כל הכבוד על הכתבה החשובה שמשקפת מציאות עגומה ואיומה. מתוך היכרות המערכות במהלך שנים רבות אין לי ספק בכלל שכל מילה והשערה מבוססות על המציאות שהיא נוראה. אני מכירה את הצד של המוסדות - לא רק של ילדים אלא גם של חוסים אחרים - כי הדבר לא ייחודי רק לילדים - ולא רק מסגרות של פנימיות ומוסדות אלא גם מעונות יום לילדים עם נכויות קשות ופיגור - רבים מספור סובלים מאלימות והשפלות והזנחה מכל הסוגים - וצוותים לא מקצועיים ופוגעניים - ואלימות כולל הכאות של סדיסטים למיניהם שמגיעים לתחומים האלה ומנהלים שמעלימים עין - ורשויות שמעלימות עין - ומה לא, וטיוח ושתיקה והשתקה ורשימה ארוכה שכל מי שעובד במקומות האלה מכיר ויודע. מי שמתלונן - ומעטים מעזים - יימצא עצמו מהר מאוד מפוטר וקורבן של מערכות השתקה ואינטרסים גדולות ואיומות על גב חסרי יישע.

נאשמים בהזנחה. ואיזו ברירה יש להם? אני מדברת על הורים שעובדים בשכר מינימום או אימהות חד הוריות. גם אני בתור בת לעולים חדשים ישבתי כל היום לבד בזמן שהוריי עבדו במפעלים ותאמינו לי יצאתי בסדר וקיבלתי הרבה יותר חום מילדים של עקרות בית מסוימות. אבל מה, מקרה כזה נחשב להזנחה ומוציאים את הילד למוסד בעלות של 7000 ש"ח לפי דברי הכותבת. במקרה כזה עדיף היה או לעזור כלכלית למשפחה ואפילו סכום של 1000 ש"ח היה עוזר או לפתוח מועדניות.

למשל באיזור בו גדלתי לא היו מועדניות.

חבל מאוד שבמקרים כאלה המדינה מוציאה ילדים מהבית, משקיעה סכומים ענקיים במקום לעזור למשפחה. באמת יש כאן כנראה אינטרס של בעלי ומנהלי הפנימיות. כמובן שאני לא מדברת על מקרים של הורים אלימים שאז אין ברירה וחייבים להוציא.

אני לא רוצה לתאר מה היה קורה אם חס וחלילה בזמנו "עובדים" סוציאליים היו מתערבים  ומוציאים אותי מהבית, זה היה מסיים לי את החיים. לעומת זאת, היום אני נורמלית לחלוטין עם תוארים, חברים ואהבה. וכמוני היו ילדים עולים חדשים רבים שבבחינת עובדים סוציאליים הם היו אולי מוגדרים בתור סובלים מהזנחה, אבל הם קיבלו מההורים שלהם הרבה יותר חינוך והרוב הסתדרו בסופו של דבר .

בכירי חוגי עבודה סוציאלית מודעים. האין בכוחם לנסות להשפיע? לשנות? או שאני תמימה מידי ובכל משוואה בה מעורב הון- הוא מנצח?

אישה המגדלת 2 לדים ושאינה עובדת כלל מפחד שהרשויות יוציאו את ילדה ממנה .כפי שהם הוציאו את ילדה הגדול מלפני שנים רבות כאילו היא הזניחה את אותו והתעללה בו .ואז אביו קפץ על המציאה ועשה הכל על מנת שהילד יועבר אליו .ואפילו חי מקיצבת אב חד הורי ולא עבד וגם לא עובד עד היום והכל בחסות הרשויות והאב גם דאג להרחיק את הילד מאימו ולהעליל עלילות על אימו. רק שהילד ישאר בחסותו וזאת למרות שלא עבד וחי על חשבון נשים שהכיר וניצל .וכך הילד עבר ממקום למקום ללא אהבה וחום מאימו וגם שאימו ניסתה בכל כוחה להתנגד למהלך זה הוא איים כי לעולם לא תזכה לראות את בנה ושאם היא לא תפסיק לנסות להחזיר את הילד אליה , הוא ימרר את חייה וימריד את הילד נגדה. ושוב כל זה בחסות הרשויות.כמובן שהילד גדל בתחושת תסכול וללא אהבת אם וכמובן גם הוא אינו עובד ומתבטל כאביו החי על חשבון המדינה .כיום אישה זו חיה בעוני ומתקיימת מקיצבה של הבטחת הכנסה . ובמקום שהמדינה תסייעה לה במעט מאחר והיא רוצה ומסוגלת לעבוד ,אך מפחדת שהרשויות יוציאו ממנה את ילדה,ומעדיפה לחיות בעוני ולהמתין מספר שנים עד אשר ילדה יהה בגיר.ישנם אין ספור סיפרים כאלה אשר הרשויות עושים הכל על מנת להפריד ילדים מההורים שלהם .בסך הכל ההורים עובדים ומנסים לפרנס את המשפחה .

