לשלמה ויוז'יק,

לפני כמה דקות סיימתי לצפות בסרט. היה כואב ומרגש כאחד.תודה!

לפני כשנה וחצי, בעקבות הספר "האבודים", התחלתי את מסע חיפוש השורשים של משפחת אבי,יוצאת גליציה. שלמה, מ"חדר המבצעים" שלך ניסית לסייע.

תוך כדי צפייה תהיתי מה עלה בגורל בני משפחתי אותם לא זכיתי להכיר...

נמשיך לזכור ולא לשכוח!

 

לשלמה היקר את הסיפור שלך תמיד שמעתי ממך את הספר שכתבת קראתי בלי לעצור לשניה אבל הסרט הישאיר לי את החותם הכי חזק כי כך זה עם סרטים

תודה כי חשוב כל כך ליזכור את מה שקרה היום וגם בעתיד

אוהבת אילנה

,תודה על הבקורת המרגשת לסרט "שכנים ורוצחים"

אני אוסף שטרות,מטבעות,בולים ומכתבים מגטו טרזינשטט ולודג' שהנאצים עשו במיוחד ליהודים כדי להונות ולהסתיר את השואה האיומה.

את האוסף אני מראה כמעט לכול מכריי כדי להראות את השואה. כמעט אף אחד לא ידע על קיומם של הנ"ל באוסף וכולם הזדעזעו מהשטניות של הנאצים ומאמציהם להסתיר את הזוואות.

יש להגביר את החינוך בנושא השואה וכן יש להפיק יותר סרטים כמו הסרט עם שלמה אדלר.

מעבר לנגיעה האישית ,הסרט מתרחק מהפאתוס שהורגלנו שמשולב עם הזכרת השואה, אשר במידת מה גורם לנו ניכור מהנורא מכל, ומטיח לנו בפנים ויותר עמוק את השואה בגובה העינים.

לגבי, הצפיה בסרט "בולוחוב" הביאה אותי, ואולי בפעם הראשונה, לא רק להבין, אלא לחוש מקרוב את הבלתי ניתפס, את משמעות השואה. אני לא יכול להשתחרר מהעימות עם יצורי אנוש שאין בהם אנושיות .

 אני חש תודה לבמאי ולכל העוסקים בהפקה שגרמו לי להתחיל להבין את המשמעות הנוראה של מה שהתרחש.  

אלון

זכות גדולה נפלה בחלקי להכיר אותך ואת בני משפחתך מילדותי בעת האזכרות השנתיות של בולחוב. כבת להורים שנולדו וחיו בבולחוב, זכו בחיים וניצלו מהתופת בזכות "בריחתם" מהעיר ב-1935 ועלייתם לישראל כבלתי ליגאלים. רבים מבני משפחתם וידידיהם נותרו במקום ונרצחו בדם קר (השם יקום דמם).
הסרט היה מרגש מאוד, צפיתי בו כשדמעות זולגות מעיני. הקלטתי את הסרט עבור ילדי ונכדי.

חובה להקרין את הסרט בכל בתי הספר וברחבי העולם. הסרט הוא עדות חשובה לשואה שרבים מנסים להכחישה. אין סליחה ואין מחילה למה שנעשה! צריך לזכור ולא לשכוח.
שלמה, ישר כוח, חזק ואמץ, המשך בפעילותך המבורכת, שתזכה להרבה שנות בריאות.
אילה (בת למשפחת לאה ויוסף טישנקל ז"ל)

למרות שמדובר באותה עיירה, באותה תקופה ובאותן דמויות. בכל ספר הזוית שונה.

עם זאת, נקודה תמוהה אצל מנדלסון: הוא חוזר ומזכיר שוב ושוב את שנות הסבל שעברו האוקראינים תחת השלטון הקומוניסטי  (על ההרעבה המכוונת אפשר לקרוא בספרו של וסילי גרוסמן "הכל זורם"), ומסביר בכך את השנאה של האוקראינים לרוסים, אלא שכל זה התרחש ברוסיה. אני בספק אם האוקראינים שחיו בפולין יכלו לדעת על המתרחש ברוסיה . הרי אי אפשר היה לצאת משם,

בעלי ואני צפינו בסרט בפסטיבל הסרטים הישראלי בהוליווד. כל אחד יצא מן האולם עם עיניים דומעות.אני צברית דור שלישי וממוצא ספרדי. אין לתאר את הזעם שעלה בי לשמע התיאורים. ברצוני להודות מקרב לה לבמאי מנחם הדר, שעשה עבודה מצוינת, ולשלמה גבור הסרט, שהסכים לשתף אותנו בסיפורו המזעזע. תבוא עליכם ברכה. כן תודה לשאר הסופרים שתרמו להיסטוריה שלא תשכח.

כך אפשר להעביר לכמה שיותר אנשים שיראו ביוטיוב