מבלי לרדת לפרטי הכתבה, כשנשים כותבות הן כותבות מהרחם או מהוגינה.

אולי כדאי לחדול מדימויים אלה ? מחר נראה כתבה על הומויים הכותבים מהתחת.

תרדו כבר מהדימויים האלה נשים כגברים כותבות את מה שעולה במוחם נקודה. לא מהוגינה ולא מהתחת.

החלק השני של המאמר על הפלצנות שבאקדמיה מדויק!

אגב, במקום עבודתך אי שם בנגב תיאוריות אלה חוגגות בקרב הפמיניסטיות הרדיקליות (עלק) צמיר ושות'. שים לזה סוף! 

ואני מסכים עם המבקר שבסך הכל זאת חוברת נהדרת. ממליץ לגברים וגם לנשים ...

אשמח לתשובה.

 

לא הבנתי מה רע בניתוח טקסטים ספרותים בהיבט האקדמי שלהם, בעוד הפרופסור קלדרון הוא איש אדמיה מובהק....

לסוס היפהפה שמדגמן בתמונה קראו מונטאז והוא היה בן לוויתי ובריתי 13 שנים עד שנפטר בשיבה טובה. מתגעגע אליו ושמח לראות שגם לאחר מותו הוא עדיין כוכב.

1: אני מתפלא על חוסר-הדיוק ההיסטורי של פרופ' קלדרון: הוא איננו מבהיר שמה שקרוי בעגה הפופולרית "מאה שנות המהפכה הפמיניסטית" הוא בסך הכל מאה שנים שבהן ההסכמה על הענקת מקום לנשים בחברה הפכה למובנת לכל. קדמו לכך למעלה מאלפיים שנה שבהן זכו נשים להערכה כיוצרות, החל מהמשוררת סאפו וכלה בסופרת מרי שלי, שכתבה את "פרנקנשטיין" ויסדה בכך את המדע הבידיוני, אלו רק שתי דוגמאות.

2: מכאן משתמע, שאותו "גבר לבן"מושמץ, בעצם אפשר דיון במעמד האשה וגם הסיק מסקנות ממנו. מעבר לכך, האחוז הגדול יותר של המצאות פיתוחים ויצירות המאפשרות לנשים להשתחרר מתפקידיהן המסורתיים נוצרו ע"י גברים גם כן מתוך הבנה שהדבר נחוץ וראוי. אז נשאלת השאלה עד מתי תזדקקנה הנשים לדמוניזציה של הגבר?

הגדרות הגטו האלה לא עושות חסד עם הכתיבה הנשית.נשים כותבות.זהו.כמו שגברים כותבים.טוב או רע או משהו באמצע.מה העניין בכלל?עצם ההגדרה דוחפת אותנו שוב למקום שמנסה "לעשות כבוד",אבל בעצם משאיר נשים סופרות בתוך אותה מכלאה מעצבנת.כשאני נהנית מספר טוב,ממש לא אכפת לי אם כתב אותו יצור עם זין או עם שדיים.אין שום משמעות למין הכותב כל עוד הוא נענה לחוק הבסיסי:לכתוב טוב.איך אומרת ההגדרה המאוסה ההיא?: לטלטל.

אחרי 6000 שנים של אפליה הן הצליחו להאפיל על הגברים! רק נשים יכולות להתעלות על עצמן ככה.

האם שגבר כותב מקשרים את זה לזין?

יודית קציר היא סמל לפמינזם?

כל הספור של ספרות-נשים ונשים-סופרות הוא עוול לנשים.

עוד מגירה כדי לייצר קתדרות לחוקרים/ות שחסרה להם/ן נישה מחקרית באקדמיה

נשים לא כותבות מהוואגינה וגברים לא כותבים עם הזין.

סופר טוב יכול לבנות דמות נשית גם בלי להכנס להריון

וסופרת טובה יכולה לתאר דמות גברית בלי לחוות חדירה (עם דידלו?)

לוואגינה נשית.

 

זה מזכיר בדיחה על אותה בחורה שחוזרת מהשרותים עם טמפקס מאחורי האוזן,  וכשמישהי/ו מעיר/ה לה היא תוהה בקול מבוהל  'אז איפה לעזאזל דחפתי את העט שלי'.

