שלום לך שרון,

    עשית לי את היום. שמחתי לגלות שביכולתי (חרף היותי נחות יחסית לאחרים) ליצור במו ידי את מציאותי שלי, וזאת בעזרת המחשבות המתרוצצות במוחי המפגר שכלית מאז הוולדי.

   מאז שעמדתי על דעתי (ואולי אפילו לפני) שאפתי להביא אל חיקי החמים (ונוטף הזיעה) עלמת חן, האוחזת בכל המידות הטובות, שכל גבר (שפוי) עורג אליהן: אישה נאה, אינטליגנטית, חריפת שכל, עדינה, טובת לב, ורחמנית כלפי סמרטוטים מסוגי. האמיני או לא, שרון, אף אחת לא התקרבה עדי גופי המצולק והמיוסר: אף אחת. אף לא אחת. אז מה את אומרת? "לא שידרת בתדר הנכון", או משהו מהסוג הזה. כאילו שישנו ביקום כולו בן-אנוש המתפקד כתחנת ממסר לעת מצוא.

   את גורסת שיש לבצע "פעולות מקדמות". כבר עשיתי כאלו, לא אחת. האחרונה למשל, לפני כשבועיים ימים. לאחר שקראתי (בשקיקה) את אחד מגליונות השבועון "לאישה" (במסגרת הקורס "דע את האוייב"), עמדתי בפני שאלה קשה מנשוא, שגרמה לי לייסורי תופת: האם להשליך את החוברת למיכל המחזור, האם לשרוף אותה, או להעבירה לידי גורם אחר, שיעשה בה כרצונו? ואז, עשיתי את הטעות: שעה שידי (השדופה) אוחזת בחוברת, הנחתי אותה, מעדנות, על שולחנה של אחת העובדות במחיצתי (לא היה לה מעולם מזל, המסכנה). התגובה לא אחרה לבוא, בדמות מסר חד-משמעי, שהעועבר אלי בידי אחד מעמיתי: "היא ביקשה שלא תתקרב אליה שוב". נו, אז מה ארע כאן? שידרתי אנרגיות שליליות? הראיתי כוונות של קיום יחסי מין בכפייה (או, במילים אחרות: עלה בדעתי לאנוס את המסכנה?). הרי את ואני יודעים את התשובה: זה לא האנרגיה, זה לא השידור, זו אינה המחשבהף וגם לא הרצון: אף אחת מביניכן אינה מעוניינת בכל קשר עם "חנון", "הומו" או סמרטוט, גם אם הקשר מסתכם בהעברת חוברת קריאה (ועוד של מגזין נשים).

   אז מה זה עוזר, הגברת שחף, שאני מדמיין עצמי מקים משפחה עם בחורה שיש לה אנרגיה חיובית? היכן זו שתשים נפשה בכפה ותבוא? הרי שעה שביצעתי את הצעד הנמהר, לא חשבתי על שום גורם שלילי, ולא היתה לי "  אמונה מעכבת" (זה ביטוי שלך, אני מצטער). דמיינתי רק מילה אחת "תודה". זה הכל גם לא "תודה רבה". רק "תודה". את יודעת מה, בואי ניקח את זה הלאה: שלא תגיב בכלל. תיקח, תשתוק, ותקרא. אבל גם את זה אתן לא מעניקות לסמרטוטים מהזן שלי.  נראה אותה מגיבה ככה ל"ערס" התורן: הוא כבר יראה לה "מאיפה משתין הדג" (או מאיזה עץ עושים גיטרה, כדברי קרן מור). הוא כבר יראה לה, לשרמוטה.

   מספיק כבר עם התיאוריות הללו. זה לא עוזר (לאנשים מהסוג שלי).

לסמרטוט, סלח לי אבל אתה הדוגמא לכסיל גמור! 

