אין בזה איסור וגם "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים" ואפילו נגיד שזה תפילת שווא אין בזה איסור רק מימרא בעלמא שהמתפלל כך וכך זו תפילת שווא ובמשנה לא כתוב שאסור
"הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.
כֵּיצַד.
הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאָמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.
הָיָה בָּא בַדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא."
יש מבין
שלום

חזק ואמץ כבוד הרב. להביע דעה שכזו מצריכה אומץ רב ואני באמת שמח לדעת שיש גם רבנים כמוך שמוכנים בגלוי להביע דעתם בנושא, בעיקר לנוכח אלה שדעתם חשוכה ופנאטית בנושא מוות מוחי ותרומת איברים. יישר כח.

אם כך תפילות מוגבלות רק לבקשות היכולות להתקיים גם ללא התערבות מיוחדת של האל? מעניין למה, חשבתי שלפי האמונה הדתית האל הוא כל יכול, אם הוא אינו יכול או אינו רוצה לשנות את המהלך הטבעי של הדברים אז מה הטעם בלהתפלל אליו?

אם הרב לא היה עובר שטיפת מוח מאז ינקותו יתכן שהיה מסיק מכך שהאל לעולם לא מחייה מתים או מצמיח איברים חדשים שהאל אינו באמת קיים.

חבל שכולם של רבנים כאלו לא נשמע יותר בחברה הישראלית.

זאת יהדות אמיתית שמותאמת לסביבה ולמציאות המשתנה להבדיל מדת שקפאה על שמרה לפני 200 שנה ומסרבת לשנות אפילו קצה של יוד.

 

מעט מדי פסיקות הלכתיות פורצי דרך יצאו מהרבנים הליטיאים ספרדים ודומיהם.

חבל שאת שיח ההלכה היהודית לא מובילים רבנים כמו הרב רא"ם הכהן.

 

בריאות לכל היושבים בציון

 

אורן

 

 

הרי תפילה שכזאת היא תפילת שווא עפ"י כל דין.....

אני למדתי שאלוהים הוא כל יכול ואין דבר שהוא אינו יכול לעשות והוא מרפא חולים אפילו במצבים הכי קשים.

חוץ מזה, אמרו חז"ל - אפילו חרב מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הפורענות...

ז"א שאפילו במצבים בלתי אפשריים לכאורה תמיד יש תקווה לריפוי והחלמה.

 

אני מאחלת בריאות למשפחה שלי ולכל עם ישראל ושלא נדע מצבים כאלה.

להלן הסיפור בתנ"ך על אלישע שהחיה את בנה המת של שונמית.

אם היה מקשיב לכבוד הרב, אולי הילד לא היה שורד.

 

