איך מישהו מסוגל בכלל להינות מצילום כזה? איך מישהו מסוגל בכלל לצלם/לכתוב/להסריט/לחשוב בסיטואציה כזו במקום לעשות הכול לעזור לחיה האומללה - שברגעים שמישהו עומד ומצלם במלוא ההתרגשות וההתעלות - נשמה של בעל חיים בגוף חי - מבועתת - רואה את מותה לנגד עיניה באין מושיע. ואחכ הכאב והסבל הנורא, והמוות.
ככל שאני מכיר יותר בני אדם - אמר מישהו - אני לומד יותר ויותר לאהוב כלבים [ציטוט לא מדוייק אבל המשמעות מדוייקת]. אין בעולם חיה מרושעת יותר מהאדם. ולא דומה לו. סיפור רע ומדכא.