זה ידוע לכל מי שקצת מתעניין במודעות, שמחשבות יוצרות מציאות. וידוע המחקר על המורים שנתנו להם כיתה של ילדים רגילים ואמרו להם שהם מחוננים והם האמינו לזה והכיתה הזו היתה מצטיינת בסוף השנה וכיתה שאמרו למורה שהיא של ילדים ברמה נמוכה , הכיתה הגיע להישגים נמוכים. זו היתה המחשבה של המורים שהגשימה את עצמה. זו דוגמא ממש קטנה ביצירת מציאות. המחשבות שלך והאמונות שלך גורמות לך להתנהג בצורה כזו שאתה מושך התנהגות נגד וכך בשרשרת בלתי נראית הכל משתנה סביבך.לחיוב ולשלילה. הכותבת מנסה לתת כלים  ליצירת מציאות שונה על ידי שימת דגש על הטוב , לא תוך התעלמות מהרע אלא בשימת לב לרע ולמצותו ואז אתה מתפנה להעביר הדגש לטוב. לא "מחיקה" של הרע אלא , לתת לו את המקום ומתוך הבנה שהוא היה לצמוח לחדש במקום לשקוע בו. מאחל לך שמי שדרך לך על הראש, תבין את תפקידו בחייך ואת השיעור שנתן לך ומשם תצמח רק לטוב, אור

הכותב   שואל שאלה בהתחלה ומחליט על פי דעתו שיש לו אסמכתות וללא בושה הוא רותם את מכניקת הקוואנטים לטובת התיאוריה המפוקפקת שלו. איינשטיין מתהפך בקברוץ אנשים אתם יכולים להאמין למה שאתם רוצים אבל תאוריית "הסוד"  לא שונה מכל אמונה דתית

בהצלחה לכולם

זקוקים לזוגיות וקשה להם הכי למצוא

זה לא פייר!

רוצה אישה טובה! :(

לאחר שנים של דייטים כושלים, אהבות מתסכלות וצלקות אין ספור,

מצאתי את האחד שלי, כשאני רגועה ובשלה.

ואני בת 35, הכרנו השנה.

שווה היה לחכות לו.

אני חיה בתוך חלום נפלא, טוב לנו כ"כ.

בנות, אל ייאוש!

כשהתלמיד מוכן - המורה מגיע.

 הערה:למי שחושב שיש קשר במזל דלי לסמרטוט רחוק מאד בלהבין

במזלות,, מזלות זה מאד מורכב בהרבה גורמים ,זה כמו שאין קשר בין מזל

סרטן למזל עקרב ,למרות שהם בעלי חיים זוחלים.

אני מאמין ברוב הדברים שכתובים כאן, את רובם באמת צריך ליישם בשביל להצליח יותר בתחום הזוגיות...אלא שיש כאן דברים אשר גם כתובים כאן באופטימיות מעט מוגזמת. הכתבה הזאת כללה את כולם, והיו פה דברים שמתייחסים רק לחלק מהאנשים ועושים מהם הכללה.  למשל לרגע אחרי פרידה...שבו אדם צריך לא להגיד לעצמו ש "הכל בסדר" וכן להתחבר לכאב ולרגשות שהוא מרגיש אחרי זה. זה באמת יכול לעזור...מאוד אפילו, אבל רק לחלק של אנשים. ויש אנשים שהאחזות באופטימיות זאת צורת ההתמודדות שלהם, והיא מצליחה להם. כי אם אתה מתחיל להראות מבחוץ שהכל בסדר, להראות לכולם שהפרידה לא גרמה לך לעוול, לבסוף אם תתמיד בכך אתה תתחיל להאמין בזה בעצמך, וכעבור זמן גם להרגיש ככה. זה מה שאני לא אוהב במחקרים...מדובר במחקרים מתמטיים, מחקרים מספריים, מחקרים שמבוססים רובם על סטטיסטיקה ו "הרוב". אין כאן שום בעיה, הבעיה נובעת כאשר אנשים שקוראים כאן ולא כולם מתאימים לאופי אשר נבדק בניסוי הזה בטוחים שאם יישמו את השיטות האלה הן יצליחו להם במהרה. ורובם נופלים. דבר אחרון זה לגבי "תמונת עתיד ברורה". אנשים שקוראים את זה נוהגים לראות את הקיצוניות שבזה, ולכן הם לא יתעמקו גם בלקחים מהעבר או התמודדות בהווה ויתעסקו חזק חזק בעתיד כי הכתבה נתנה רושם שזה פשוט עוזר וזהו.

