שיר מקסים-מקסים. עצוב ונוגע וכל כך אמיתי לצערנו...

העבודה. במקרר. מצמרר.

אחד השירים החזקים ביותר שקראתי!

היי ברוכה, המשוררת נטלי ברוך, על מעורבותך החברתית ועל המחאה החזקה ששירך המצמרר מעביר ומרטיט בלבבות הקוראים.

כן ירבו משוריים כמותך, הזועקים את זעקת ה"עמך"!

כן ירבו אנשים רגישים כמותך, המסייעים לנערות בסיכון ופעילים כל כך למען המשוועים לעזרה מהמדינה שלעתים כל כך אטומה לשבר החברתי ההולך ומחריף במדינתנו השסועה כל כך!

אשמח לקרוא עוד משירייך. יישר כוח!

גם הצילום וגם השיר.

שיר מרגש על תקופה קשה שעוברת על כולנו...יישר כח נטלי שלנו!

שיר שנוגע במציאות העגומה של עובדי התעשיה בארץ שצריכים לוותר על פרנסתם לטובת מפעלי התעשיה בסין. נטלי מיטיבה לתאר את מצוקתם של האנשים הפשוטים שצריכים לשלם את המחיר הכבד של הגלובליזציה, מחיר שבסופו של דבר כולנו עלולים לשלם...

העצב ארוז ומושחל על הומור, שמצד אחד לא מאפשר לו להשתלט, ומאידך נותן מרווח לנשום. עד לסוף, שבו זה מתעצם לפיצוץ בין הרצון הנורא להכנס לדכאון, לבין ההאחזות במבט המרוחק המאפשר הומור.

פעם היה צריך להשקיע כשכתבו שירים, היום כמו האומנות...הכל כאילו "הפוך על הפוך".... אם זה שיר, אז כל יום מה שאני כותבת זה פרוזה.

ואני כותבת הרבה.

וזה לא אומר שהמסר לא חשוב או משהו. אבל מצד שני, זה לא אומר שצריך להתיימר כאילו מדובר בשירה או באומנות.

"בגדי המלך החדשים", רק שעוד לא קם הילד שיגיד שבעצם המלך הוא עירום, או במקרה זה הבחורה למעלה שרק מחפשת תירוץ שיסתכלו על הגוף שלה, כנראה.

יאללה, יאללה. תתעוררו.

זהו, אמרתי את זה.