בחודש מארס האחרון יצא לאור פרסום של סקר תקופתי של מינהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי. הסקר עוסק במשפחות חד הוריות בשבע עשרה שנים שעד 2010 וניתן ללמוד למשל כי כל ילד רביעי באילת מגיע ממשפחה חד הורית.  ביישובים מסויימים עולה כבר שיעור האמהות החד הוריות מעשרים אחוז אל סביבת השלושים וכמו שאומרים "עוד היד נטוייה" וזאת למרות שאין יותר מידי "עוגיות" שמוגשות ברוחב לב למי שהמר לה גורלה להתמודד ,כיום ללא בן זוג בגידול ילד/ים .

אני מקווה שהמסמך יעורר ח"כים ואנשי ציבור להילחם על כך שתהיה יותר הבנה לאסונות שממתינים לנו בפתח אם לא נשכיל לתת את הדעת לכל הנחשולים האדירים של רגשות שליליים שעלולים להתפתח אצל ילדים שגדלים בתנאים קשים כשמנגד חיים ילדים אחרים ב"תפנוקייה" שמעוררת קנאה ומשטמה. אשמח אפוא לדעת שזאת לא עוד רשימה אלא קריאה לעיון ועשייה!

כמדריך לשעבר במרכז חירום לילדים במרכז הארץ, אני חושב שהכתבה היא חד צדדית. יש לא מעט ילדים שחד משמעית צריך להרחיק אותם מהוריהם.

מהמקרים שראיתי- אחד ההורים שלו נעלו אותו בחדר שלו לכל שעות היממה. הוא הלך למשטרה אחרי הלימודים להתלונן בעצמו.

אחרת ראתה את אחותה הקטנה נזרקת מהחלון של הקומה השלישית.

עוד אחד חטף מכות בבית, ולא קיבל אוכל. הוא ואחיו גונבים את הארוחת צהריים שלהם מהסופר.

ובכמה מקרים ההורים עצמם הגיעו לרשויות הרווחה והתחננו שייקחו להם את הילדים.

המערכת רחוקה מלהיות מושלמת, ופעמים רבות הילדים מוצאים בלי סיבה הוגנת. אבל ממה שאני ראיתי, יש פעמים שאין מה לעשות וחייבים להעיף את הילד מהבית, כמה שיותר מהר.

יכול להיות שיש בעיות רבות בפנימיות. לעזאזל, 7000 שקל בחודש? זה מספיק בשביל לממן לכל ילד משפחה.

אבל. לראות קונספירציה בכל דבר, רצון של גורמים מושחתים להרוויח כסף, ופגיעה מכוונת באנשים - זו בעיה. אני בטוח שבפנימיות רבות דואגים לילדים ומנסים לתת להם את התנאים הטובים ביותר. ממשפחות רבות הילדים נלקחים מסיבות לגיטימיות לחלוטין. ועובדים סוציאליים בדרך-כלל רוצים לעזור לאנשים  שהם מטפלים בהם ולא לגנוב כסף.

ראוי וכדאי להעלות את הבעייתיות בפנימיות ובמוסדות השיקומיים. אבל כדאי להציע דרכים לשיפור, תיקון וטיפול חלופי, ולא רק להאשים.

