אתם קודם כל מפרידים בנים מבנות. כבר בגיל מאד צעיר.

גבר גדל מבלי שהוא יודע מה זו אישה, ואישה גדלה רק בין נשים ולא יודעת מה זה גבר.

ואז בגיל 20+ נזכרים שצריך גם למצוא בן / בת זוג, ואז ישר קופצים ל"דייט"....

וזה נראה ממש כמו הפרצוף שלכם.

שני בני הזוג לחוצים, ומבויישים ואינם באים בתור עצמם אלא לובשים מסיכות של איך הם אמורים להתנהג ופשוט משחקים בדמויות.

יש שחקנים טובים, ויש פחות.

אבל לפני "דייטים" צריך קצת לדעת מה זה נשים / גברים.

אצל החילונים זה בד"כ יותר קל. זו האמת.

סיפור שמספר ידיד שלי (דתי), נקרא לו "איציק"; כשאיציק למד באוניברסיטה לפני 15 שנה, היתה לו ידידה (דתית) שהיתה פוסלת בני זוג פוטנציאליים מסיבות טריוויאליות, עוד לפני היציאה לדייט. פעם היא סיפרה לחברי שהציעו לה לצאת עם "יוסי" - בחור שאיציק הכיר כחפיפניק מאד בענייני דת - ושאלה את איציק "האם יוסי קובע עתים (לתורה)?" איציק, שכבר הכיר את הבחורה, חשב שהיא ויוסי דווקא די מתאימים, והבין שהשאלה של הבחורה לגבי קביעת עתים לא נובעת ממקום אמיתי אלא מ"רשימת מכולת" ערטילאית שהבחורה הכינה מראש. אז איציק "שיקר" לבחורה, הבטיח לה ש-"כן, בהחלט, הבחור רציני וקובע עתים", הבחורה יצאה עם יוסי והיה ביניהם קליק, והנה הם נשואים באושר מזה 14 שנה... ולא, יוסי לחלוטין לא השתנה עם השנים...     

אני לא יודעת מאיזה רבד במגזר אתה הגעת אבל אין ספק שאתה מכליל ומקצין.

ייתכן בהחלט שכך גדלת.

אבל זה לחלוטין לא גורף לכל החברה הדתית!

אני דתייה, גדלתי בבית דתי וחייתי כל חיי החברה מעורבת.

אז נכון.

ביסודי - הכיתות מופרדות לבנים ובנות, אך בהפסקות בהחלט נפגשנו..

בחטיבה ובתיכון - בתי הספר נפרדים (בנים-ישיבה, בנות-אולפנית. ואגב - גם זה לא בכל הזרמים בדת)

אבל יחד עם זאת הייתי בחוגים מעורבים, ובתנועת נוער מעורבת, והתגייסתי לצבא, ולמדתי באונ'..

המפגש הראשוני שלי עם בני המין השני בהחלט לא היה כש"הגיע עיתי להתחתן"...

אז אני לא אומרת שמה שכתבת לא נכון - פשוט צריך לדעת ולהכיר בכך שיש גם ברירה אחרת..

להיות דתי זה לא בדרך אחת, ארכעית ותו לא.

יש דרכים נוספות, שונות, שמתאימות יותר או פחות לאנשים שונים..

אני נורא מודאגת מ"לחץ החופה" הרווח אצל דתיים (ואני דתייה בעצמי, ויש לי בת בגיל 18). תסתכלו באתרים כמו "חברים מקשיבים" ותראו בנות בגיל 21 שמודאגות נורא שטרם מצאו את בן זוגן.

ואני אומרת - תרגיעו! תשמחו שעדיין כל האפשרויות פתוחות לפניכן! שלא קיבלתם שום החלטה בלתי הפיכה!

