איתי כתבה מצויינת, 

היחס בין מזרח תיכון לרואנדה שונה, אבל הייחוס מעניין.

עדין ההיסטורה והלחצים שונים. אולי הטירוף של האסון  מהווה חלק מהתשובה, זה שהאדם הפשוט רצח בדם קר ולא בהרג סטרילי הוא חלק מההשלמה שיש לתקן, כאשר המוות הוא כל כך אמיתי, גם חשבון הנפש האישי הוא כזה. שינאה מקורה  במנהיגים שטובתם האישי יוצר את הבעיה,הרי - כי בצלם אלוקים ברא האדם- ולכן רק בצע וטובתם האישית, יכולה ליצר שינאה כו גדולה. מה זה אומר עלינו?

 

תודה רבה על מאמר חשוב ומצוין

בעוד כ-15 שנה תהייה כאן מדינת כל אזרחיה על שטחה של כל ארץ-ישראל המערבית, בה יחיו זה לצד זה יהודים ופלסטינים. בירושלים, לצד "יד ושם" ייבנה "בניין האמת והפיוס", בו יוצגו הצילומים והעדויות ממלחמת האחים הארוכה בין היהודים והפלסטינים. יהיה שם אולם גדול בו יתקיימו מפגשים בין אלו שהיו רוצחים/לוחמים לקורבנות, כמו שהיה בדרום אפריקה אחרי נפילת האפרטהייד. לא תהייה שום סנקציה פלילית למי שיתוודה על פשעיו, המטרה תהייה פיוס ופיוס בלבד.

סיימתי השבוע לקרוא את ספרו של ג'ון לה קארה (שכחתי את שם הספר) על קיוו -מזרח קונגו. לפי הספר - בני קיוו מאשימים את הרואנדים ששולטים במכרות, במחצבים וכו' במזרח קונגו ובעצם, כלכלית ואולי גם בכוח נשקם משעבדים אותם. כמו כן הבנתי שיש אזור של בני רואנדה -קיניארואנדה - במזרח קונגו. מה אתה יודע על כך? האם הרואנדים הנאורים (לכאורה??) הם אכן חומסים ומנצלים את אוצרות הטבע של מזרח קונגו? האם יש עדיין מליציות רואנדיות, או שמדובר בחיילי הממשל, באיזור גומה?  תודה

יש הבדל עצום בין רואנדה והמזה"ת ואין מקום להשוואה.

 

ברואנדה כל הצדדים מכירים את ההיסטוריה ורובם מכירים ב"צדק ההסטורי" שנעשה בשנת 94, כפי שגם מסופר בכתבה. לאחר אירועי 94 כל הצדדים הרגישו "פיטים", ולכן גם מצאו את הכוחות הנפשיים לעבור הלאה.

 

הדבר מזכיר את העובדה שרוב היהודים לא שונאים היום את גרמניה מכיוון שרוב הגרמנים מכירים בעוול שעשתה ממשלת הנאצים נגד היהודים ואינם מזדהים היום עם הניאו-נאצים. כשאויב העבר "מכה על חטא" קל לעבור הלאה. אנו לא "פיטים" עם הגרמנים אך איננו מחטטים בעבר ומחפשים סיבה לשנאה ונקמה. יהיו שיראו בזה סימן לכך שהעם היהודי שוחר שלום (ויהיו שיתנגדו לקביעה זו, וימשיכו להתבצר בעמדתם השמאלנית הנובעת משנאה עצמית).

 

הבעיה במזה"ת היא שאין דרך לגרום לערבים להרגיש שהם "פיטים" עם ישראל או המערב, ולכן לא יהיה שלום. בהקשר זה אציין ש"החזרת שטחים" לא תספיק לערבים. שטחים הם תירוץ מבחינתם ולא הסיבה העיקרית לשנאת ישראל והמערב. רוצים הוכחה? ישראל נסוגה מסיני והרחוב המצרי עדיין נגדנו. ישראל נסוגה מלבנון ועדיין לא קיבלנו נורמליזציה עם אף מדינה או ארגון מוסלמי כתוצאה מהנסיגה.

 

עכשיו בואו נחשוב על תסריט שנקווה שלא יקרה: תארו לכם פצצת אטום מוסלמית שמתפוצצת בארה"ב ועוד אחת בלב אירופה. תארו לכם את המלחמה שתבוא מיד אח"כ, שבה נאט"ו ינצח אחרי שימוש בגרעין. המוני מוסלמים ימותו במלחמה ויוכרו כ"שהידים" ע"י בני עמם. המערב (ובראשו ארה"ב) ישיב לעצמו את הכבוד. פתאום כולם מרגישים "פיטים". ואז יהיה מאד קל להשיג הסכמי שלום שכולם יכבדו (כמו שקרה אחרי מלחמת העולם השנייה).