 

כאם חד הורית, משכילה, עובדת, הורים חזקים וכל מה שצריך, תמיד חששתי מהרשויות ושמחתי שלא הייתי צריכה להיעזר בהן.

יש סיפורים על נשים חלשות שכל כך בקלות לוקחים להן את הילדים. במקום לתמוך בחלשים שיצליחו לעזור לעצמם פשוט לוקחים להם את הילדים.

עכשיו עם שגשוג מדיניות ההפרטה של הכל כולל המעונות מה שהילדים האלה יקבלו זה כלום עם כלום.

קראת חדשות לאחרונה? הורים שמתעללים ורוצחים את הילדים

מה יהיה אם לא יהיו פתרונות מחוץ לבית?

 

את רוצה קרטריונים שונים להוצאה בסדר

אבל אי אפשר לטעון שאף פעם אין בזה צורך...

בתור אדם שעבד גם במוסד אני יכול לומר שמוסד זה לא מקום לילד לגדול.

אבל לא בכל המקרים הדרכת הורים היא מספיקה

כותבת הכתבה יודעת שיש הורים ששמים את הילדים מרצונם בפנימייה

יש גם הורים שלמרות ההדרכה פוגעים עדיין בילד.

במקום לקרוא לסגירה של המקומות הללו אנשי מקצוע כמו הכותבת המלומדת יכולים לפעול להגברת הדרכת הצוות והכשרתו

דבר יותר יעיל מלהאשים באופן גורף את כל מי שעובד במוסדות אלו כאדם שמגיב באלימות כלפי הילדים.תמיד יותר קל להאשים מאשר להציע פתרון

ישים.

אגב אם ילד סובל התעללות פיזית בבית שלו הקוראת מציעה להשאירו שם ולספק הדרכה להוריו. אנחנו עדיין לא נמצאים שם כחברה. לצורך העניין תחשבו שרשויות הרווחה היו מגלים את המקרה של רוז פיזם בעוד מועד. לפי הכותבת לא צריך להוציא אותה מהבית אלא להשאירה אם ההורים ולהעביר אותם הדרכה של הורות טובה. נשמע הגיוני ?

צודק אין ספק שזה שטות גמורה

כתבה חשובה אשר לא באמת נוגעת בשורש הדברים
עם הרבה ? ? ? ?
המערכות לא עובדות בצורה מוסרית!!!

לא יעזור כל תואר שתקבלי ,את לא עובדת סוציאלית ולא פקידת סעד לחוק הנוער.את לא מבינה את המערכת כי את מחוצה לה.

. עדיף שתתעסקי בדברים יותר אפקטיבים.שאת מבינה בהם.

המגזר הדתי מכניס את הילדים לפנמיות באופן עצמאי,לרוב.

 נתקלת פעם בילד מוכה של שני הורים נרקומנים שלא משתקמים למרות כל הנסיונות לסייע בידם?

פגשת אמא חד הורית שמוציאה את כל תסכולי החיים על בתה בת ה5 ומבקשת שניקח אותה ממנה?

 

 

עשרות אלפי [כנראה שיותר] ילדים/ות, נערות/ים, שהודבקו להם כינויים כמו "טעוני טיפוח" ו"מפגרים", על ידי מעכרת "רווחה" ופקידי סעד בורים ומלאים בדעות קדומות, שהדביקו תוויות על ילדים ביישנים וצנועים שלא התבלטו בלימודים. ילדים ונוער שהכעס והתסכול הביאו אותם לזעום על החוץ שלא מבין אותם, ולא מושיט להם יד תומכת ומבינה. במקום זה הם כונו בכינויי גנאי, יחס והערות פוגעות ומבטלות את היותם בני אדם, ובעזרת "אבחונים" מעוותים ושקריים דחפו אותם למוסדות עינויים והתעללות. כך נהרסו חייהם ועתידם של בני אדם רבים במשך עשרות שנים. בושה לחברה שנוהגת כך באזרחיה התמימים. בושה לאנשים שמחשיבים עצמם לאנשי "רווחה וסעד". לא פלא שכך נראית היום החברה בישראל. שסועה עלובה וכואבת.

