הם עסוקים 24 שעות ביממה באוכל. זה לא משנה שהם רזים. זה מעסיק אותם, מפחיד אותם, מטריד אותם. אילו מן חיים אלה?
לי היו כ 15 קילו עודפים. עשיתי הממממון דיאטות. הייתי עסוקה באוכל כל היום, כמוהם. ירדתי ועליתי וירדתי ועליתי.
ואז - הפסקתי.
יש לי קבוע שוקולד, כן שוקולד זמין, אוכלת ממנו מתי שאני "צריכה". שאר הארוחות מסודרות ובריאות אבל אני לא חושבת עליהן! לא מתכננת כל יום בדיוק מה אני אוכל. ואם אני רעבה אני אוכלת יותר, הרבה יותר, גם ג'אנק. באופן טבעי למחרת או ביום שאחרי הגוף מקזז ורוצה לשתות הרבה מים ולהימנע מפחמימות ושומן.
מה שאתם שומעים, באופן טבעי.
ירדתי כ 7 קילו. הייתי שמחה לרדת עוד 7, אבל החלטתי לעולם יותר לא לעשות דיאטה במובן הרגיל. כי אני יודעת שלאחר שארד אעלה את הכל חזרה עם תוספות! כי אני לא רוצה לחיות חיים כאלה, שסובבים סביב אוכל.
פעם, לא משנה מה מישהו היה אוכל לידי, וזה יכול להיות לחם יבד - הייתי רוצה גם. לא משנה השעה ביום, לא משנה שלפני דקה אכלתי ארוחה ענקית ואני מפוצצת. זו היתה אקסיומה: אוכל? כן.
הדיאטות וההימנעות היו קשות כי תמיד תמיד תמיד רציתי לאכול. תמיד.
השינוי הוא בראש - היום אוכל (לרוב) הרבה פחות מעניין אותי. כי אני לא מונעת מעצמי כלום. אם מישהו אוכל פיצה לידי, אני שואלת את עצמי "באמת בא לי פיצה עכשיו?" מדהים אבל לפעמים התשובה היא לא. וזה מתוך ידיעה שברגע שיבוא לי פיצה, אני פשוט אוכל אחת בלי התחשבנויות!
כאמור יש ימים רעים שאני אוכלת המון ורוצה לאכול המון וכמובן שזו אכילה רגשית, אבל, הגוף פשוט מקזז את זה בימים שאחרי.
עובדה שאני באותו משקל כבר שנתיים.
ואני, שלא כמו האנשים האלה - אדם חופשי.
שני דברים חשובים -
1. היו לי תקופות של כמה חודשים שלא נשקלתי. במקרה כן נשקלתי לפני שבועיים בערך, אבל זה בעצם דבר כל כך מיותר.
2. אני לא עושה ספורט!!!
אני שונאת לעשות ספורט. שונאת שונאת שונאת. ניסיתי המון סוגים, וגם ספורט שהיה לי כיף לא יכולתי להתמיד לאורך זמן. העובדה שאני "חייבת" הורסת לי את החשק ולרוב במקום לעשות ספורט אני נשברת והולכת לאכול ומשמינה רק יותר. כשעשיתי דיאטות בעברי כמובן ששילבתי ספורט, "כי ככה צריך", הכי הרבה שהתמדתי היה שבועיים, וזה היה סיוט סיוט סיוט.
וכמובן זה לא עזר כי הייתי מפסיקה ומעלה הכל..
אז אל תאמינו לאף אחד - מי שלא חש בצורך לעשות ספורט - שלא יעשה!
כן כדאי לזוז טיפה, בעובודת הבית, בגידול ילדים, ואני כן הולכת 10-15 דקות לעבודה וחזרה ברגל. אבל זה לא לצורכי דיאטה, פשוט כי זה קרוב וכדי לא להתנוון סופית.
מצטערת שכל כך ארוך, סיכום:
ירדתי 7 ק"ג באופן טבעי, ואני חיה בשלום עם עוד כ 7 עד שהם בטח ירדו מתישהו וגם אם לא, לא נורא.
והכללים הם:
כשרעבים, אוכלים.
לא נמנעים מכלום, אם יש חשק, אוכלים.
לא סופרים קלוריות,לא מתחשבנים על כלום.
אם אכלת המון ביום ראשון, למחרת הגוף ידרוש פחות.
כדי לשאול את עצמך - "אני באמת רוצה לאכול את זה עכשיו?" ואם התושבה היא כן, לאכול!
ספורט - לא חובה!
למי שיש חולשה למתוקים - שוקולד! מריר נחשב יותר בריא, אבל זה לא משנה.
סוד - ככה חיים אנשים רזים, שמעולם לא היה להם עודף משקל. אוכל פשוט לא מעניין אותם. לדעתי זו סיבה הרבה יותר טובה לקנא בהם, ולא רק במשקל שלהם.
בהצלחה.
מגזין מנטה - ישן 
