נכון שיש פה ושם כיסים של אנטישמיות במסווה של אנטי ישראל.

חוץ מאלה, ישראל היום באירופה היא מותג. ככה הרגשתי בכל פעם שביקרתי שם. אנשים אפילו ניגשו אלי ברחוב, שתם כי היה נדמה להם שאני מישראל, פנו רק כדי לפרגן.
אחרי שאנחנו מנצחים במלחמה כלשהי אנחנו אפילו אהודים כפליים.

"עץ לימון", סרטו החדש של ערן ריקליס, מייצג את מה שרוב הטוקבקיסטים חושבים על הקולנוע הישראלי - מוצר שמתחזה לסרט אמיץ ושמשתמש בסבל הפלסטיני כדי להשיג אהדה בפסטיבלים בינלאומיים

 

...כל כך נכון . לא מייצג אותי ואת רוב הישראלים רק את הבמאי ודומים לו

החוצפה

התעוזה

החמימות

השובבות

החרמנות

הישירות

רק לאיטליה יש קצת יותר תרבות

ויותר אתרים היסטוריים

תתחילו לשווק תיירות את אילת ירושלים ותל אביב

מבלי להזכיר את ישראל

תגלו תיירות פורחת נטולת דעות קדומות

ודעת קהל עולמית החובבת את ישראל

אם הם אהבו את "סוף שבוע בתל אביב" אז כנראה אין להם מושג בקולנוע, או שיש לה טעם עלוב

וזה כל ההבדל בין האיטלקים לישראלים. מה יותר מרגש מתצלום של שרה בעתון או הופעה שלה בטלביזיה? חוצמזה אספרסו זה חרה, אין כמו נסקפה

גם אני נהנה מהפריחה של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות אבל דבר מסויים חורה לי מאוד:

הכתוביות באנגלית / שפה אחרת.

ראיתי את זה בבופור, כיפור, ואלס עם באשיר (שם אני זוכר את זה ממש טוב, פשוט בושה).

התרגום היה ברמה מחפירה!
ממש זלזול בכל היצירה.

האם אף אחד לא בודק? אף אחד לא משגיח? או שאולי האנגלית של רוב היוצרים והמתרגמים היא ברמה גרועה?

נכון ש"יש דברים שקשה מאוד לתרגם" ויש את תופעת ה- "LOST IN TRANSLATION" אבל עדיין מדובר בשפה שפועלת על אותם כללים הגיוניים ביולוגיים כמו כמעט כל שפה אחרת, ולכן גם אותה אפשר לתרגם.

מה גם, שלא צריך להיות בוקים ולפעמים צריך לנקוט בתרגום חופשי, במיוחד במקרים של סלנג.

הסרטים עובדים יפה מאוד על ישראלים, אבל זה מובן מאליו.
אך אם משווקים לחו"ל, צריך לעשות עבודה כמו שצריך, לא חאפריות.
בהרבה מקרים זה נראה כאילו את הכתוביות עשו ברגע האחרון, ככה על הדרך, תוך כדי שסוגרים את חדר העריכה.

אתם צריכים להבין שהשוק העיקרי שלכם הוא בחו"ל (אם אתם רוצים להרוויח כסף כדי שתוכלו להמשיך ליצור סרטים וגם לאכול לחם וביצה מידי פעם במקום לחטט בפחים), ואנשים בחו"ל רואים סרט בעברית והדיאלוגים נשמעים להם כמו ג'יבריש (זוכרים את הפרק בסימפסונס כשהומר מדבר אל הכלב, ואז רואים איך הכלב קולט את זה?).

לכן, גם אם השחקן הישראלי נותן את הופעת חייו והבמאי השקיע שעות בלחשוב מה יהיה השוט הכי טוב, עדיין, מה שיקבע באמת איך האנשים האלו יבינו ויקלטו את המסר שלכם ואת הסרט כולו הוא הSUBTITLES.
הן הפריזמה שדרכן הצופה קולט את הסרט.

וכשהכתוביות הן על הפנים או, איך לומר את זה, חפות מרגש, טכניות, אז מבחינת הצופה הזר הממוצע, גם הסרט נראה לו חסר רגש, טכני.

אפשר לחוות את זה כשרואים סרטים יפניים או סיניים עד לפני עשור וחצי בערך.
עד אז היו פשוט מביאים איזה מתורגמן אסיאתי טכני שיסגור פינה.
היום המתרגם הוא בד"כ מערבי שלמד את השפה, וממש אפשר לראות את זה בכתוביות.

הענקת תשומת לב והקפדה על הכתוביות תעזור מאוד בלהעביר את העוצמה של הדיאלוג והאירועים וכפועל יוצא גם תגביר את ההכנסות (כי אדם שהתרשם לטובה מיצירת אומנות מתחיל לשווק אותה באופן אוטומטי).