נכון אנחנו לא קתולים ואפשר להתגרש אם רע. אבל א', זה דבר שאצלנו עושים רק אם ממש איום ונורא, ולא אם סתם מאכזב (כשלעצמו, טוב שכך); ושנית גם אם התגרשתם, זה בלתי הפיך עצם העובדה שהייתם נשואים. לרוב יש כבר ילדים, ואתם כגרושים, "סוג ב'" בעולם הדייטינג המגזרי, אפילו אם אין ילדים קל וחומר אם יש. מי שהיה פוגש/ת אותך בשמחה כרווק/ה, בהחלט עלול/ה לסרב רק בגלל מעמד הגרוש/ה. והגרושה גם אסורה לכל הכוהנים הפנויים.

וחוץ מזה, מה זה "רוצים להתחתן"? יש כאלה שבאמת רוצים להקים משפחה ולקחת אחריות על כל זה. אבל רבים אחרים, רוצים דברים אחרים לגמרי. הם רוצים ליישר קו "כמו כולם".  הם רוצים אפשרות לגיטימית לצאת מבית ההורים. הם רוצים ביטחון שלא יהיו בודדים. הם רוצים חיי מין. כל אלה, או חלק מהם, או כמה צרכים אחרים שלא הזכרתי, בסדר חשיבות שונה.

ואז הם מתחתנים ומוצאים שבעצם הם קיבלו תיק גדול של אחריות על פרנסה ועל ניהול משק בית. הם מוצאים את עצמם הורים תוך שנה. הם מוצאים שלחיות ביחד עם הבחור/ה שהיה כל כך מעניין וכיף לצאת איתו ולדבר איתו/ה, זה ממש מסובך, הרבה יותר מאשר עם השותפים/ות לחדר בפנימייה של הישיבה/אולפנא. וכשהם תופסים שוואללה, זה לכל החיים - אמאל'ה! לא באמת התכוונתי! משבר לא קטן.

הי יעל,

כותבת אליך אחת מ"הבלתי נסבלות" שעברה את גיל השלושים.

טוב לי בחיים.אם יהיה משהו שיחלוק איתי את חיי ויגרום להם להמשיך להיות טובים, אתחתן.

אם לא, ואם אכיר כאלה שיהפכו את חיי לפחות טובים אמשיך בחיי כפי שהם, יש כל מני סוגי משפחות, גם במגזר הדתי.

רשימת המכולת שלי לא שונה משלך ומהרצון הבסיסי לחיות חיים טובים.

ההבדל ביננו הוא זה: שכשאני שופטת אדם אני שופטת אותו כדי לבדוק האם יתאים לי והאם נוכל לחיות ביחד. כשאת שופטת אדם או פלח אוכלוסיה שלם שאינך חלק ממנו ("בלתי נסבלים") את עושה זאת ביוהרה, בשפיטה שלא לצורך.

מתוך הרצון שלך לכתוב טור ולהפיץ את דעותיך את עושה בדיוק מה שאת מטיפה נגדו ושופטת אנשים שלא לצורך.

מקווה שכשתכתבי את הטורים הבאים שלך, תזכרי לבדוק האם את נוהגת בעצמך כמו שאת מטיפה לאחרים. עקרונות וכללי התנהגות נשארים זהים גם בנושאים שונים.

