מאחלת לו ולנו שרק ימשיך לכתוב כך עוד הרבה שנים...... :)

מגוחך שמרשימת הספרים שסדרת "עם הספר" מחדשת, נעדר לחלוטין חתן פרס ישראל השנה חנוך ברטוב. לפחות שניים מספריו ראויים לפרסום מחודש - "פצעי בגרות" ו"של מי אתה ילד", ספרים מעצבים. גם ספרו "מתום עד תום" נהדר, לא פחות מ"סיפור על אהבה וחושך" של עוז. תחשבו על זה שם בהוצאה.

נותן חשק לבקר בקייפ מיין בניו-ג'רזי... למרות שצריך לעבור בדרך באטלנטיק סיטי...

מאמר טוב במאזניים על הספר  עשו.

מה לעשות, לא התחברתי. נכון, השפה שלו עשירה בצורה לא רגילה, אבל אצלי זה יצר את הרושם שהשפה היא המטרה והיא העיקר ולא העלילה או הדמויות או הסיפור בכללותו. יש מעין אי-שיווי משקל בין עושר (וכובד) השפה לבין שטף העלילה ועוצמתה. יש לו קטעים יפים ומעניינים, אפילו מרתקים, אבל יש התמודדות כפוייה עם טונות של מילים, ביטויים ותיאורים שלכאורה כל מטרתם להכביר מילים ועוד מילים ועוד מילים. סופר שמעוניין ומסוגל לתאר דמויות לפרטיהן יכול לעשות זאת גם במילים ספורות תוך מעין התגנבות בין סרעפי העלילה. ראו למשל את יתחק בשביס-זינגר, הקורא בקושי מרגיש שהסופר מתאר דמות - זה נעשה בכמה מילים פה, כמה מילים שם - אבל הדמות הפיזית כולה על עושר הבעותיה מצטיירת בבהירות רבה בתוך 2-3 פרקים לכל היותר.

אצל מאיר שלו זה לוקח הרבה יותר זמן ומאמץ גם מצד הקורא לדמות (מלשון לדמיין) את הדמות, כי זה מעורבב בהמון דיבורים.

אבל לא נורא, מאיר שליו. מסתבר שהזדקקתי לחתן פרס נובל כדי להראות שאינך מושלם. אז כנראה שאתה שייך בכ"ז לקטגוריה די גבוהה....

לכל מי שטרם קרא את הספר הזה של שלו זו הזדמנות מצויינת.  זה באמת אחד היפים שנכתבו.  השפה של שלו כל כך עשירה - פשוט תענוג!

אני חושב שמאיר שלו הוא גדול סופרי ישראל, לדעתי, כל הרומנים שלו נהדרים והטוב מכולם (לטעמי) הוא "כימים אחדים".