חובה לדבר מהלב, ולכן ראשית אני חייב לציין שגם בשבילי העשרים ושמונה לחודש הוא יום גדול אך עני במיוחד. כמשורר אני רואה בשיר זה רגש אמיתי שמצליח להעביר את הזעקה והעוני, אך חובת המציאות היא לקחת את הרעיון הרוחני ולתרגם אותו למאבק רציף ומתמשך, בדרך למדינת רווחה אמיתית.
איך הגענו לאחר אלפיים שנות גלות למציאות יהודית ישראלית עגומה שכזאת. חובתינו כאנשי רוח להניף את הדגל, ולצעוד קדימה במלחמה על חרותינו ומצפונינו החברתי.