יש מפשחות מר זכריה, שלא אוגרת וחיות מחושב מאוד, לא קונות עיתוני יום שישי ולא יוצאים, לא רוכשים דבריים סתם.

שני בני הזוג עובדים ועדיין, בבעיות כלכליות.

כמה לא מקצועי לזרוק טיפים שכל ילד (בעיקר שלנו) מכיר.

בשביל זה לא צריך להיות מנכ"ל, רק צרכם נבון ובלי הרבה כסף.

חבל

זה נושא מצויין שדורש הרחבה ובכתבה לא נאמר מידע חשוב כלשהו

והחלק המסוכן שבה, החלק שאומר לנו שאם רק נהיה קצת יותר חכמים ומודעים, נצליח להמשיך לצרוך וליהנות.

תרבות הצריכה בעיקרה מבוססת על השרשת התודעה שאנחנו לא טובים מספיק, שחסר לנו, שאם רק נקנה עוד, הכול יהיה בסדר.

מר זכריה, מר גל ודומיהם רק מנציחים את התחושה הזאת בהפוך על הפוך.

יש פיתרון אמיתי לחור בכיס, בטח שלנו, האנשים שלא גומרים את החודש, קוראים לו חלוקת עוגה מאוזנת יותר, פחות לעשירים ויותר לנו.

אז תפסיק לבלבל את המוח, מר זכריה ונסה לקלוט את התובנה הזאת:

אם העוגה הכלכלית תתחלק ביתר שוויוניות, לא נחיה בחרדה.

ושאלה קטנה לכלכלן שבך: האם כאשר מנכ"ל חברה מעלה את מחיר המוצר הוא מעלה גם את השכר לעובדיו שרוכשים את מוצריו? אין תשובה במהופך.

"יש דברים שנלמדים רק על בשרך ושום קורס או מאמר לא יעזור" כך בערך אמר אוסקר ווילד לפני המון זמן ולצערי גם שינויי תרבות הצריכה כדי לעמוד בתקציב הוא אחד הדברים האלו אצל רבים (לא כולם).

אנשים עשירים שאיבדו בתקופץת השואה את רכושם ועלו לארץ בחוסר כל התרגלו למציאות הכואבת של צנע. והיו שחיו כפי שהיום לא חיים: שלושה זוגות נשואים בדרה אחת של שלושה חדרים. עד שחסכו ויכלו לעבור למשהו כגדול יותר. עם הרבה כח רצון וויתור על דברים מסוימים, הם החליטו מה מטרתם, התמקדו בה, וויתרו על המון דברים לטובתה - ו ה ג י ע ו.

אין שום טעם והגיון לשכנע את מי שאיננו רוצה להתשכנע. ראו את תכוניתו של המגלה להמון משפחות שאין להם מושג מה קורה *** אצלהן *** בבית, מהו גובה המינוס שלהם בבנק ולאן יגיעו אחרי המשך התנהלות שכזו.

אני דוקא רוצה להסתכל על צד המקרו של הבעיה ברמה לאומית: האם הסכמה בשתיקה של ריבוי מקרים שכאלו לא יוצרת עומס על כלל אזרחי המדינה? האם תרבות של בזבוז לא גורמת לה]עמים להקצאה לא נכונה של תקציב המדינה? האם למשל כשנותנים לבנקים (ששיודעים מראש) שאחוז מסוים לא יחזירו את המשכנתאות ויקלעו לחובות, ועליהם יוצאו הוצאות משפט וכו' - האם לא יועמסו בסופו של תחשיב כלל ההוצאות המיוצרות האלו על....כלל לקוחות הבנק, ובכך יתיקרו העמלות של כולם?!

וזו רק דוגמא אחת ואפשר להביא עוד רבות מרמת הממשלה וכו'.

זה הפן הלאומי של הבעיה. ראו לאן מדינות כמו יוון יכולות להגיע בשל הקצאה לא נכונה של משאבים.

***  אין לראות את הכתוב כאן כהטפה חלילה, יכול כל מי שבוחר בתרבות של צריכה ללא חשבון להמשיך כך, זה בסדר, זה ענין של טעם - אלא שיקח בחשבון  את המחיר ולאן אפשר להגיע במסלול שבחר ובעיקר - לאן לא, אבל הכל מראש  ***

אני חיה בהסגר. משמע, לא יוצאת, לא מבלה, לא הולכת לחוגים, לא לומדת קורס או סדנא מאז גירושיי, 17 שנים.