 

ועד שהמדינה, שלא לומדת שום כלום ושום דבר מהעבר ומההווה, לא תוציא מידי "פקידי הסעד והרווחה" את הסמכויות והכוח העצומים שהוענקו להם ללא שום הצדקה, כי הם לא ראויים לכך לא על פי הכשרתם ולא על פי אישיותם, ועד שלא נבין ש"פקידים" אלה הם אנשים קטנים ובינוניים שנוהגים בשרירות לב, ללא חמלה אנושית, ללא תבונת הלב, וללא שום הבנה בבני אדם, המצב לא ישתנה.

 

 

 

  

 

מה שצריך הם:
1. פרוטוקולי בית משפט אודות הוצאת ילדים בעילום שם- טבלה סטטיסטית:
- כמה הוצאו בניגוד לרצון ההורים
- הוכחו עבירות של ההורים כלפי ילדיהם בתחומים ...
- השתכרות וכשירות הורים לעבודה
-באילו תחומים ניסו לעזור בטרם יצאו.
2. מסמך שמראה מה כמות הילדים ומהם תקציבי המוסדות.
3. טבלת התפלגויות של ההישגים שלהם בלימודים.
בגרות מקצוע ופוטנציאל השתכרות.
הכל תוך הצגת מקורות!

בקיצור - תביאי לי בשר- לא חרטא.

אלפי ילדים (כן, חלקם הגדול להורים מובטלים, מה לעשות) מבלים שנים רבות במשפחות לא מתפקדות עם אלימות והתעללות.

המדינה- במקום להוציא ילד כזה מבית של הורים נרקומנים או מה לא, ולתת אותו לאימוץ למשפחות המשוועות לילדים ובסופו של דבר מאמצות ילדים מחו"ל, מחליט לשים ילד כזה אצל הסבתא/דודה/אב או אם לא מתפקדים רק כדי "שיהיה עם המשפחה הביולוגית" ואחרי 4-5 שנים נוספות הילדים האלו מגיעים לפנימיות מהסוג שאת מתארת.

בתור ילד שהיום בגיל בוגר יותר 30+ שהוצא מהמשפחה וגם את אחיי ואחיותיי הוציאו (לא משפחה של נרקומנים או שסבלתי מהתעללות קשה) ופיצלו אותנו לשני משפחות אומנה (בן ובת בן ובת בכל אחת מהמשפחות)
משפחה אחת שאחים שלי הקטנים יותר היו שם הייתה טובה חמה והכל היה טוב ועד היום הם בקשר עם המשפחה.
לעומתם אני ואחותי עברנו התעללות מכות השפלות הרעבה (גנבתי סנדויצים בבית ספר) האבא של המשפחה תפס אותי פעם אחת מהרגלים באויר מקומה ראשונה שהראש שלי למטה..נתן לי לאכול מפח אשפה ועוד. אחותי נאנסה ע"י הבן הבכור של המשפחה והאח הקטן שלו עזר לו(אגב עד היום אני שונא תימנים..כן משפחה של תימנים ועוד דתיים ואני גם שונא את הדת עקב כך) היום אחותי בתביעות משפטיות בבית משפט ומאחר ויש צו איסור פרסום כרגע שבעתיד זה יצא לתיקשורת. מאחר ויש התיישנות הא לא יקבל עונד אלא בע"ה ישלם מכיסו את כל הטיפולים של הפוסט טראומה ועוד דברים איומים שקרו לה בגללם. אני מנסה לשרוד איך שהוא ועובר גם כן טיפול.
מידנת ישראל גם נתבעת והיא האשמה העיקרית בכל מה שקרה.
מדינת ישראל מוציאה את הילדים ללא שום פיקוח וזורקת אותם ..מדינת ישראל בשנים האחרונות הפליאה והפריטה את זה לגוף חיצוני שהוא מסדר לילדים את המשפחות. כיום שבן אדם הולך לחפש עבודה הוא עובר בדיקות ומבחנים בכדי לראות האם הוא מתאים ..אבל בכדי לשים ילד באומנה או אימוץ לא עושים שום בדיקות פסיכולגיות ועוד . ממליץ לכל אחד שמכיר את הנושא שיקרא את הספר של הרואה חשבון יעקב איליה "ילדים רחוקים"
אגב הייתה כתבה לפני כ -6 שנים בערך באחד מעיתוני סוף השבוע במוסף על השפחה שלי שהכתבה עסקה באונס שאחותי עברה וזה גם מצויין בספר של יעקב איליה.
אני בז לכל אותם גורמי רווחה שעוסקרם במלאכה ולא הכסף שהם נותנים ומשקיעים בכדי להוציא את הילדים משמפחה ולשלם כל חודש כסף עבור הילדים במשפחה את הכסף היו משקיעים בקהילה וטיפול בקהילה ולא להוציא את הילד החוצה ואחרי ה יש לו חרדות נטישה.
לא חסרים מקרי התעללות שקראו בעקבות הוצאת הילדים
שיהיה לכולם רק טוב מקווה שיתחילו להבין פה איפה שהוא בכנסת וישנו את החוקים.
שבת שלום.
YNET אנא פרסמו את זה.

