חוץ מהגירסה המסורתית על חורבן בית המקדש הראשון והשני בירושלים
שבגללו אנו צמים לאות אבל
הפירוד, האיבה, השנאה וכל השאר הם החורבן האמיתי שמסמל תשעה באב.
הקבלה מדברת על משמעות אחרת ליום המיוחד הזה. וכמו תמיד, היא מכוונת אותנו להסתכל פנימה. היא מדברת על חשבון נפש. על היחס בינינו כיחידים וכעם. היא מספרת על חורבן מסוג אחר שמסמל עבורנו תשעה באב - לא חורבן של אבנים, אלא חורבן שבלב. כן, בלב. ביחסים שבין בני האדם - בינינו.
שאיבדנו את ההתחשבות אחד בשני, ומאז אנו מתקשים למצוא אותה.
כתוצאה משנאת החינם, איבדנו לחלוטין את המדרגה הרוחנית שבה היינו, ירדנו למדרגה גשמית והפכנו להיות "עוד עַם" ככל העמים.
אז נבין שהכול תלוי ביחס שלנו לזולת, ושהתקומה היא רוחנית בלבד. כלומר, שעלינו לבנות מחדש בינינו את אותם יחסים.
ההתחשבות הזו היא השורש שלנו כעם, והמפתח לחיים טובים של כל אחד מאיתנו כפרט. כאשר נרצה לשנות את היחסים בינינו, נראה שהמצב החדש הוא טבעי עבורנו, ומאפשר לנו לצמוח ולהתפתח.
והלואי ויתעוררו כל הלבבות,ויפרחו כל הנקודות...שבלב. ובא לישראל גואל
שאלות ותשובות