מתפרנסת לבד 35 שנים. פרנסתי את הילדים לבד על אף שאביהם השתכר פי 4 ממני [עד היום] כי נכפה עלי לפרנס לבד. אין לי מותרות, אין לי רכב ובכל זאת ביתרת חובה פי שתיים ממשכורתי.

בתור גרושה בגילי המופלג, אני חושבת שהייתי צריכה להיות עם עודפים לאור אורח החיים שאני מנהלת. פשוט החיים יקרים מאוד והכסף לא מספיק.

כמובן שאני לא מוותרת על ביגוד והנעלה ראויים, אי אפשר להיות בעונש. אין מצב שאלבש סמרטוטים, המחירים סבירים מאוד, ולא יקרים ובהחלט יכולה לעמוד בנטל הזה. כמובן שאת אב ילדיי העפתי מחיי. אם אני צריכה להיות מפרנסת לבד, בשביל מה להישאר נשואה.  העיקר אני בריאה, נושמת, עובדת, שלווה ורגועה. כסף הולך וכסף בא.

העיקר לא לעשות שטויות בחיים ולא להסתבך בגלל כסף.

כן אפשר להסתפק ולצמצם, למי שיכול כמובן.

אף אחד לא מת מרעב היום. תודה לאל יום יום שבמקרר שלי יש מיד אוכל וכל טוב.

כשהמשכנתא הגדולה אליה הכניס אותי אב ילדיו העשיר היום מאוד, תיגמר אז אגיע למנוחה ולנחלה. אז אני מאמינה אלך סוף סוף לראות סרט בקולנוע.

לחם, מוצרי חלב וביצים. הסופרים לא מפסיקים להעלות את המחרים. כן יש להפסיק את העלאת הארנונות ויש להוריד את המיסים המוטלים על האזרחים.

והנה קצת אתגר : זוג אקדמאים עם שני ילדים בגילאים 10 ו-12 , משתכרים ביחד 12,000 ש"ח מתוכם משלמים משכנתא של 4,350 ש"ח (בפריפריה הרחוקה על דירה צנועה ומאוד לא חדשה), ארנונה כמעט 800 ש"ח לחודשיים, מחזיקים טרנטה משפחתית שכל שלושה ימים במוסך , חוגים לילדים - אין, שיעורים פרטיים - אין , מותרות, טיולים וחופשות - בחלומות הלילה. שיפוצים אין, פלזמות - אין , מחשב אחד לכל המשפחה,  אין שלושה שמפו בארון באמבטיה וכמדומני, הקרם פנים האחרון והיחיד שיש לי הוא זה שקיבלתי מחברה ליום ההולדת האחרון. חובות מכאן ועד להודעה חדשה והאמן לי שאם אתה בא ומוצא הוצאה אחת מיותרת - אני ישר מעניקה לך נובל.   

הניושא מענין אך רמת הכתיבה והתוכן הם של ילד מתגבר

נקווה שלהבא התוכן יהיה יותר עשיר ועינייני ומחדש כמובן

אין שום שמפו שמתקרב לפנטן והד אנד שולדרס, אין שום צבע לשיער שטוב כמו לוריאל ושוורצקופ,כל הטיפוח לשיער רק תוצרת חוץ מתאים ליובש בארץ.

כל הטיפוח לפנים תוצרת חוץ מרחיק את סכין המנתחים הפלסטיים.

חומרי ניקוי,לכלים ולכביסה תוצרת חוץ הרבה יותר טוב ,תוצאות ניפלאות

הגעתי למסקנה שריבוי כרטיסי האשראי הוא אבי כל הצרות. ריבוי כרטיסי אשראי מהווה מכת מחץ לצרכנים, מרוקן את הכיס אבל ממלא יפה יפה את כיסם של בעלי העסקים למיניהם.

א. תתחילו לשמור את שוברי הקניות וגם אם הוצאתם כסף בכספומט ואין פתקית, תרשמו לעצמכם על פתק.

ב. תרשמו על דף את כל ההוצאות.

ג. תסמנו במרקר את ההוצאות שאפשר היה לוותר עליהן.

מהר מאד תיווכחו לדעת שכל ההוצאות הקטנות הן שמזנבות בנו ועושות לנו חור בכיס.