אכן את המשאבים שניתנים לפנימיה שקולטת ילד אפשר היה להשקיע בפיתוח פנימיות יום בקהילה (בהן ניתנים לילד משאבים של מקלחת- אוכל- שיעורים- חוגים עד שהוא חוזר הביתה רק לישון וקם בבוקר לבית הספר או לגן), אומנה קהילתית וכדומה שמשאירים את הילד ליד משפחה, חברים ומסגרת חינוכית מוכרת וחוסכים לו טראומה כפולה- מההזנחה ומההוצאה מהסביבה, מזניחה ככל שתהיה.

אבל למה לא להפנות אצבע מאשימה למדיניות של השנים האחרונות, בה הממשלות לא רצו לפתח מסגרות חדשות על חשבון המדינה ונתנו לעמותות לעשות להן את העבודה? עם מניעת הגדלת התקציב בהתאם לשחיקה ובלי הפיקוח המתאים? זה לא אינטרס? קחו חצי מהתקציב ותגייסו דרך תרומות את השאר?

הרי אותו מספר של עובדי רווחה, מדריכים ומטפלים יידרשו גם כאשר ייפתחו מסגרות קהילתיות.

אנא- בלי תאוריות קונספירציה הזויות. יש מדיניות של התנערות מצרכים של אוכלוסיות חלשות במשך שנים. עובדי רווחה שצופים במתרחש לא נהנים מכך לרגע. כמו שהוכיחה הכנעתם בשביתה האחרונה- גם אותם הממסד ניצח. נא להפנות את האצבע למדיניות ההרסנית של ממשלת ישראל.

במצבים מסוימים של הזנחה מתמשכת, התעללות וחשיפת הילד למצבי סיכון, הוצאה חוץ ביתית היא הצלת חיים. המדיניות החדשה של משרד הרווחה "עם הפנים לקהילה" אמורה להפנות תקציבים מהפנימיות למענים בקהילה והשארת הילד בסביבתו הטבעית.  במציאות הדבר הביא למצב בו תקצוב הפנימיות מופחת. מדיניות זו מפלה את השוהים בפנימיות לרעה. אם כבר הוחלט  שעל הילד לחיות הרחק ממשפחתו יש לדאוג לתנאים של אותם ילדים! להעלות את זעקתם ומצוקתם של ילדי הפנימיות כדי שיקבלו את מה שמגיע להם ע"י מי שלקח את החסות עליהם.

ובנימה אופטימית אפשר לקרוא את חזון מכון חרוב והתוכנית האסטרטגיט לשנת 2011-2014.

המדינה מפריטה כל מה שאפשר. אם ניתן היה כל הילדים היו מועברים למוסדות פרטיים של משפחת הון X , הצבא היה מועבר למשפחת החותנים שלהם ...

בצורה זו המדינה משיגה שלטון מירבי ומנציחה את שלטונה (כמו המדינות שבשכנותינו , מוכר ?) במקום שהעם יתקומם, אומרים תודה כי השליטים מאיימים עלינו בחורבן - או בהחזרת התנחלויות...

