמידי התיכון שמסיימים בגרות בקושי רק כי הבטיחו להורים, או כדי שלא יעיפו אותם מהישיבה, תיזכרו בכל התעלולים שהם מבצעים למורים, ההברזות, התירוצים לחופשות, ותשכחו מזה.
ברוב הישיבות הקטנות לא תראו את זה.
הילדות לא נלקחת מהם, הם פשוט מבינים ומסתכלים במבט אחר על הכל...

ממליצה בחום...

בדרך כלל אני לא מסכים עם דעותייך, אך הפעם אני מחזק את ידייך.

 

המשיכי לכתוב את מה שאנחנו לא מעוניינים לשמוע. וכמובן תשמרי על סגנון מכובד...

 

 

התחיל בישיבה קטנה לאומית  ועם הזמן היא נהיתה "קטנה" עליו. מכיון שחפץ בקודש מצא את עצמו בישיבה בבני ברק. ב"ה אין לי על מה להתלונן, למרות שזו

לא בדיוק הדרך שהתויתי לו.  

יעל היקרה

בתי ספר יחודיים הם אכן רעיון גדול. אבל דומני שאת טועה בנקודה חשובה לגבי היחודיים החילוניים: דווקא בבתי ספר אלה (כמו פנימיית שדה בוקר ללימודי סביבה, רעות ללימודי אמנות ועוד) יש הקפדה יתרה על עמידה במלוא הדרישות הלימודיות, באותם מקצועות שאינם "בנפשו" של בית הספר. ניתן אפילו לאמר שבנושא זה הם "יותר קתוליים מן האפיפיור". אם אפשר להגיע למצב זה גם בישיבות הקטנות, אז זה יהיה באמת רעיון גדול.

אז בואו נתחלף, וזהו!

 

לגופו של ענין, משאלי צודקת במישור העקרוני. עניות החרדים אינה נובעת ישירות מן המגבלות הלימודיות שלהם, אלא מן המגבלות החברתיות.

כל עוד הישיבות הקטנות החרדליות יצמצמו רק את הבגרויות - ניחא. אבל הבעיה היא שבהדרגה הן יהפכו למגזר, עם חוקים חברתיים נוקשים, ואז  - הן ממש מחליפות את החרדים.

רציתי לערער על הנחת היסוד של כותבת הכתבה: בעולמה של היהדות הדתית לימוד התורה הוא ערך חשוב, אך גם היכולת לעבוד ולהתקיים בכוחות עצמך היא ערך חשוב. חשוב לעולם וחשוב לאדם שלא נזקק למתנות בשר ודם. 'גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים'. ההתנגדות לישיבות הקטנות נובעת בראש ובראשונה מכך ולא מאי הנוחות בגב. ניתן לשפר את מערכת החינוך בהרבה דרכים אחרות פרט להתמקדות בערך אחד בלבד.

צודקת

כל הכבוד שכתבת זאת

 

בני מאד רצה ללכת לישיבה כזו, אך רק בגלל לחץ חברתי לא הלך..

 

כתבה זו מעודדת אותנו ואותו לעבור לישיבה קטנה!!

וליבנות בתי כנסת גדולים ובולטים ,לאור כל המיסגדים הניבנים בארץ האורות הירוקים ,והשכמת הבוקר