 

מסקנה? עד שלא מרגישים שאין צורך בנקמה אז בד"כ מחפשים דרך לנקום. ברואנדה הצורך בנקמה היה בלבבות אנשי ההוטו. הם נקמו, הטוטסי "קיבלו בהבנה" ועכשיו כולם מאושרים.

רצח העם ברואנדה הוא היחיד שנחשב לשואה בחוק הביןצלאומי חוץ מהשואה הנאצית. טחך זה קשור למזרח התיכון בדיוק. תעשה טובה ואל תיצור השואות פוסט מודרניות בילתי קשורות של הזויים בעלי מטרה פולטית.

באמת כמו שכתבת, כמו ישראלי, או כמו לא יודעת מי

אני רק חושבת על להרוג אותם באותו רגע

 

היינו באותו מקום

תראה עכשיו נאצי

מישהו מהתקופה ההיא

כשהיה את המשפט בארץ, של אחד מגדולי הרוצחים

כלך איש בקהל לא רצה להרוג אותו?! רצה!

 

איך אפשר לעולם לא נבין

אבל אם זו דרכה של המדינה, אם בזכות סלחנות של דור אחד, לעוד עשרות דורות יהיה שלום, אולי זה שווה את זה...........

איזכרת בכתבה את הסימפטיה האדירה של המערב, וביל קלינטון, כאחד ממנועי הצמיחה הכלכלית.

 

איפה ביל קלינטון היה בשנת 1994, כשכיהן כנשיא ארצות הברית, באותם 100 הימים של הטבח הנורא אזה?

 

איך יכול להיות שארה"ב (ששלוש שנים לפני כן נלחמה בעיראק בגלל הפלישה לכוויית), עשתה הכל כדי להימנע מלעזור במניעת רצח העם הזה כשהוא היה בעיצומו?

 

שנים החזקתי מביל קלינטון. עכשיו, אחרי שראיתי מה היה חלקה של ארה"ב בפרשה, אני מחזיק ממנו הרבה הרבה פחות.

 

למדינת ישראל אני נותן את הקרדיט ש"לא ידעה". אנחנו מתרכזים בשואה שהיתה לנו. שואות שמתרחשות עכשיו - מעדיפים לא לדעת.

לאף אדם חי אין זכות לסלוח בשם המת

שזאת הדרך היחידה. . .

גם אני הייתי ברואנדה ולא מבין בכלל על מה אתה מדבר! סליחות??? אולי כי כמעט לא קיימים יותר טוטסי!!! אני מצטער לנפץ את הבלון הורוד שלך אבל אנחנו במשך כל חיינו מגישים פה את הלחי השנייה ולי, באופן אישי, כבר נמאס מהסטירות!!!

"אני מוכן לשאת את צלקת הפגיעות כל ימי חיי, כחלק מהקשר עם הפוגע".
הצלקת לא נעלמת.
הרבה פעמים היא מתעוררת, דווקא כשבאים לבקש סליחה. ובהסכמה לסליחה, יש ההסכמה לשאת הפצע, לא מתוך כעס ונקם. אלא כחלק מתקשורת של פיוס.
הצלקת לא נעלמת,
היא אחרת, היא נטמעת במגע עם האחר, הפוגע.
הנפגע עושה עבודה כפולה: כשנפגע, וכשסלח.
ואולי בעצם הפוגע מוכן לשאת בנטל הצלקת (אמפטיה), יחד עם הקורבן, כחלק מתהליך הסליחה.
הצלקת לא נעלמת.
ויש מקרים שלא תמיד אפשר לסלוח עליהם, במיוחד במובן הנ"ל.


נזכרתי בזה, כשראיתי את שם הכתבה.
עכשיו אלך לקרוא הכתבה של איתי אנגל.

איתי אנגל פשוט תותח

חולה על הכתבות שלך מעניינות ומרתקות תוך כדי סיכון חייך

אני חי באפריקה לא יותר מדי זמן אבל הטבח הזה קרה  כמעט בכל היבשת

 

 

מעורר השראה, מרגש. אנגל אתה מלך.

אחרי שפה במזרח התיכון לא ישארו לנו עיניים ולא שיניים, תיוותר לנו רק הלחי. עיוורים ורעבים, נאלץ לחיות ביחד. אז למה לא להתחיל כבר עכשיו?

עשו מה שאנגל עושה: סעו למוקד הסכסוך, פגשו ודברו עם האנשים. זה רבע שעה נסיעה מהבית שלכם, וזה בטוח - באחריות.

שעושה לי בחילה מ-10 כיוונים שונים.