המלצתי, קשטי עצמך ואחר קשטי אחרים

הצפייה בפרקים הבודדים בסדרה נגעה בי בפנים היות ומפיק הסדרה עלה על תופעה שעולה חדשות לבקרים בציבור הדתי לאומי...זוגיות בגיל מאוחר במסגרת ההלכה היות שזה לא נורמלי לחיות כרווקים בגיל כה מאוחר הכולל סייגים וגדרות של ארבע אמות של הלכה פסוקה יוצרת הסדרה נגיעות הנוגעות בהמון סיטואציות שכל רווק ורווקה בציבור הדתי לאומי מכיר..היות ובהתבוננות מעמיקה אל חוסר תשומת הלב המשווע של מנהיגי הציבור הדתי בהכוונה לימוד והחדרת נושא הזוגיות לנערים המתבגרים בתקופת הישיבות התיכוניות,צבא,הסדר - מכון לב, הרב אבינר כותב - כמובן שצריך הפרדה בן המינים אבל צריך לזכור ולהדגיש שבסופו של תהליך המטרה היא הקמת בית בישראל וחיים משותפים בן המינים - ולכן צריך כל מוסד "נפרד" להכשיר מורים רבנים ויועצים שילמדו ויתמיעו את הצורך בזוגיות והכרת המין השני בהלך חשיבתו ואורחות חיו והבאתו למה שכל בן אנוש מחפש חום אהבה ובנית קן משפחתי עתיר סביבה תומכת ואוהבת לזוג ולצאצאים.הסדרה עצמה נוגעת בהמון סיטואציות של הרווקיה הדתית וכל אחד מהצופים מתחבר מנסיון חייו וחויותיו בסיטואציות השונות...הסדרה מקצינה חלק מהסטואציות ולא מדייקת בפרטים הקטנים ובהווי והחוקיות של הביצה העכשיווית : ארוחות שבת שמתנהלותבאווירה כייפית וזורמת,התופעה הרווחת של בנות דתיות שבהסכמה גורפת מוכנות לצאת עם חילונים,בשמירת הנגיעה הבעייתית שכמעט ולא קיימת בן זוג חברים דתיים לאומיים בגיל מתבגר הנגזרת מאורך הקשר ועומקו.כגבר דתי לאומי רווק נהנתי להציץ ולחוות את "שיח הבנות" בכל מה שנוגע לדייטים ,ומציאת פרטנר לחיים אצל הנשים הדתיות לאומיות שעדיין רווקות בגיל מתבגר.סדרה זאת צריכה להדליק נורות אזהרה רבות למנהיגי ולרבני הציבור הדתי לאומי....שיצרו לא בכוונה תופעה מעוותת וכואבת שגוררת את הרווקים המתבגרים לשאלות ונסיונות לא פשוטים בחיים היום יומיים של הרווקים....תופעה שבאף מקום בהיסטוריה של העם היהודי בארץ ובתפוצות במרוצת הדורות לא התמודדו איתה.כרווק דתי לאומי מתבגר אני מרגיש עמוק בפנים שהסדרה קלעה בול למקומת הכי עמוקים ואישיים בסגה המתמשכת רבת השנים של רווקות בצל ההלכה בתנאים כנגד כל היגיון אנושינסיים במשפט ממקורתנו :"כל רווק המתגורר בכרך ולא חוטא הקב"ה בכל יום ויום מתפאר בו בפני פמלייה של מעלה" עוד ישמע בהרי יהודה ב"ה......ובא לציון גואל- אמן

באדיבות - http://dosihome.blogspot.com/2009/08/blog-post_29.html

DOSIHOME - תרגיש בבית

צאו מה MODE של הציפייה וכנסו כבר לMODE של תכל'ס!!!!

יעל, מסכימה איתך לגמרי!!!

לחפור זה רק באוניברסיטה!

הבחורים שעברו את גיל ה30 מחפשים בחורות שצעירות מהן ב10-15 שנה , כך שלבחורות אין פשוט שום סיכוי להתחתן וזה הפך להיות תופעה רווחת בציבור

בעייה קשה

יעל לא מבינים אותך ולא יורדים לסוף דעתך כי את פתוחה מדי לציבור הדתי.

תענוג להיות מאחורי זה...

לא עבד

אז ראשית, פתחתי את הראש ובחרתי משהו שונה מ"הרשימה" שהייתה לי בראש, והתאהבתי וזה הסתבר כטעות טראגית וטראומטית

ושנית, גם אני לא האמנתי בהסכם טרום נישואים או בפמינזם מגזרי ואכלתי אותה... עד שהוא שחרר...

לענ"ד הכתבה מאוד שטוחה

ולפני שאתם מתחתנים כדאי ללכת לייעוץ נישואים מכל סוג שהוא... בעיניים אובייקטיביות ומקצועיות שיכוונו אתכם לבדוק אם זה מתאים