גבר חילוני שבאמת אוהב אישה - יסכים לחיות איתה כידועה בציבור או כנשואה לו אזרחית גם אם היא מוגדרת מבחינת הרבנות כממזרה כי בן-הזוג של אמא שלה טבע בלב ים ולא מצאו את גופתו 15 שנים לפני שהיא נולדה, או שהוא היכה את אמה ולאחר שאמה ברחה סירב לתת לה גט 12 שנים לפני שנולדה.
מה זה משנה שדתיים לא ירצו להתחתן איתה?
אישה שבעלה ברח או מסרב לתת לה גט 20 שנה צריכה לפי דעתי לעשות ילד אם היא רוצה. דתיים שלא ירצו אותו במשפחה שלהם - רק טוב כי הדת פרימיטיבית ומפלה את האישה. מסורתיים שלא ירצו אותו במשפחה שלהם - לא ראויים לו כי הם פרימיטיבסקים ונכנעים למסורת שוביניסטית.
אם הדת לא השכילה לאפשר לאישה שלא היה לה קשר עם בעלה יותר משבע שנים להשתחרר ממנו - לא מגיע לה שבן-אדם יחיה בה.
איזה קשר בדיוק יש בין אישה לבין גבר שלא גרה איתו שנים רבות?
למה נראה לכם ש"הקשר האלוהי" ביניהם תקף בעיני האל?
לפי דעתי במצב כזה אישה שעושה את זה עם גבר אחר היא לא נואפת! אולי לפי ההלכה, אבל לא לפי הרוח! אולי לפי ההלכה צריך חותמת רשמית של ה"אדון", אבל לא מבחינה רוחנית, לפי דעתי! אין קשר בין ההלכה לרוחניות!
מזכיר לי שיר של אחד בשם י.ל. גורדון על אישה שבעלה טבע בים והגט שהוא נתן לה לפני ההפלגה לא הכיל י' ולכן הרבנים הכריזו עליה כעל עגונה עד יום מותה.
לכן לפי דעתי אישה שהדת משאירה אותה אסירה - צריכה להשתחרר מהדת, ללדת ממזר, לחנך אותו (או אותה) שדת מלפני 3000 שנה זה דבר מגוחך ולשמוח שאם יהיה לו (או לה) בן/בת-זוג, זה יהיה אדם חילוני נאור.
הולדת ממזרים רבים לאמהות אפיקורסיות גם תעביר מסר לציבור הדתי, שהכפיה שלו לא מצליחה.
היה פעם פה טוקבק של דתי שאמר על עגונות: "מה פתאום שמכונית לא תהיה שייכת לבעלה בלי חתימתו?" ממש כך!!! אותו טוקבק הוסיף ואמר אח"כ שבניגוד למכונית, יש לגבר חובה להתחשב באשתו, אבל עדיין הלכתית אישה היא כמו מכונית ו"אין שחרור עד להסכמתו".
מבחינתי זה מראה לכם על הדת הממוסדת מה שהיא, ולכן נשים חילוניות לא צריכות להיכנע לדת, ולהמשיך ללדת ילדים אם הן רואות שגט לא יהיה להן.
מי שלא י/תסכים לחיות עם הילד/ה שי/תוולד להן - לא ראוי/ה לו/ה!
טורים אישיים 
