אם יש בתיק בעיה בחומר בראיות אז הפרקליטות דוחפת להסדר. הפרקליטות לא עושה טובה לאף אחד ולא מורידה את רף הענישה כי בא לה או כי זה יותר נוח לה.

מגישים כתב אישום ללא ראיות חזקות מאוד לתמוך בו ואחר כך עושים מו"מ להסדר.

 

אז יש כמה אופציות:

1) לא להגיש כלל כתבי אישום בתיקים שהם חלשים יותר מבחינה ראיתית-במצב שכזה ייתכן ועבריינים שביצעו את המעשה והתיק נגדם לא מבוסס דיו ראייתית, יחמקו מעונש לחלוטין. מאידך קטנה הסכנה של הרשעת חפים מפשע.

2)להגיש כתב אישום אשר לא מגובה בראיות חזקות דיו ולנסות להגיע להסדר היות ותמיד יש מצב להרשעה בהמשך המשפט ומשתלם הן לתביעה והן לנאשם להגיע להסדר ולא להמר. כך אדם שביצע את המעשה אולם התיק נגדו חלש יורשע בכל זאת אולם יזכה להקלה בעונש.

3) להגיש כתב אישום כאמור ולא להגיע להסדר אלא לנהל את התיק למרות הקשיים הראייתיים בו. כלומר אחרי שהמתלוננת תעבור את התהליך של משפט ארוך ומייגע, קיים סיכוי לזיכוי הנאשם.מאידך קיימת סכנה גדולה יותר להרשעת חפים מפשע.

בשני המקרים האחרונים קיים סיכוי גדול יותר להרשעת חפים מפשע מאידך ייתפסו יותר אשמים. במקרה הראשון יתנהל משפט ותהיה הצדקה לרף ענישה גבוה מאידך מספר אשמים יחמקו מעונש.

לא קל לבחור באף גישה. הגישה של ד"ר פוגץ' שמה את המתלוננות והנפגעות במרכז בעוד היא לא נותנת דגש מירבי לסכנה של הרשעת חפים מפשע ושליחתם לכלא לשנים רבות (האופציה השלישית). אולם גם קיימת סכנה כי לאחר משפט גרסתה של המתלוננת לא תימצא מהימנה מספיק לצורך הרשעה ויכול להיגרם עוול למתלוננת אשר כן חוותה התקפה. האופציה הראשונה שמה במרכז את הסכנה להרשעת חפים מפשע. כאשר מגנים על חפים מפשע גם האשמים יוצאים זכאים מאידך כתבי האישום מבוססים על ראיות חזקות שיבטיחו הרשעה-הרבה מתלוננות יכולות להיות מאוד מקופחות מהגישה הזו. האופציה השנייה איכשהו מנסה לאזן אולם אין מנצחים. המתלוננת חשה שהעונש שקיבל התוקף אינו מספק וכי לא מאמינים לה. מאידך יש סכנה שנאשם שלא ביצע את המעשה יודה מהפחד שבית המשפט יאמין למתלוננת ולכן הוא מסכים להודות על מנת לא להישלח לכלא לשנים רבות.

 

לא קל לבחור באף גישה ולכל גישה יש את ההצדקה שלה וכל גישה יכולה לגרום עוול. אולם מבין כל הגישות אני חושב שהגרועה ביותר והפשטנית ביותר היא גישת ד"ר פוגץ' למרות שעמדתה לגיטימית לחלוטין.

הם ינסו להמציא ראיות במקום שאין ואחר יגידו שעוד עשו לו טובה.

גם העיתונאים פה בונים תילי תילים של סיפורים. הם מענישים, מאשימים כאילו היו באירוע.

התיק הזה יצא בקול תרועה.

חרטא ברטא כל התיק הזה .

עסקת טיעון - לא.
נקודה.
הפרקליטות רוצה עבודה קלה? שתחפש בלישכת עבודה.
אולי בוויסקונסין. עד אז, שיעבדו.

שיתחילו לעבור על התיקים אחד אחד ולראות למה בדיוק הגיעו לעסקאות האלה.  ברוב המקרים אין שום בעיה מלבד עצלנות.

אין ספק שאין חשיבה מקיפה על הנושא. למי אכפת מהקורבנות?

בסוף אף אחד לא דואג לקורבנות!

