אפילו שבכתבות מסוג זה הטוקבקים מהווים במה לטיעוני בריאתנים בדרך-כלל ולא לכתבה עצמה... אני מעודד אותם!

יש מישהו שהוא מומחה בארץ לנושא זה?

 כך הוא כותב: "נאציזם כנגד ליברליזם, קפיטליזם מול קומוניזם - מערכות של רעיונות מופשטים, "איזמים", שבני האדם המאמינים בהם היו מוכנים למות כדי להנחילם או לכפות אותם על אחרים"... סוף ציטוט.

האם לפוסט מודרניזם אין גבולות? האם אין גבול לזלזול במושגים כגון "יושר אינטלקטואלי", הגינות בסיסית, מצפון, מוסר וכן הלאה.

איש מפחיד, בעל דעות מפחידות. מי שרוצה ללמוד איך נולדות דיקטטורות צמאות דם, שישווה בין דעותיו של מר פרסיקו, לאידאולוגים מכוננים, של תפיסות עולם מחרידות.

אין בעולם מדור מדע ש90% ממנו מוקדש להתנגשות בין תיאוריות ספציפיות-אבולוציה ונספחיה, לבין הדת. במדע מתעסקים בחיפוש אחר ידע ולא בדברים האלו.

אגב, לגבי גירוי האונה הרקתית-הרשו לי לגחך, לא מדובר בחוויה חוץ גופית מלאה או קרובה למלאה-רחוק מאוד מכך ובנוסף הממצא הוא בנבדק אחד בלבד.

שאלה:הפילוסוף ליבניץ המציא מילה בשם מונדות שלכאורה היא פרודה רוחנית.

במה המם דומה ובמה הוא שונה מהמונדה?האם יתכן שקיים דבר כזה שנקרא פרודה רוחנית?

אני אגיב לחלקים השונים של הכתבה הזאת, מהסוף להתחלה:

" בדיוק. כך תקבל תודעה - בעזרת שכפול הממים ובאמצעות מכונה שמסוגלת לבצע חיקוי והעתקה ומסוגלת להטעות את עצמה לחשוב שיש לה "עצמי", "
- מה זאת אומרת? העובדה שמשהו מתנהג כמו בן אדם אומרת שיש לו תודעה? יש כאלו שאומרים שאי אפשר להיות בטוחים שאפילו לאנשים אחרים יש תודעה, ואני מסכים איתם לחלוטין. ככל שאני יודע, אני האדם בעל התודעה היחיד בעולם. ויש שטוענים שבע"ח וחרקים, למרות שאין להם ממים, גם להם יש תודעה. ככל שאני יודע, גם לאבן על הרצפה יש תודעה, פשוט אין לה דרך "לתקשר" אותה, והתודעה לא מלוות בחשיבה או בקליטת חושים, דברים שמערבים פעולות קוגנטיביות כלשהן. מה גורם לבלקמור לחשוב שיש לה תשובה לשאלה המורכבת הזאת? כל עוד אין לנו פריצת דרך יוצאת דופן בתחום, הכל זה פילוסופיות ורעיונות. לממטיקה אין שום קשר לזה. ובכלל, תאוריית ה"מטריקס" אף פעם(!) לא יכולה להיות מאושרת/מופרכת.

