אנו זוג צעיר, עם סיפור חיים שמשקף הרבה מהצעירים במדינה הזו. נולדנו בארץ, גדלנו בה,עשינו את כל המסלול של ישראלי ממוצע ( לא זה החרדי או הערבי ). כמונו רבים מחברינו, אלא שאנחנו החלטנו לעשות מעשה ואחרי שנים של מאבק בטחנות רוח, החלטנו לרדת מהארץ.
אנחנו מרגישים מבוזים ומאוכזבים מהמדינה, ובמיוחד מראש הממשלה, שר האוצר ושר הבינוי והשיכון.
שלושת אלה, יחד עם הגוף המושחת הזה שנקרא מנהל מקרקעי ישראל, לא עושים כלום עבור זוגות צעירים. אנו, ששירתנו שירות משמעותי בצה"ל ( גיא - קצונה קרבית בשריון, ויעל - מדריכת חי"ר ), לא מסוגלים להרים את הראש מעל המים. שנינו מסיימים לימודים באוניברסיטה, אין לנו הורים שיכולים לתמוך כספית, אין לנו חסכונות מספקים לרכישת דירה , לא פיצצנו כסף על חתונה ואנחנו לא רואים את עצמנו קונים דירה.
בחשבון פשוט אנחנו במירוץ נגד השעון. אם שכר דירה מינימלי לזוג שגר בכוך אפל, היא מינימום 2500 ש"ח, ואנחנו שנינו מרוויחים 8,000 ש"ח, אנחנו לא גומרים את החודש. גם אם נרוויח יחד 15,000 ש"ח ( נטו! ) עדיין נצטרך לגייס לפחות חצי מליון ש"ח סכום ראשוני לקניית דירה, לפני משכנתא. איך אפשר ? מזל שלפחות בינתיים אין לנו ילדים....
אנחנו לא ילדים קטנים. בגיל 29, אתה כבר צריך לדעת לאן אתה הולך.
לצערינו, אין לנו ברירה. אנחנו במרדף מטורף אחרי כל שקל ומחירי הדירות עולים בהתמדה. אנחנו לא מבקשים נדבות, אבל במצב הזה, אנחנו לא חושבים כלל על להביא ילד. לאיזה עולם יבוא ? לעולם של מצוקה כלכלית ? לדירה שהוריו לא יוכלו לקנות ?!
הפיתויים בחו"ל רבים. עם אזרחות אירופאית ומקצועות מבוקשים, נוכל להרשות לעצמנו לחיות ברמה סבירה ביותר, לצאת ממעגל המצוקה, לרכוש דירה ( בסיבסוד ממשלתי ! בלי אזורי עדיפות לאומית ! ) ולחיות חיים נורמליים.
כל הסיפורים על הוזלה במחירי הדיור, הם סוג של אגדה אורבנית, שאנחנו שומעים בין מועד ב' באוניברסיטה ל 30 יום מילואים. נופש ? בגד חדש ? הצחקתם אותנו. למי יש כסף ?
אין כמו ישראל. אין כמו לחיות בארץ שלנו שאנו כה אוהבים עם החברים והמשפחה אבל כאשר הכל מתרחק ובצעדי ענק..... אין ברירה.
ביבי יכול להמשיך לחיות בקיסריה ולטוס לחו"ל על חשבון החברים שלו, לבלות במלונות יוקרה ולעשן סיגרים קובניים. דוקטור שטייניץ הפילוסוף, יכול להמשיך לחרטט. גם שר השיכון אריאל אטיאס דואג.... אבל לא לנו. הוא דואג למגזר החרדי ודואג לקדנציה נוספת כשר בכנסת.
אנחנו כבר מרגישים שהקש על גב הגמל כבר הכריע את הגמל הזה. בספטמבר אנו בדרך לגרמניה. חבל !