כב"כ של 3 המתלוננות בפרשיית שיבר פניתי למרכז נוגה אך לא נעניתי

הגיע הזמן שתרימו עכשיו את הכפפה ותצטרפו למלחמה ששיבר יקבל קלון

שלא יחזור למערכת

גם אם את  היית עורכת דין , את הסטאז' שלך  היית עושה  בפרקליטות ובוודאי היית גם את מגיעה לעסקות טיעון,

עיסקת טיעון , בדרך כלל נערכת אחרי הלינץ' בתקשורת לפני המשפט כך שהסיכוי למשפט צדק הוא אפס,

התביעה מעוניינת להגיע להרשעה, אין בית המשפט בישראל למרות שאחד הסמלים שלו הם מאזני צדק, אבל בפועל זה מאזני סדק, אין צדק וגם התביעה אינה מחפשת את הצדק ולא את האמת,

ראי בתעבורה, כמו בתאילנד, אם אתה מודה העונש מופחת ואם לא העונש כבד , שימי לב בכל מקרה יש עונש זאת אומרת בתעבורה 99% מורשעים, הייתכן?

הייתכן "שיחליפו" עבירה רק בשביל ההרשעה? לא מאמינה

הייתה כתבה לפני כשנה או יותר על כך אצלכם בטמבלוויזיה

בפלילים העונש שהשופטים החלו לתת, והם החמירו גם עם עברייני מין וכל השאר, רק שדבר אחד נעלם מעיני כל רואה, וזה הדבר

שופט לו היה נותן על עבירה ראשונה מאסר של עד שנתיים ללא חופשות לכל אסיר , לא היה פשע כמו היום,

אסיר שנה ושנתיים ראשונות הכלא הוא סיוט עבורו, אבל מתרגלים, והכלא הופך להיות בית ראשון,

הרצון לנקום כמה שיותר בפרט באלה ה"שומרים" חוק הוא גדול , הוא חלומו של כל אסיר.

כשאסיר מקבל 10 שנים ואל תשכחי בכלא יש את מב"ן מרכז בריאות נפש , שהם אמונים על עברייני המין וגם על ניסויים בבני אדם בתוך כלא איילון. אני מניח שמעולם לא ביקרת שם כי אחרת הכתבה שלך הייתה נראית אחרת

אולי

עבריין מין אינו מקבל חופשה כמו נרקומן למשל ששדד אישה זקנה ושבר לה את הצורה הוא לא מסוכן לציבור. עבריין מין אוהו מסוכן בכל מקרה

כדי לצאת לחופשה הוא צריך לעבור ועדות רבות

שליש רוב הסיכויים שהוא לא יקבל כי תמיד יהיה מי שיגיד שהוא מסוכן לציבור\

עבירות מין בישראל בהסכמה היום מותר מגיל 16 בנים או בנות

בספרד 13 איטליה 12 צרפת 15 פעם בישראל[1998] היה הגיל 18 ואני הייתי עם בת 17 וישבתי בכלא , רק ששונה החוק תוך כדי ישיבתי לגיל 16

מי קובע את גיל ההסכמה?

אם אז נאמר לי שגיל 18 פחות יום אינו יכול להחליט בין טוב לרע , ואחר כך שמשנים את החוק אז אני כבר לא זבל רק יושב לחינם

היה אסיר שיצא לחופשות סדיר בגלל דבר אחד

הוא רצח את הקרבן

ואז העבירה מתחלפת, והוא לא עבריין מין אלא רוצח, אבל יוצא לחופשה, ולא נקרא מסוכן יותר, חיים קלים

הגידי נא זה מה שאת רוצה להגיע ?

שהתוקף ינהג "קצת" יותר באכזריות,? ובגלל מה

בגלל שהתביעה אינה מסוגלת היום לנהל תיק כלשהו ללא עזרת הטלוייזיה עייתונים בקיצור כל מה שנקרא תשקורת, כולל אתכם, ופלא אני אם תפרסמי את התגובה כי היא באה ממקום אמיתי שאתם מעדיפים לכסות כל הזמן

ודעי לך

אפשר לצאת היום זכאי בכל תיק

ואני נגד עיסקות טיעון, תמיד אפשר למצוא סדקים אצל התביעה , כי  התביעה לוקחת את התיק בתור פרוייקט להרשעה ככה מתקדמים בפרקליטות לא מאמינה ? תבררי