" זה פשוט. אם אני צריכה להחליט בנוגע למשהו, אני פשוט אומרת לעצמי: "הוא כבר יחליט. המוח כבר יחליט. תני לו". אני לא צריכה להחליט, כי אין בעצם שום "אני" קטן שיושב בפנים. הגוף המאוד מתוחכם הזה כבר יעשה את זה. ואני פשוט ממתינה ורואה אותו מחליט. אז במובן הזה נפטרתי מחלק קטן מאותה תחושה של עצמיות.
בהחלט. הרבה מהנטיות שמתפתחות אצלנו בגלל שאנחנו משוכנעים שאנחנו "עצמי", כמו גאווה, קנאה, אגואיזם – הן לא נעימות. אלה דברים שגורמים לנו לסבל, וגורמים לנו לגרום לאחרים סבל. אם יש לך ראיית עולם קצת פחות אגוצנטרית, קל יותר להגיב בצורה נעימה לאנשים אחרים. באופן פרדוקסלי, דווקא אם אתה חושב על עצמך כעל מכונה ביולוגית, קל הרבה יותר להתייחס לאחרים בחמלה. "
-כאן, ברור שהכותבת לא באמת מאמינה במה שהיא אומרת. אם אין לנו רצון חופשי, זה לא משנה מה היא "חושבת", כי המחשבה שלה היא בסה"כ התוצאה הבלתי נמנעת של הכימיה במוח שלה. אני לא אומר שאני מאמין ברצון חופשי, אבל אני חושב שעצם הדיון על רצון חופשי מראה על אי האמון בחוסר שלו- בין אם כתוצאה מרצון חופשי או כתוצאה מכימיה. אם הכותבת באמת מאמינה בחוסר רצון חופשי מוחלט, למשפט כמו "המוח כבר יחליט, תני לו" אין ש-ו-ם משמעות. ה"מוח" הוא גם ש"החליט" בשבילה שלא להחליט.

חוץ מזה, כל התאוריות האלו חסרות משמעות אם הן לא גורמות לאדם לשינוי אמיתי:
אין לי רצון חופשי? אז למה לא לקפוץ מהגג, זה גם כך לא משנה. אוקי, אני אקפוץ מהגג. רגע, אם אני קופץ מהגג, "אני" קופץ, או ה"גוף" שלי? בעצם, לא משנה מה אני עושה, אני עבד לאשליית הרצון ולכימיה של הגוף שלי. טוב, אז אני לא אקפוץ מהגג... רגע, מי בחר לא לקפוץ מהגג? מה הטעם של חיים בלי שליטה? כדאי לקפוץ מהגג?
אתם בטח מבינים את הבעייתיות של לופים כאלו.

אין לי בעייה עם הרעיונות שמובאים פה, כל עוד הם מובאים כרעיונות בלבד, ולא כ"אמיתות". הצגת הרעיונות האלו כדרך חיים אמיתית היא פשוט מגוכחת.

חבל שיש אנשים שחושבים שהיקום הוא הופעה מקרית של מסה ואנרגיה ושאפשר לכמת את הקיום במשוואות ומספרים.  מי שחוסם את האמונה הטבעית כי ביקום יש נוכחות חזקה לרוח ולדברים אשר מעבר למספרים מונע מעצמו את התובנה הבסיסית של הקיום ושל החיים. 

השנה בוער חזק סביבינו, כל שעלינו לעשות הוא להביט.  מי שצריך להיות מודע לרוח היקום ידאג לכך.

אני חייב לציין שלא הצלחתי לקרוא עד הסוף. נסיתי והתעייפתי די בהתחלה. זה הפך לממבו-ג'מבו קשקשני.

כל דבר שאנחנו עושים בחיים נובע מבחירה, גם אם אנחנו לא חושבים על כל דבר לעומק. לפעמים הבחירות שלנו מצומצמות, בעיקר אם מפעילים עלינו כוח, כלומר כופים עלינו דברים מסוימים, אבל גם אז יהיו לפחות 3 ברירות: להתנגד, להכנע או לנסות להמלט.

רעיונות עוברים באמצעות הפצה שלהם על-ידי אנשים. מידת הקבלה של רעיון בחברה תלוי בתודעה של רוב האנשים באותה חברה. התודעה היא לחלוטין תלוית בחירה- עובדה שאנשים חוזרים בתשובה, חוזרים בשאלה, נהיים בודהיסטים וכו'- הכל מתוך בחירה אישית ברעיונות מסוימים ודחיה של אחרים, גם אם לא חשבנו על כל רעיון לעומק. בכל חברה יש רעיונות שיתקבלו ורעיונות שידחו. זה לא איזה גילוי אמריקה, זה מובן מאליו, ולא ברור לי איך אפשר לעשות מזה ענף מדעי או פילוספי שלם.

