קראתי את הפרק הראשון שפורסם מתוך ספרה של רנה ליטווין. פרק של ספר שהוא פרק חיים, והתרגשתי. בכל פעם שאני קוראת, משוחחת או שומעת על אדם אחר הזוכר את ילדותו, משחזר אותה, בורא את משמעותה ופרשנותה דרך ספרי ילדותו- אני מתרגשת ונזכרת בזו שלי. עבורי היוו ספרי ילדותי צוהר לא רק לעולמם של אחרים אלא, מבלי דעת, גם לירכתי תודעתי שלי. בסרט "יש לך דואר" המספר על בעלת חנות ספרי ילדים נאמר: you are what you read אני מסכימה עם האמירה הזו. בילדותם של אחרים ובאופן בו היא נכתבת אנחנו מוצאים הד לזו שלנו. ואני מצאתי הד כזה בפרק מתוך ספרה של ליטווין.