ואז תובע שבא לדיון ולא מכין את העבודה שלו בגלל שהוא משוכנע שיש עיסקת טיעון ולפעמים עוכרי הדין הם אלה שדוחפים לעסקות כאלה, ואומרים ללקוח שלהם שכדאי לו שממילא השופט יאמין לעדים ולא כדאי שהם יבואו

והוא משכנע אותו, והלקוח אוכל אותה

אסור לעבריין לקבל עיסקת טיעון,

אבל חשוב שבמדינה שחרטה על דיגלה אמונה תורתה את המילה צדק שיקיימו אותה

אונס יותר גרוע מרצח?

 

אם מישהו יפוצץ אישה במכות וישלח אותה למיון ולעשרות ניתוחים יקבל עסקת טיעון ואילו אחד שאנס לא יקבל.

 

מה ההבדל?

 

מה עם משפטי הרצח? הביקורת על עונשי בתי המשפט היא across the board,
הבנוסף ישנם גם מקרים בהם עסקת הטיעון היא הדרך של אנשים חפים מפשע, להתפשר כי אין להם דרך להוכיח את חפותם.

תשאלו מה הקשר , ובכן : אנחנו כבר מדינה מפותחת ומי צריך בתי משפט ,שופטים,שוטרים ומחוקקים . הכל כאן שפיר ואנחנו כמעט בגן עדן, אז אל תתפלאו שהסדרי טיעון הפכו לסטנדרד קיומי...

 

ערב טוב

נמאס כבר מההתיחסות לעבירות מין כאל  פשיעה מיוחדת וחמורה מכל עבירה אחרת. עבריין מין אינו גרוע מבריון אלים או רוצח, וההתבטאויות ההיסטריות של פמיניסטיות וצדקנים אחרים על אונס שהוא רצח נשמה, הגרוע אפילו מנטילת חיים, אינן אלא מס שפתיים שנועד להראות כמה הדוברת תקינה פוליטית. אם השופטים מקבלים עסקאות טיעון עם רוצחים ועם פושעים שגרמו לקורבנותיהם פגיעה פיזית בלתי הפיכה או נכות מדוע שיסרבו לעיסקת טיעון עם אנס או עם מטרידן? מדוע פגיעה מינית שאינה גורמת לנכות פיזית נחשבת גם היום לפשע חמור מהריגה, למשל?

להבנתי ההתיחסות לפגיעה מינית, ששיאה אונס, כאל הפשע החמור ביותר, למעט רצח בכוונה תחילה, מקורה בימים קדומים, בחברה שבטית פטריארכלית, בה האשה היא רכוש אדוניה, קודם האב, אחר כך הבעל, ורק הבעל רשאי לחדור אל קודש הקודשים. כבוד המשפחה והשבט הוצנע בין ירכי האשה, אם נבעלה על ידי זר חולל כבוד המשפחה והתוקף וגם הקורבן חייבים מיתה.

לדעתי ייטיבו הפמיניסטיות וכוהנות המגדר לנהוג אם ישנו את הפרדיגמה השלטת. אין קדושה בפות של האשה, אונס אינו שונה מכל עבירת אלימות הפוגעת בשלמות הגוף. אשה אינה חייבת לחוש מושפלת אם נאנסה ובוודאי שאינה צריכה להסתיר זאת ולהסתתר. הבושה כולה חייבת להיות של התוקף.

לא בטוח מה יותר נורא: שוד אלים של קשישה, אונס, רצח, חטיפה וכו'
אין מדרג ברור והכל תלוי בנסיבות המקרה. הבעיה ברף הענישה (אם קיימת) קיימת בכל מקרים שלהלן, לכן אין במאמר שלך סיבה להבדיל עברייני מין מעבריינים אחרים.

בנוסף, הקורבן לא קשור לכל העניין. מי שתובע זו מדינת ישראל בשם החברה בישראל. מטרת הענישה היא לא לספק את יצר הנקמה של הקורבן (מוצדק או לא ככל שיהיה), אלא להרחיק מהחברה פרטים שמשפיעים עליה לרעה - ולהרתיע אחרים מללכת בדרך זו (אם הענישה לא מתאימה, צריך לשקול זאת בכובד ראש, ושוב המתלוננת אינה האדם המתאים למשימה שכן אינה אובייקטיבית והשיקול שלה כנראה לא יהיה ענייני אלא נקמני).