תתעוררו ! המדינה צריכה לספק עבודה לכולם, המדינה חייבת לדאוג שלאזרחיה יהיה שכר ממנו יוכלו לחיות - לא שכר מינימום ! שכר מינימום אינו מאפשר קיום מינימלי ומכאן התערבות הרשויות ...! ההתנחלויות הן מקור הכח של המדינה - לא של האנשים הקטנים הטרודים בהשגת גג מעל הראש, מזון וחינוך נאות לילדים.  והכי חשוב - מוסדות הן שטיפת מוח לילדים : לדתיים (ברור , אלה יהיו יותר קיצוניים מהוריהם) , אחרים יהיו פושעים ואז למדינה יהיה צידוק - החינוך שקיבלו בבית...  להתעורר - מהפכות מתחילות מהבית!

אני מסכימה עם הכותבת.

הוצאה של ילדים מהבית צריכה להיעשות אך ורק במקרים קיצוניים ביותר, אבל בפועל על כל עניין קטן מוציאים היום ילדים מהבית, וחבל, הורסים להם את כל החיים, את כל הדימוי העצמי, ואת הבעיה הגדולה מאוד אחר כך, ביום מן הימים כשמחליטים להוציא אותם משם, להשתלב בחברה הכללית.

משום מה לא שמים דגש על רמת הלימודים, בחלק מהמוסדות זה בא בגלל גישה לא נכונה שהילד עכשיו לא יכול ללמוד, ולכן ניתן לו בקצב שלו, גם כשהבעיות אינן בכלל קוגניטיביות אלא רק התנהגותיות. וכך, במקום שהילדים האלו יזכו להעשרה קוגניטיבית ודחיפה לצאת מהפנימייה עם יתרון, הם יוצאים עם חסרון ענק.

קשה מאוד לחזור אחר כך לחברה ולמעגל המשפחתי. במעגל המשפחתי יכול להיות בהרבה מקרים כעס מאוד גדול על הילד ובושה מאוד גדולה, גם מצד הילד וגם מצד ההורים - ומכאן למערכת יחסים מתדרדרת בתוך המשפחה.

ובאשר לחזרה לחיים שמחוץ לפנימייה, ילד שאינו חזק מספיק ואיבד את האמון בעצמו - ירגיש שאינו יכול, ויתקשה מאוד להשתלב בחזרה בחיים הנורמליים - לימודים או עבודה.

אני מאמינה שזה נכון שחלק גדול מיושבי בית הכלא הם חניכי פנימיות לשעבר.

לאדם שהוצא פעם אחת מהחברה, והולך עם התווית, יש סיכוי קלוש ביותר לחזור אי פעם למעגל החברתי הכללי.

העוול שנעשה לילדים-ואין אחד שאיכפת לו באמת. בושה לעובד סוציאלי שמשתף פעולה עם המנגנון המעוות והדכאני הזה.

כאשר מוציאים ילד מביתו, בהיעדר בני משפחה אחרים שיכולים לדאוג לו, ישנם שלוש אפשרויות מה לעשות איתו:
1. מוסד
2. משפחת אומנה
3. אימוץ

אך אופציית המוסד אכן מנוצלת יותר מהשאר גם בגלל איטרנסים כלכליים אך גם בגלל שהיא מאפשרת יכולת להחזיר את הילדים להורים הביולוגיים ולתת להם עוד צ'אנס ועוד צ'אנס אפילו אחרי שמוותרים על הילד מספר פעמים.
והאימוץ שהוא האופצייה העדיפה נדחק לשוליים (רק כמה עשרות ילדים מאומצים כל שנה) משום שאין מאחוריו אינטרסים כלכליים שדוחפים אותו.

אין כל ויכוח על כך שיש צורך בפיקוח הדוק מאד על מקומות בהם גדלים ילדים שהוצאו מבתיהם. מנגד, אותם ילדים עליהם כתבת מגיעים פעמים רבות לפתחי פי פחת דווקא בשל ההתעקשות לטפל בהם בקהילה.
כמי שמטפלת בילדים בסיכון בקהילה וכמי ששימשה (ועדיין) כמשפחה מארחת, אין לי ספק שחלק מהילדים הללו הגיעו למקומות מופלאים רק בזכות הטיפול מחוץ לבית.
הפתרון אינו שחור או לבן - אנשי הרווחה עושים עבודת קודש - עושים כל מאמץ ללוות את ההורים והילדים בקהילה ורחוקים מללחוץ על הדק ההוצאה במקרים של יש ברירה.
המסקנה שלי הפוכה לחלוטין משלך: עוד הרבה תקציבים למקומות טיפוליים על מנת לגייס צוות מחוייב, מקצועי ואמין ולהגברת הפיקוח המקצועי.

