את כמהה לזוגיות. והמטפורה שלך לתחנת הרכבת היא די מדכדכת.

אך זיכרי,להיות לחוצה לזוגיות היא אם כל חטאת!

יכול להיות שאת מקרינה את הלחץ הנפשי הזה,ויהיו זאבי ערבות שידעו כיצד לתכנן את הסעודה שלהם.

 

שתי מים,תירגעי. החיים דינמיים. אל תיסתכלי לאחור.

תפנימי לעצמך,שכל החלטה שהחלטת עשית בחוכמה.

 

החיים לפניך. מלאי צבעים וטעמים.

לפעמים גם טועמים טעמים מרים ולא נעימים.

אבל כשפוגשים את הטעם האמיתי

ניזכרים בטעמים המרים,ופשוט צוחקים!

 

בהצלחה חברה!

כנות מקסימה

כמה המחשבות שלי ושלך דומות.

לגמרי מצב שמעורר אין ספור תהיות ובעיקר את השאלה "אבל למה אני". אנחנו לא יודעות מה צופן העתיד וצריכות להיות הכי אופטימיות שאפשר, אכן הזמנים לא קלים ומציאת אהבה זה פרוייקט לא פשוט. גם אני מתחבטת בדילמה אם להוריד מסיכות ופשוט להיות אני (ואני כבר בשלב שאני שלמה עם עצמי כמעט לגמרי) או שהמחיר שאשלם יהיה גבוה מכדי שאוכל לשאת. אין תשובה

רוב הנשים היוצרות איתי קשר מפרשות כנות וטוב לב כסימן לחולשה.
הכוונות שלהן, ניצול, חתונה, ילדים משותפים והסכם גרושין מכובד.

 

אני לא מצליח להבין אנשים שמפחדים מהכנות.

לטעמי, ולטעמי האישי בלבד, אין דרך אחרת לחיות.

חיים בשקר הם דרך מאד מעייפת לחיות.

צריך כל הזמן לעמוד על המשמר, צריך לזכור איזו גרסה סיפרת  למי.

אמת, גם אם היא האמת הסובייקטיבית שלנו,  יש רק אחת.

(במאמר מוסגר אוסיף שלדעתי יש לומר אמת, אבל לא חייבים לומר את כל האמת. ולא, זה לא כמו לשקר. כל אחד זכאי לפינות הפרטיות והאישיות שלו)

אז צריך לזכור רק גרסה אחת, לא צריך לעמוד על המשמר, לא צריך לפחד שהשקר יתגלה. כמה מתח כרוך בפחד הזה שהאמת תצוץ והשקר יתגלה...

 

ולגבי   זוגיות:

מה רוצה מחָברת-הטור? שמישהו יתאהב במסיכה חלולה שלה, או באישיותה האמיתית?

כמו שלשקר אין רגליים, גם לזוגיות שנסמכת על מסיכות, על שקרים, ועל חוסר כנות וחוסר אמון  -  אין  על מה להסתמך.

ולא, אין תעודת אחריות שהצד  השני  ידע להעריך זאת ולשמור עלייך.

ומה זה, בדיוק, "והאם אני אדע להכיל את עצמי רגישה ופגיעה?"?

את עצמך, בתור אטוּמה ובודדה, כן קל לך להכיל?

 

עצוב שהכותבת מעידה ש"העובדה שתפקידי המקצועי הוא להעריך אנשים איננה תורמת לי", וש"המסכות שאנשים עוטים על עצמם משאירות אותי אובדת עצות". זה בטח מעיד משהו על יכולתה המקצועית, לא?

 

אנשים, אל תפחדו להיות אתם  עצמכם.

אמנם אנחנו  לא משהו, אנחנו  מלאים בחולשות-אנוש,  אבל  זה  מה  שיש, וממילא אתם תצוצו בסוף מתוך עצמכם...

שזה יפה מצידך. אבל זה עדיין לא פוטר אותך מהעובדה שעשית את זה וזה המחיר שאת משלמת כרגע.

תבינו, בחורות יקרות, תמשיכו לשחק ב-'לא הרגשתי שזה-זה' אחרי פגישה אחת עם בחור נחמד ותמשיכו לחפש את הכי-טוב-שיש תוך כדי פגיעה בהרבה אנשים טובים על הדרך ותקחו בחשבון שזה המחיר שאתן עלולות לשלם.

ובכל זאת, בעולם הלא הוגן שלנו, עדיין רובכן לא משלמות את המחיר אז אתן יכולות להמשיך לדרוס ילדים טובים, איזה כיף לכן.

הרבה נשים וגברים נימצאים בנקודה כזו,ואנו לא מנסים לשנות או לתקן.

אנו ממשיכים לגרור את אותן הטעויות לחזור על אותו דפוס התנהגות.

ממשיכים לפגוע ולהיפגע,ומעל כל זה רוצים זוגיות.

איך עוברים את כל המשוכות הללו?