ואני יודעת מידע אישי לחלוטין שמה שנכתב בעיתונות היה רק קצה קצהו של הקרחון. מחריד לחשוב שגם זה צומצם.

ואכיפה הגונה. חקיקה לא שייכת לסיפור.
והחמרת ענשיה זה רק לספק דם תציבור מתוסכל, אבל קמצן.

שמחייב מדיניות ייחודית.

קומץ הפולנים משלום עכשיו ששולט בכל אמצעי התקשורת לא מייצג את הציבור (וזה עוד בלשון המעטה).

לא שואלים את הנפגע , הטובעת זאת המדינה ועושה את מה שבאינטרסים שלה. זה נכון עבור רצח - ללא ספק עברה חמורה יותר , גנבה - גם יכול להוריד מנכסים בתי אב שלמים ,או כל אלימות אחרת - לא רק אונס הוא נורא, גם להיות מוכה במשך שנים יכול להיות נורא. אז זאת שאלה טובה למה ברגע שהעברה היא פלילית הקורבן של המעשה נהיה משולל יכולות ובהרבה מיקרים משולל פיצוי והדבר מעלה הרבה שאלות , אולי הן מועלות ע"י נשים בשאלת האונס אבל זה רק בגלל שהנשים הן מאורגנות ונפגעי הרצח לא. למעשה זה מגיע לאפסורדים שיש כתבות שבודקות ומתלוננות על כמות ההרשאות בעברות מין כאילו כל תביעה היא מוצדקת , לא, היא לא , כי אז לא היו צריכים שופט ומשפט ויש בחיים, וגם בחיי המין , אי הבנות ומצבי ביניים.
זה נכון שהמדינה באינטרס הרשאה כל שהיא וסגירת התיק, מגיעה להסדרי תיעון, והבעיה שאנחנו לא תמיד יודעים עם זה בגלל - שאחרת לא תהיה הרשאה בכלל והפושע יצא לחופשי לגמרי - או שזה בגלל אינטרס הפרקליטות לסגור תיקים - אינטרס לא לגיטימי מצד הקורבן בכל משפט פללי לא רק אונס.

זה רק לנבחרי ציבור,האזרח הפשוט ישב בכלא,נשיאים מנהלים וכו' יקבלו עסקת טיעון.הם סוטים וחולים אבל עם מעמד,מדינה מקולקלת

הלכה נגדה, ובמיוחד היועץ.

ולפיכך למה שהן יעידו, יוצא שהמערכת עצמה גורמת שיהיו יותר עבריינים.

חלמאות לשמע.

לצערי, אין חשיבה קדימה בשום תחום במדינה שלנו.

הכל קומבינות, ספינים, וחפיפניקיות.

איך אומר הביטוי - "לך תבנה מדינה"

 

עם הזמן, יצאו עבירות המין ובפרט אלה שבתוך המשפחה מן הארון וקורבנות של מעשים אלה עוזרים עוז ומתלוננים למרות החשש של "כבוד המשפחה". אך, בעבירות מין, יותר מכל עבירה אחרת יש רק עדות אחת, של הקורבן - מול עדותו של הנאשם. אין לנאשם כל דרך להגן על עצמו אלא לטעון שלא היו הדברים מעולם. הסיכוי של נאשם לזכות במשפט הוא קלוש ביותר כי הסברה ההגיונית היא שאין אש ללא עשן. אולם, היכולת לעסקת טיעון נותנת בידי הפרקליטות כלי נוסף באותם המקרים בהם יש בפרקליטות לבטים או חילוקי דעות באשר לאמינות המתלוננת והברירה ניתנת לנאשם לקבל עונש קל ולסיים את ההליכים או להסתכן במשפט.

לא שאני חושב שהסדר טיעון זה רק רע...
כי זה באמת חוסך דברים, ולפעמים אפשר להגיע להסדר טיעון כי לא יודעים שתהיה הרשעה (70% סיכוי להרשעה בגניבה תחת נסיבות מחמירות - או הרשעה בטוחה ב"סתם" גניבה)

האין זה זילות בתקיפה תחת נסיבות מחמירות להגיע להסדר טיעון של סתם תקיפה?