קיום העצמי הוא עובדה, ולא איזה "מם" או "שמם" ששכנענו את עצמנו בקיומו. זה לא שייך לתחושת או אי-תחושת  "איש קטן בראש". זה שייך לשלושת האקסיומות המטפיזיות: חוק הזהות של אריסטו, אקסיומת הקיום ואקסיומת התודעה. לא ניתן להכחיש את הקיום מבלי להשתמש בקיום עצמו, מה שמוביל לסתירה. בשביל שנהיה מודעים למשהו הוא קודם כל צריך להיות קיים. אנחנו מודעים למשהו על-ידי תכונותיו, כלומר על-ידי זהותו, אותן אנחנו קולטים על-ידי חושינו.

בקיצור, כל המאמר הזה הוא בולשיט דטרמיניסטי.

בלחץ האויר - אבל מה יהיה הטעם?

זה נחמד אבל להסתכל על העולם בצורה פוסט-פוסט מודרניסטית מובילה אך ורק לפוסט-פוסט-פוסט מודרניזם.
פוסט מודרניזם היא אמירה חד פעמית. חזקה, אבל חד-פעמית. הקטע באסלת שירותים במוזיאון הוא העובדה שהיא מעולם לא היתה שם קודם.

ואם "האני" היה אמיתי אז לא היינו צריכים להתגבר עליו? לא היינו צריכים להתנהג בנימוס?. האם העובדה שיש נשמה או אין נשמה באמת משנה משהו בעולם האמיתי?

לטוב או לרע קיימת רק חוויות האני. וכמאמר סרטר - כל היתר הם הגיהנום.




בסוף

כלומר המינימום ממנו האבולוציה אינה יכולה לברור.ניקח למשל דוגמא ידועה ומוכרת-העין.מסתבר,שהעין הפרימיטיבית ביותר (כמדומני אצל ההידרה)מורכבת לפחות מ3 רכיבים:פוטורצפטור,חיבור מיוחד למערכת העצבים ומנגנון פרימיטיבי כלשהו המפענח את ההבדל בין אור לחושך.זה המינימום האפשרי.אין שום טעם בקולטן אור ללא מנגנון עיבוד כלשהו וללא סיב עצבי מיוחד למערכת המפענחת.אז 3 רכיבים הם 3 חלבונים ואפילו מינימלים של 50 חומצות אמינו כל אחד ומרחב הצירופים עבור מערכת שכזו הוא 150^20!כך,אפילו אם קיימים טרליון בריבוע בריבוע רצפים מועילים אחרים המהווים מערכת ראיה אחרת או רצף פונקציונלי אחר זה עדיין כאין וכאפס.

תמיר כיף לקרוא אותך.

הסיליקוני שלו !

וברצינות - מרתק.

נהניתי לקרוא, בהחלט שינוי מרענן מכל הזבל שהתקשורת מאכילה אותנו ביום-יום...

ובמיוחד הציטוט בסוף

"כך תקבל תודעה - בעזרת שכפול הממים ובאמצעות מכונה שמסוגלת לבצע חיקוי והעתקה ומסוגלת להטעות את עצמה לחשוב שיש לה "עצמי", ושיש לה משהו שנקרא תודעה – בדיוק כמו שאנחנו עושים. ואז, כמונו, כמובן שתהיה גם לאותה מכונה ההזדמנות להתעורר מהאשליה הזאת."

לגזור ולשמור כמו שאומרים

האם אלוהים יכול ליצור אבן שהוא לא יכול להרים לא.
?
ולכל המתחכמים, קחו את התשובה שלכם, כל זה ושק תפוחי אדמה!

"אם אני צריכה להחליט בנוגע למשהו, אני פשוט אומרת לעצמי: "הוא כבר יחליט. המוח כבר יחליט. תני לו".

אם את צריכה לתת לו להחליט, משמע את מחליטה. לא ניתן לחוות את העולם אלא כבעלי רצון חופשי, וזה ללא קשר לשאלה האם רצון כזה אכן קיים.

זה נשמע כאילו את רוצה לספר לנו על עצמך, ולא על עצמנו.
והדטרמניזם הדפוק שלך לא ממש עוזר, אני מסכים עם הרעיון אבל לא כמו שאת מציגה אותו.

ואולי סבא שלך היק מ"מ קוף סבא שלי היה מ"מ בצבא ההגנה לישראל:)!

קפיטליזם דורסני כמו פאשיזם לדוגמה אם כי הנ"ל לא תמיד רע כי הוא מאפשר לחברה הלתגונן ולהתרחב.