האופינית לנשים כותבות בד"כ: הטכסט דן ביחסי גברים נשים, או שאי אפשר לו בלי מכשיר הטוויה- כלי העבודה העתיק והמסורתי של הנשים. איני מאתר ראייה רחבה, הקפית. אולי זה שלב. עדיין אין פריצה מעבר ל'כתיבה האחוזה במין (במובן הנשיות הביולוגית)'.

שכל הנשים, כולל זאת שלך, שונאות לעיתים (קרובות) את תפקיד האימהות שמונע מהן להגשים עצמן במלוא העוצמה? שונאות עד כדי מחשבות רצחניות? או שמה מפחידות אותך אורלי לובין ורוני הלפרן עצמן? מרצות בכירות באוניברסיטת תל אביב המחנכות דורות שלמים של נשים לא לפחד להגיד את האמיתות האלה, קשות ככל שיהיו?

עושה רושם - לאחר הביקורת הנוקבת שהחוברת קיבלה ממבקרת אחרת (פרח לי שמה מהזיכרון) שקלדרון פשוט נקרא לדגל - התבקש לאזן קצת את הרושם המוצדק אליבא דהמבקרת שהחוברת לוקה בצעקנות ובנשיות חד ממדית.

 

מה שלובין כותבת אגב, גובל בהעלבה של האינטליגנציה - ניסיון נואל לעשות מדעי-זציה של מה שהוא "כולו" "מדעי" הרוח - וכדי שזה יישמע משכנע בונה משפטים חסרי כל קוהרנטיות (ובבקשה נא לא לבשר לי שאני לא ברמה להבין את זה, פשוט אין מה להבין) וחוץ מזה תמר משמר לא עשתה מספיק שיעורי בית - בבחינת לא עמדה רגע לחשוב איזו דמות האישה תעלה מן החוברת הזאת. בכלל, לא הגיע הזמן להפסיק עם המגדריות הזאת שכבר עושה נזק לכותבים באשר הם שם? למה צריך לנופף בואגינה או בציצים. מוטב לנופף בעברית, בתוכן, בחדשנות.

מי באקדמיה בפאראנויה ?? לרגע התבלבלתי.  

שמופיעות בחוברת כמו אסתי ג' חיים שכתבה סיפור מצויין ולאה איני שהטקסט שלה לקוח מהרומן החדש והראוי מאוד 'ורד הלבנון'.

אבל לא בחוברת הזאת. תגובתך מייצגת את העוול שעושה החוברת לנשים, ועד כמה תמר משמר לא בעניינים. מעניין איפה היא הייתה כשהפמיניזם התרחש בעולם.

את השירים של יונית נעמן.

אז ברור שכשמישהו צריך לשים את השטאמפילה הסופית על מה טוב ומה לא - קוראים לגבר. על מה ההגנה המתלהבת על החוברת? ואם לא מסכימים איתך אז זו פראנויה? ואם לא מוצא חן בעיניך אז זה היסטרי?

כבר נקעה הנפש מכל המלומדים-עלק. גם אם תאר אקדמי בידם ומיצוב טוב בעולם הספרות.

למה אי אפשר לומר בפשטות שהחוברת הבינונית הזאת מכילה כמה דברים טובים והרבה דברים גרועים. למה אי אפשר לומר את האמת בפשטות בלי להכביר במילים - הסיפור של שרה שילה גרוע ביותר. לכל היותר סקיצה לסיפור, בקושי גם זה. לולי היה שמה שילה, לו סופרת אלמונית היתה מציעה את הטקסט הזה - היו זורקים אותה מכל המדרגות.

אז אנא ממך - מדובר הרי בהבל פה מכל הכיוונים. אז קצת יותר אחריות על המילה.

לפני שאתה מדבר על אורלי לובין.

ישנם אנשים שמכבדים את החכמים מהם.

 

מר קלדרון הלמדן, אקדמיזציה ולמדנות מיותרת היא גוף הביקורת שלך עצמך. נחמד ונעים להשתלח פה ושם, אבל להאשים בעוונותיך שלך את האחרים...... נו באמת !
משום מה, כל הביקורות שלך מאז צצת באתר הזה, הן לא יותר מרצון עלוב להוכיח את ידענותך בעולם הספרות ותו לא.