מונגוליה מיוחדת באווירתה, אך אין בה שום דבר מהחומרים המרכיבים טיול. אין בה כמעט נופים, למעט מישורים חדגוניים. אפילו אגם חופסגול איננו מגוון באטרקציות והוא מחוויר יחסית לאגמים כמו אטיטלן שבגואטמלה, אינלה שבבורמה, טיטיקקה שבפרו ועוד. אין בו אתרים היסטוריים מרשימים ולא שווקים ססגוניים. עוד גר (אהל נוודים) ועוד עדר סוסים.
הכותבת צלמת מעולה, אבל אין לה מה למסור למעט כמה עובדות אנציקלופדיות וחוויות מסוג "היו לי, שתו לי"

אתה בטח לא יודע להנות מהפשטות הבסיסית ביותר, מהאנשים החמים, מהמאכלים, מהחיים שעוברים מול הנוף הירוק.

מה אתה מבין.....

 

כתבה כל כך סתמית וגרועה על יעד טיול לא קראתי מזמן. על מה בעצם הכתבה?!!

 

מגיע לשם אבל כל פעם שאני נוסע לטייל אני חוזר חולה.

ונראה ששם מאוד קריר כך שחיי משם אני לא חוזר.

אין ספק שהנ"ל

מקום אחר וגם מעניין.

יופי של כתבה.
לפעמים הפשטות, הנוף שאינו מרהיב כמו שאר העולם, והשקט- הם מרכיבים טיול מושלם, וגם אם לא מושלם- חווייתי של פעם בחיים.

דבר ראשון, אני חייב לציין שזה נראה מסע מדהים ואני מצפה לקרוא את שאר הפרקים.

 

אני חייב לשאול אותך לגבי המתנות שהבאת איתך:

למה בכח להביא להם את הטכנולוגיה שאין להם?

כל הייחוד שלהם, לפי מה שאת מתארת, הוא הפשטות ושימור דרך החיים העתיקה שלהם.

זה מרגיש מתנשא להביא להם פנסי LED ועטים שהם לא צריכים באמת.

מי אמר שהתרבות שלנו יותר טובה, שאת צריכה להביא אותה אליהם?

למה לשנות אותם?

 

מצפה לתשובתך,

שי

היה אדם אכזר מאוד, בשבילו לא היה הבדל האם מדובר בתינוקות או במבוגרים, הוא פשוט הרג בצורות אכזריות כל מי שהיה בדרכו.

נשמע מרתק, מחכה להמשך...

מאז שראיתיו לפני כשנתיים, אני חולמת להגיע למונגוליה. סרט תיעודה יפהפה המתאר את התמודדותה של משפחה מונגולית מול איתני הטבע: מזג האויר, קשיי פרנסה (הם גידלו עדר גמלים) וכו'. המשפחה הרשימה אותי באינטילגנציה הרגשית שניחנו בה ביחסם לילדיהם ולסבא וסבתא המתגוררים עימם, כולם באוהל אחד. הסרט מתמקד בנאקה(נקבת הגמל) מהעדר המשפחתי אשר המליטה בכר אך סירבה להניקו ונמנעה מכל מגע איתו. המשפחה מנסה למלא את מקומה של האם המתנכרת באופן מעורר הערצה ואף מרגש עד דמעות. חייבים לראות! וחייבים לנסוע למונגוליה!

ןןאו איזו סבתא קולית , הלוואי ולי הייתה סבתא שמחפשת לטייל בכל מיני מדינות , במקום לחפש מגה גלופלקס ולטייל לקופת חולים

לצערנו, לאחר השלטון הסובייטי גם מזה לא נשאר הרבה. אולן באטור מתפרקת פשוטו כמשמעו וחגים והפסטבליים שציינת אינם יותר מאשר נסיון להחיות את העבר הנפלא של מונגוליה ולשכוח לרגעים מעטים את היום.