והאם אנחנו לא רוצים לעודד אנשים להתלונן על פרוטקשיין?

מה הקטע הזה של "עבירות מין שונות מכל עבירה אחרת"?


יש פשעים ששונים מפשעים אחרים - כאשר החוק איננו צודק ומאשים אנשים שלא פוגעים באחר. (שימוש בסמים, זנות, הימורים...)

אבל עבירות מין הן אלימות וכפייה. כמו כל אלימות וכפייה אחרת.

כידוע ,בשבת האחרונה, באו אל קיצם חייו המיוסרים והמייסרים של עבריין רכוש ומין שהתאבד אחרי שהשאיר אחריו גם  חובות ענקיים וגם "לבבות שבורים".

צמאי הדם שבינינו עלולים לחכך ידיים בהנאה על הענישה העצמית שהגיעה לשיאה בהתאבדות ולא לזכור שגם העבריינים הם קורבנות של עבריינותם. הסדרי טיעון היו יכולים להיות צעד בונה אילו היו נעשים בתיאום קפדני עם הקורבנות אבל כפי שד"ר דנה פוגץ' מעירה ובצדק ההסדרים הללו כמעט "התעצמאו" והפכו להיות מעין "במקום" לטיפול אוכף ומשקם -שחיוני לבריאותה של החברה הישראלית.

אני מקווה שד"ר פוגץ' תמשיך לטפל בנושא ואני בטוחה שרבים כמוני מוכנים לנסות לסייע כדי לקדם את חובות האכיפה והשיקום. 

גם אני נגד עיסקאות טיעון. לא בגלל שאני חושב שהענישה קלה. בעבירות מין הענישה כיום קשה, כמעט כמו בעבירות רצח. הנה דוגמא לעבריין מין שקיבל 45 שנות מאסר

 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3698078,00.html

 

אני נגד עיסקאות טיעון כי לאדם חף מפשע אין שום אפשרות לצאת זכאי בדינו. השופטים יאמינו תמיד למתלוננת, גם אם העדות שלה מלאה סתירות ותמיהות וגם אם בבית המשפט היא תטען כי היא בכלל לא נאנסה, שהיא הובנה לא נכון או אפילו שהיא שיקרה בחקירה. במקרה שהיא תחזור בה מעדותה יפעילו נגד הנאשם מכשיר משפטי רב עוצמה שנקרא סעיף 10א לפקודת הראיות ויתייחסו לאמרות המתלוננת בחקירה בלבד .  בנסיבות הללו, נאשמים חפים מפשע רבים, באופן רציונאלי לחלוטין מקבלים את הצעת עורך הדין שלהם להסכים לעיסקת הטיעון המדברת על מאסר של כמה שנים בודדות במקום עונש כמעט ודאי של 15-20 שנה. איזה סיכוי אחר יש להם?

 

כיום במערכת המשפט אפשר להרשיע נאשים בעבירות מין רק כי מישהי חלמה שאנסו אותה (למרות שהיא לא זכרה את זה למעלה מ-20 שנה). יש לנו בעיה קשה מאד עם מערכת המשפט הפלילי שהלכה רחוק מידי במאבק בפשיעה. היד קלה מאד על הדק ההרשעה ובאמת לא צריך הרבה כדי שאנשים חפים מפשע ימצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח. לכן, כל הטענות כאילו המשטרה לא מאמינה למתלוננות, שהעונשים קלים, הם קישקוש אחד גדול.

 

הנה דוגמא אחת מיני רבות לנפלאות המשטרה והפרקליטות שהייתה יכולה להסתיים הרבה יותר גרוע - בהרשעת חף מפשע:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3867127,00.html

אבל גבר מבוגר שליטף ילדה זה סוף העולם. עונש מוות...

הפרקליטות איבדה כיוון, הם שכחו שעצם ההליך המשפטי הוא חלק אינטגרלי מהטיפול בעבירה, אחרת, אפשר פשוט להתייחס לעבירות מין כאל עבירות תנועה ולתת עונש (כמו קנס) על ידי שוטר.

חשוב לציין כי ההליך המשפטי וחשיפת האמת על ידי המתלוננת עשוי להוות בעבורה חלק מההליך הטיפולי בטראומה שחוותה.