וַיִּגְדַּל, הַיָּלֶד; וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֵּצֵא אֶל-אָבִיו אֶל-הַקֹּצְרִים.  יט וַיֹּאמֶר אֶל-אָבִיו, רֹאשִׁי רֹאשִׁי; וַיֹּאמֶר, אֶל-הַנַּעַר, שָׂאֵהוּ, אֶל-אִמּוֹ.  כ וַיִּשָּׂאֵהוּ--וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-אִמּוֹ; וַיֵּשֶׁב עַל-בִּרְכֶּיהָ עַד-הַצָּהֳרַיִם, וַיָּמֹת.  כא וַתַּעַל, וַתַּשְׁכִּבֵהוּ, עַל-מִטַּת, אִישׁ הָאֱלֹהִים; וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ, וַתֵּצֵא.  כב וַתִּקְרָא, אֶל-אִישָׁהּ, וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן-הַנְּעָרִים, וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת; וְאָרוּצָה עַד-אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְאָשׁוּבָה.  כג וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ אתי (אַתְּ) הלכתי (הֹלֶכֶת) אֵלָיו הַיּוֹם--לֹא-חֹדֶשׁ, וְלֹא שַׁבָּת; וַתֹּאמֶר, שָׁלוֹם.  כד וַתַּחֲבֹשׁ, הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר אֶל-נַעֲרָהּ, נְהַג וָלֵךְ; אַל-תַּעֲצָר-לִי לִרְכֹּב, כִּי אִם-אָמַרְתִּי לָךְ.  כה וַתֵּלֶךְ, וַתָּבֹא אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֹתָהּ, מִנֶּגֶד, וַיֹּאמֶר אֶל-גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ, הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז.  כו עַתָּה, רוּץ-נָא לִקְרָאתָהּ, וֶאֱמָר-לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ, הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד; וַתֹּאמֶר, שָׁלוֹם.  כז וַתָּבֹא אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֶל-הָהָר, וַתַּחֲזֵק, בְּרַגְלָיו; וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ, וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה-לָהּ כִּי-נַפְשָׁהּ מָרָה-לָהּ, וַיהוָה הֶעְלִים מִמֶּנִּי, וְלֹא הִגִּיד לִי.  כח וַתֹּאמֶר, הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי; הֲלֹא אָמַרְתִּי, לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי.  כט וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ, וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ, כִּי-תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ, וְכִי-יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ; וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי, עַל-פְּנֵי הַנָּעַר.  ל וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר, חַי-יְהוָה וְחֵי-נַפְשְׁךָ אִם-אֶעֶזְבֶךָּ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ.  לא וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם, וַיָּשֶׂם אֶת-הַמִּשְׁעֶנֶת עַל-פְּנֵי הַנַּעַר, וְאֵין קוֹל, וְאֵין קָשֶׁב; וַיָּשָׁב לִקְרָאתוֹ וַיַּגֶּד-לוֹ לֵאמֹר, לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר.  לב וַיָּבֹא אֱלִישָׁע, הַבָּיְתָה; וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת, מֻשְׁכָּב עַל-מִטָּתוֹ.  לג וַיָּבֹא, וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם; וַיִּתְפַּלֵּל, אֶל-יְהוָה.  לד וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל-הַיֶּלֶד, וַיָּשֶׂם פִּיו עַל-פִּיו וְעֵינָיו עַל-עֵינָיו וְכַפָּיו עַל-כַּפָּו, וַיִּגְהַר, עָלָיו; וַיָּחָם, בְּשַׂר הַיָּלֶד.  לה וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וַיַּעַל, וַיִּגְהַר עָלָיו; וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד-שֶׁבַע פְּעָמִים, וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת-עֵינָיו.  לו וַיִּקְרָא אֶל-גֵּיחֲזִי, וַיֹּאמֶר קְרָא אֶל-הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת, וַיִּקְרָאֶהָ, וַתָּבֹא אֵלָיו; וַיֹּאמֶר, שְׂאִי בְנֵךְ.  לז וַתָּבֹא וַתִּפֹּל עַל-רַגְלָיו, וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה; וַתִּשָּׂא אֶת-בְּנָהּ, וַתֵּצֵא.  {פ}

עצוב להגיד זאת אבל....

לך תספר את זה לליצנים שייעצו למשפחתו של אבי כהן

"אפילו חרב חדה מונחת על צוארו - אל ימנע עצמו מן הרחמים"

אתה - תתפלל ותשאיר לה' להחליט אם תתרפא או לא.

לפי הפסק הזה פנחס סיכן עצמו כשנכנס לים סוף, ולפי מה שאני זוכר בזכותו נקרע הים - מה שלא יכול לקרות בדרך הטבע...

ממש לא חסרות דוגמאות בגמרא- שהשמש עצרה...

בנביא - כשהילד קם לתחיה וכו'...

אסור לומר דבר כזה, זה גובל בכפירה....

אין דבר שה' לא יכול לעשות - ולא חסרות דוגמאות עכשויות מהרפואה...

גסס?

רק מכשפים ובעלי אוב מסתובבים פה?

כל העבריינים האלה ששמים כיפה במעצר בעצם מנועים למלהתפלל

 

מי הרב הזה כדי להגיד מתי מותר להתפלל ועבור מי?