 

ולכל מי שאינו יודע או שרק השם ג'נגיס חאן מוכרת לו (וזה גם רק בנסיבות מסויימות), הרי שהגיע הזמן ללמוד גם על מנהיגים אחרים להם אירופה יכולה להודות על הרבה דברים, כמו קובלאי חאן, למשל. רוצים לדעת עליו? לכו לקראו :-)

הייתי שם כמה חודשים - הארץ יפה ומדהימה וזו חויה מדהימה.

אין כבישים, אין תשתיות וזו ממש ארץ בראשית.

 

מצד שני - הארץ הזו לעולם תישאר ארץ בראשית, כי המונגולים הם עם של עצלנים, שיכורים אלימים, גנבים, אנסים, רוצחים, ורמאים. (לכל התיאורים האלה הייתי עד בעצמי, למעט אונס שעליו שמעתי מישהו שטייל עם בחורה שנאנסה שם).

יש שם גם אנשים טובים ונהדרים - אבל רמת הנבלות שחיות בארץ הזו פשוט לא מצדיקה את המאמץ.

3 חודשים במדינה הזו, ואין מטייל אחד שלא שמעתי ממנו על חויה 'לא נעימה' כזאת או אחרת. (למעט עשירים ששכרו לבד ג'יפ ומדריך שדאג להם לכל).

כל התרמילאים שפגשתי בשגרירות הסינית שבאו לשם כדי להוציא ויזה רק רצו לעוף מהארץ הזאת.

בקיצור - מי שרוצה לטייל שם, שיחסוך כסף וישכור ג'יפ עם מדריך ושיבוא במגע כמה שפחות עם המקומיים באופן טבעי. (למרות ששוב, יש שם גם אנשים מקסימים, אבל הסיכויים לפגוש אותם הם לא גבוהים).

 

ובגלל זה, המדינה הזאת לעולם לא תתפתח. כי כשאנשים כל היום שותים וודקה ורואים טלויזיה בלווין (יש להם גרים - אוהלים משפחתיים, שבכל גר יש מבשלת וודקה ופאנל סולרי או מצבר של רכב שמפעיל טלויזיה שמחובר לצלחת לווין) - ובין לבין עסוקים במעשי שוד, גניבות אלימות ופשע - אז אין הרבה זמן לסלול כבישים או לפתח את המדינה.

אבל לפחות יש להם בירה מקומית. גם היא די קטסטרופלית. עדיף בירה תוצרת חוץ...

הלוואי שגם יתר המדורים בוויינט יעשו זאת לגבי שמות זרים. ולא רק ויינט אלא העיתונות הישראלית כולה.

התאהבתי בנדיבותם של האנשים. בכבוד ההדדי שלהם [אנשים משאירים גרים ורכוש ללא פיקוח ואיש לא יגע בהם] בעזרה ההדדית המחויבת בעם של נוודים. במרחבים שחסרים לנו בנהרות בהם התרחצתי ונכון  זו ארץ כמעט ללא ביקורי חובה ובעיקר מקום לנשמה.

נ.ב יש שם המון פטריות שמפיניון הגדלות בר וכן שום בר ובנוסף מאות קילומטרים המכוסים בצמח הלאומי של שוויץ האידלוייס.

אכן, לביקור עד 30 יום אין צורך בויזה למונגוליה. ועם כל הכבוד, אין מה לעשות שם יותר מ-30 יום גם אם מתאמצים.

מדינה מעניינת, אבל פחות אקזוטית ממה שחושבים.

היינו שם לפני עשר שנים, חודש באוהל, לא היתה לנו שום בעיה עם האוכל, אכלנו הכל ולא היה לנו צורך באף כדור, אכלנו בשר ציייד ושתינו חלב של סוסות (סוטצה) קצת בשר יבש גם היה להם ויש גם פחממות הם מחינות סוג של לחם ויש גם שורשים.

יהי למדינה הזאת חתיכת עתיד , עוד תראו.