טוב אני חושב שסיימתי, כמו שאמרתי מקודם..יש שייסכימו איתי ויש שלא, הכל עניין של יופי וקבלת הכתוב.

אהלן, אני בן אדם אנליטי, עוסק במדע וחילוני.

יחד עם זאת, הרבה ממה שנאמר כאן נכון במגמה, אם כי לא מדויק ממש.

רק רציתי להדגיש שרבים מתייחסים בטעות לעצות והשיטות שתוארו כאן כמשהו "מיסטי". למשל: אם אחשוב חזק על בחורה יפה, היא תופיע במיטה פתאום. ברור לחלוטין שדבר כזה לא יקרה.

יחד עם זאת, האמונות/מחשבות בוראות מציאות במובן אחר. מחשבה מסוג מסויים לעומת מחשבה אחרת עבור אותה הסיטואציה תגרום לנו להתנהג אחרת ולעיתים ההבדלים הם בניואנסים של מה אנחנו משדרים ומקרינים החוצה (רוגע, ביטחון עצמי, קלילות וכו') ובאופן כזה ישפיעו על המצב. אם אראה בחורה בבר והמחשבה שלי היא "יואו מה יקרה אם היא תצחק עליי/יסתכלו עלי/תדחה אותי" לעומת אם אחשוב "היא נראית חמודה, אחשוב אני אבדוק אם היא משעשעת ויש לה חוש הומור, ננסה לעשות חיים קצת בשיחה איתה ואם גם יצא משהו אז סבבה" - יוביל לטון דיבור אחר, קלילות אחרת וכו' וכו' שללא שום ספק ישפיעו על התוצאות.

בצורה אפילו יותר ישירה אם אחשוב "אין לי צ'אנס" לעומת "אין לי מה להפסיד" כמובן שהסיכויים משתנים דרמטית - מ-0 במקרה הראשון ליותר מ-0 במקרה השני.

זה לא פיזיקה קוונטית ובאופן אירוני צריך או המון המון המון טיפשות וחוסר תובנה או המון המון המון המון (המון) שכל כדי לדבר על קוונטית.

זהו, זו דעתי.

קראתי את הכתבה וחשתי צורך לכתוב את מה שאני עברתי בנושא. לא הצלחתי להישאר בזוגיות למרות שמאד רציתי. ממש כאב לי, האשמתי את עצמי, האשמתי אחרים. התבלבלתי.... האם עלי להתפשר במציאת אהבה ולוותר על עצמי?? האם זה הגיוני ואם לא, למה אני לא מוצאת. הייתי בכמה טיפולים ופרשתי... אולי כי לא הייתי בשלה ואולי בגלל כימיה עם מטפלים. בסוף הגעתי לנתי רוזנבלום. לאחר שנה וחצי של טיפול התחלתי קשר שלאחר עוד שנתיים, נישאתי, בגיל 36. הבנתי דברים לגבי, הבנתי באמת מה עיכב את הקשר וזה לא שסתם לא מצאתי את האחד. אני רוצה לא להשלות אתכם, עבדתי קשה.. היו משברים, כולל הפסקה בטיפול וכעס על המטפל, אך כל כך רציתי לפתור את הבעייה שהתגברתי והתמודדתי עם הקשיים. ובסוף זה עבד. אל תאמינו בקסמים, עבודה קשה עם מטפל טוב ואל תעשו את הטעות שלו לבחור סתם לפי שיקולים לא חשובים. חפשו המלצות מחברים. שנה טובה לכולכן בנת.. שנת אהבה וזוגיות