מה פירוש ההתנשאות הזאת על פני כולנו?

מקווה שאף אחד לא מקשיב לו ועושה מה שמצפונו וליבו מכתיבים לו.

הרי תפילה הנה משאלת לב מהתחלה לה' שהינו כל יכול...

אז להבריא אדם שהוא חולה מוות מוחי זה בעיה?

זוהי כולה בקשה כל כך קטנה לעומת תחיית המתים, הוא חציית ים סוף.

 

בקיצור אם הוא רב, אני משכין שלום. ;).

ברוך אתה .....   מחייה  המתים  רלוונטי???

רב שלא גרם לנזק צריך להודות לו ולהודות לשם יתברך שימשיך בדרכו זו.

הפסיקה ההלכתית של כבוד הרב מעלה תמיהה רבה. חכמי ישראל לאורך הדורות לא הרימו ידיהם מן החולה והתפללו גם בשעת גסיסתו לרפואה שלמה.ידועים מקרים ניסים רבים שאירעו לאנשים רבים שחזרו מעולם המתים. כך שלבוא ולשלול מהאדם את התקווה האחרונה כמוה לקחת חיי אדם טרם המועד. אינני בא לומר דבר על מוות מוחי הואיל ואינני בקיא בנושא אך אסור להפסיק להתפלל לרגע כי אם נחתם הדבר כך יהיה ואם לא יהיה אחרת ומי אנחנו שנדע. במופלא מך אל תחקור ובנשגב ממך אל תדרוש " כך לימדונו רבותינו ואנחנו יהודים מאמינים בני מאמינים יודעים שהכל עוד יכול לקרות. מי שבקע את הים,הוריד מן מהשמים  וכו' יכול ברצונו להחזיר חיים ומי וחובה עלינו להתפלל בכל רגע ולא לאבד אמונה. כי מלבד לאמונה מה עוד נשאר?

אז למה לא

למשל הרב עמאר נתן פסק שניתן לתרום את איבריו של אבי כהן ז"ל, אך המשפחה בחרה שלא לעשות כך מסיבה אחרת ולא הילכתית.

הרב מורדכי אליהו זצ"ל אפשר למשפחה שביתה בת השנה נפטרה לתרום את איבריה.

מי שמתנגד לתרומת איברים באופן נחרץ הם הרבנים האשכנזים החרדים
מהחסידויות השונות וכן מנהיג הליטאים.

בכל מקרה הרבה אנשים לא תורמים לא בגלל הלכה אלה מכיוון שזה קשה מאוד ריגשי.

מצד אחד, הרעיון הזה יכול למנוע פיאסקו עצוב ועלוב כמו שהיה עם משפחתו של אבי כהן, ולכן אני אמור לתמוך בכל העניין הזה.
אלא שאני לא יכול להתאפק, ולא לשאול, אם תפילה צריכה להעשות רק בבקשה לדברים שעשויים לקרות בכל מקרה ("כדרך הטבע"), מה הטעם בה? הרי אם האל הוא על-טבעי, והספר שנכתב על ידו מלא בסיפורים על התערבויות שלו כנגד "דרך הטבע" (השמש תידום וכד'), האם המסקנה הראשונית של הרב (שאני מסכים איתה מאוד) לא חייבת להוביל למסקנה אחרת מתבקשת - אין טעם להתפלל כלל, אין מי שישמע, ואם הוא שומע, אין סיבה טובה להאמין שהוא יתערב בכל מקרה.

(בואו נראה כמה זמן לוקח עד שבא הגאון הראשון עם "מחקרים הוכיחו שתפילות עוזרות לחולים" השגוי והמיושן)

אני חולק על הרב מכל וכל. מותר להתפלל ולבקש מהקב"ה בריאות, ועושר, ואושר ואף לבקשו לעורר את המתים מקיברם. אבל חזקה על הקדוש ברוך הוא שהוא יידע להקשיב לתפילות אף שלא יעשה דבר שחורג מהכללים שהוא עצמו קבע.