בתור אחת שבאה במגע יומיומי עם הילדים המדוברים בפנימיות ומחוצה להן בסביבתם הטבעית בבית (אני לא קשורה לרווחה).
אני יכולה להגיד לך, שהגורמים המטפלים לא ששים להוציא ילד מהבית ולשים אותו בפנימייה - זה הרע במיעוטו!!!! והרבה פעמים מגיע מאוחר מדי, אחרי שהילד סבל סבל שלא יתואר במשפחתו המקורית.
ברור שלילד עדיף להיות עם הוריו ומטופל בקהילה. אבל....
ויש אבל גדול!!! פעמים רבות אין עם מי לעבוד במשפחה הזו ואין פרטנר שאכפת לו מהילד וממה שקורה לו. מדובר בהורים, (כן הרבה פעמים מובטלים) שעברו חיים לא פשוטים בעצמם, שלא מוצאים בתוכם את הכוח לדאוג לילדים שהם מביאים לעולם. שלא יודעים להיות הורים מיטיבים, שלא מבינים את ההשלכות של התנהגותם על הילדים
ובמקרה הזה, קיימת הזנחה! התעללות! ופגיעה אמיתית בילד!
אז נוצר צורך בלתי נמנע להוציא את הילד מהבית.
לא כי רוצים, כי אין באמת מי שיגדל אותו בתנאים אנושיים בבית.
עכשיו לעובדות: הילדים שנמצאים בפנימיות סובלים מחרדה דיכאון ונוטים לאבדנות, לא כי הם בפנימייה, אלא בגלל החיים שהיו להם בבית, שהובילו אותם בסופו של דבר לפנימייה. למשל, ילדה שאבא שלה התעלל בה מינית, לא סובלת מחרדות בפנימייה כי הוציאו אותה לשם, אלא כי התעללו בה.
ככה שלפני שאת סוקרת את כל תופעות הלואי השליליות של הפנימיות, תקחי בחשבון שמתאם בין קשיים רגשיים ופנימיות לא מצביע בהכרח על סיבתיות.
א-ב במחקר אקדמי בסיסי.

אסתר הרצוג, כל כתיבתך הכביכול "מדעית" מבוססת על סיפור אישי וכעסך המתמשך על שירותי הרווחה. הגיע המועד לנפץ בועה זו. את אינך מכירה את המציאות. ילדים מוצאים מביתם כמוצא אחרון לאחר שנעשו כל הניסיונות בקהילה. לא אחת עוסי"ם צריכים לשכנע הוריםהמבקשים להוציא את ילדם להשאירו בקהילה.

 בית משפט מחליט על הוצאה מהבית בכפיה כאשר מוצגות בפניו ראיות ממשיות לפגיעה בילדים. פקידי הסעד לחוק הנוער הם המגן העיקרי השומר על שלומו הנפשי והפיזי של הילד. את יודעת זאת, אולם שנאתך לעובדים סוציאליים באשר הם מעבירה אותך על דעתך ומביאה אותך לדרגת מופרעות של ממש בבואך להכפיש את עבודתם המקצועית והמוסרית.

באשר לילדים המסודרים במסגרות חרדיות, הרי שרובם מסודרים ע"י הוריהם באופן פרטי. אכן נכון הדבר, עת היה שר רווחה שנמנה על המגזר החרדי, שהוקצו משאבים רבים לטובת פנימיות וישיבות חרדיות ויש להפסיק נוהל פגום זה.

לא ניתן למנוע לחלוטין פגיעה בידים הנמצאים בפנימיות, אבל מערך שלם של מעקב ובקרה מפחית מצבים אלה ועדיין אם ילדים אלה היו נשארים בקהילה מצבם היה גרוע יותר.

עו"ס