תגובות "המגדל בדובאי נסגר כי עשרות נתקעו בתצפית"

נפטר לו זה המנוח, ככה בהפתעה, ולא סיפק היה בידו לארגן צ'יק-צ'ק את כול 72 הבתולות.
מה עשה מבחוח?
זהו, שלא עשה כלום! מנוח, אמרנו, מה אתכם, אתם לא מבינים?
חיכה-חיכה, בכה-בכה, ולא התאספו להן כול הבתולות. עסוקות היו במגדל החדש - "ראית את הנוף?", "אך, איזה חתיך נכנס לתצפית!", "תראי את התכשיט של התיירת הזאת, בטח עלה הון!".
עסוקות מאוד היו, והנה קוראים להן לעלות לגן עדן של השאהידים, מגיע איזה מבחוח, צריך לארגן לו מניין 72.
בכו הבתולות, בכי תמרורים - "אבל עוד לא שבענו ריגושים ממגדל הבורג' הנהדר!", ביקשו לתת להן פסק זמן, ושהשאהיד התורן ייתן לעצמו פורקן בדרכים אלטרנטיביות.
מעיון קל בבקשה, ותוך מבט מלא התרשמות והתפעלות במגדל המיתמר לשחקי דובאי, החליט הקצין התורן של "מועדון הבתולות" להיענות לבקשה, ותקע את המנוח ב-Pause לשמיים. יאללה, שיהנו הבחורות קצת.
זהו, עד היום.
היום, קפץ לקצין התורן ה-ת"ת (תיק תיזכורת, לוותיקים, או reminder לשפוטי המחשב), והוא החליט שנגמרה השמחה לבתולות במגדל, ומגיע למבחוח יקירנו שישיית התריסרים מבתולות העם, שהרי עמד בתנאי הקבלה של שאהיד בשערי שמיים.
אבל מה, ברחו הבתולות לקומה העליונה, קומת התצפית, והתבצרו! לא רצו ללכת למלא חובתן - "הוא מכוער" אמרה האחת, "יש לו ריח רע מהפה" אמרה השנייה, וכך סירבו כולן להצטרף למבחוח (וואלק, איזה שם זה?).
"אהה", חשב לו הקצין התורן, "סרבניות, מה?", ותקע את המעלית בקומה העליונה, שלא תברחנה הבתולות מהמגדל אל רחבי דובאי. עכשיו הקומה מבודדת כמה ימים, והקצין לוקח אותן, אחת אחת, בתולה בתולה, ביד, ומביא אותן אל היעד הנכסף, חיקו החמים, אם גם המחושמל קלות, של השאהיד!

עכשיו אתם מבינים למה התקלה, ולמה העיכוב בתיקון? זה למה!