אגב, רישום ההוצאות מייגע רק בפעם הראשונה. בפעמים הבאות זה יהיה הרבה יותר פשוט.

ד. תופתעו לדעת שהמקום שהכי קל לחסוך בו הוא הסופרמרקט.

תחליטו על סכום שאתם רוצים להוציא בקניה השבועית ותערכו רשימה.

אל תלכו רעבים לסופרמרקט.  תזכרו שקל מאד להכניס מוצרים לעגלה אבל בסוף בקופה צריך לשלם.

רצוי היה שבכל עגלת קניה יותקן מחשב כיס קטן וכל מוצר שנכנס לעגלה יספר. אבל זה פועל לרעת בעלי הסופרמרקט. אפשר לעקוף את זה. מצטיידים במחשב כיס קטן וכל מוצר שנכנס לעגלה נספר. זה מאלץ גם להשוות מחירים בסופר. ככה רואים אם עמדנו בתקציב, או אם אפשר לוותר על משהו שהתפתנו והכנסנו לעגלה, וכשמגיעים לתור בקופה יודעים כמה בדיוק יצא מארנקנו, כי מי מאיתנו לא הופתע מגובה התשלום בקופה? מי מאיתנו הרגיש שהוא רוצה להחזיר כמה מוצרים אבל לא נעים כי יש אנשים בתור ?

שימוש במחשבון כיס עובד, מניסיון !!!

המשך יבוא.

וסתם קטנונית.

שמפואים, סבונים, משחות שיניים, אבקות ומרככי כביסה ושאר מוצרי נקיון לא מתקלקלים ונשמרים מעולה בארונות.

אם אני קונה משחת שיניים, אני קונה 5 חבילות, סבון גוף - 10 בקבוקים וככה יש לי סטוק לחצי שנה ולא נתקע כל פעם באמצע המקלחת.

זה ממש לא מתקלקל ופעם בחצי שנה מחדשים את המלאי.

והקטנוניות - גם אם אני זורק 15% מהסבונים ומשחות השיניים [למרות שנראה לי מצוץ מהאצבע] אני מבזבז בסך הכל 15% מעלות הטואלטיקה.

נגיד שהסכום הוא 100 שקלים בחודש - אז "זרקתי" 15 שקלים, זה לא מה שמכניס אותי למינוס...

לקראת המיתון הגדול והכואב נקטתי מספר צעדים חשובים חיסכון אדיר בהוצאות.

בלי ביטוחים כלל,בלי מפעל הפיס, בלי עוזרת, בלי רכב, ועוד

יוקר המחייה בישראל וזה מסתכם בערך בהכל,החל מהמחירים בסופר,מחירי רכבים,מחירי דירות,חוגים,גני ילדים,הוצאות מיסים גבוהות מאוד,ארנונה גבוהה,מים,חשמל ועוד. תעשו השוואה עם מדינות אחרות ותראו שיוקר המחייה בישראל הוא גבוה מאוד ביחס לגובה המשכורות.

וזו הסיבה שאנשים לא מצליחים לגמור את החודש אף פעם ורק נכנסים ללופ של הוצאות שקשה לצאת ממנו.

בעיניי הפתרון הוא לא להצטמצם,אלא פשוט להגר. לחפש מדינת רווחה שבה ניתן יהיה לחיות בכבוד,לפרנס משפחה בכבוד והעיקר שניתן יהיה להנות מהחיים ולא לחיות במתח תמידי בגלל האובדראפט. את אשתי כבר אני מתחיל לשכנע ,שלמעשה הכל רקוב פה ולא נשאר מה לחפש פה. חוץ ממשפחה ,אין פה בעצם כלום שייפתה אותי להישאר,מצטער... 

כפי שקרה לפני חודש הוכח באסון הגדול ברעידת האדמה בהאיטי נתגלו אנשים חיים מתחת להריסות אחרי שבועיים ויותר ללא מזון ומים .קורבנות הביטוח הלאומי,נכים שלא מוכרים ומובטלים שהפסיקו לספור אותם,כ 2000000 אני עניים

פיתחו את תסמונת האיטי ועוברים בימים אלה לארוחה חמה אחת לשבוע .

אין כל ספק שהדבר יביא לסגירת מאות רשתות שיווק,מסעדות ובתי קפה והלחץ האדיר על ביטוח לאומי ע'י מאות אלפי המובטלים החדשים יביא אולי לשינוי