אני יודעת שאני לא טלית שכולה תכלת ,אבל אני גם יודעת שהגברים שהכרתי

עד היום היו פשוט מלוכלכים.

להיות אדיש זה לא תשובה ולהיות לחוץ גם לא טוב.

אף אחד לא יכול להגיד בדיוק מה הנוסחה.

חבל.

הייתי שש שנים בזוגיות ואז הרגשתי שאני צריכה לצאת ולגלות את כל מה שיש למין הגברי להציע....

אם הזוגיות הייתה לא טובה אז למה נשארת כל כך הרבה?

אם הזוגיות הייתה טובה אז עזבת בשביל לגלות את מה שיש למין הגברי להציע?

בכל מקרה זה נשמע כאילו הצורך שלך בלצאת עם גברים חדשים, לחוות סטוצים וסתם "לפרק" את העיר היה גורם משמעותי בזה שעזבת

אבל יותר מזה הוא היה הגורם כמעט העיקרי לזה שלא חיפשת זוגיות שלוש שנים ובמקום זה החלטת "לנסות" את מה שיש למין הגברי להציע.

מה חשבת? שמישהו מחכה לך?שיש גבר שם שאומר לעצמו :" נו שתסיים כבר עם כל סטוצים האלה ,אני רוצה להתחתן איתה"?

את בוכה על זה שאנשים שמים מסיכות אות בעצמך טוענת שאת עושה אותו דבר.

זה נשמע כמו אוי אוי אוי , חגגתי במסיבות ועברתי על הגברים בעיר ואין עכשיו איזה מישהו רציני ,כן, שרוצה קשר אמיתי איתי.

תיכף מגיע האיש עם הכינור לנגן לך.

תני לי לנחש - את בערך בת 33 פלוס מינוס, תל אביבית או לפחות גרה קרוב ומבלה שם המון,לא הולכת למסיבות בדרך כלל אם אין שם את הידיד היחצן שיכניס אותך ובכלל את כבר לא אוהבת רעש כמו פעם,

יוצאת לפאבים סליזים כאלה אבל זה לא בשביל להכיר אף אחד כי את לא אוהבת להכיר במקומות כאלה זה בגלל שאת רוצה לדבר עם חברה שלא ראית מלא זמן במקום חשוך עם מוזיקה רועשת, מלא עשן ובנים שיתחילו איתך כל הערב.

למדת פסיכולוגיה או מקצוע דומה ואת פמיניסטית לוחמת אבל מעדיפה שלגבר שלך יהיה אוטו חדש ונקי כשהוא אוסף אותך.וכמובן שאת תהיי אשת קרירה ולא מתכוונת לעזור בכלל בעבודות הבית למרות שהמשכורת שלך תהיה חצי ממה שבעלך מרוויח. כנראה שאת בעד הצד השמאלי של המפה הפוליטית וזה בגלל שכנראה את במקור מאיזור השרון -רעננה /כפר סבא וכו'

כנראה אשכנזיה, כנראה מבית של שני אחים מקסימום שלושה. אח/אחות הקטן/גדול כנראה כבר נשואים. והדודות יושבות לך על הראש.

 

מכיר את הטיפוס הזה , מצטער שאין לי אמפטיה אליו

 

 

בין אם החוקים הוחרפו עם השנים

בין אם עייפת ולכן תוהה האם כדאי פשוט להיות כנה

לדעתי זה הדבר היחיד שניתן לעשות:

מסיכות ותותחנים מצידך הם הרגלים- את יכולה להוריד את רמת העוצמה של התותחנים אך לא לגמרי כי הם אינסטינקים. את המסיכות את יכולה להעיף לגמרי, אין טעם ומעיפים אותם לאט לאט.

בחרת בכנות- עומד מולך אדם לא כנה והתותחנים/אינסטינקטים שלך יעלו על זה, עברי הלאה.

אל תכנסי למשחקים ולמסכות-אין טעם-את הרי לא תרצי להיות עם מישהו שמשחק ועוטה מסיכות-אז למה להתנהג ככה?

לא בשביל לפגוע-אבל הרבה זמן לבד מעלה את רף הדרמטיות וזה ניכר בכתיבה שלך.  כנות ומי שמשחק איתך אנא המשיכי הלאה עד שתתקלי בכנה שלך ואין דבר כזה שאין ושחייבים לשחק. בהצלחה רבה

ושוברות קצת את האמונה שלנו בזוגיות בכלל.
אני מאוד מזדהה עם התחושה הזאת. סיימתי לא מזמן מערכת יחסים כזאת, עם בחור שהיה בדיכאון קליני ולמרות כל הניסיונות שלי לא הצלחתי לעזור לו ולתמוך בו לצאת מזה. הפסקתי את מערכת היחסים הזאת בגלל שהרגשתי איך הוא גורר אותי למטה איתו בצעדי ענק ופשוט הפחיד אותי האדם שאני הופכת להיות, שגיליתי שאני מסוגלת להיות.
מאז כל גבר שאני מדברת איתו אני מתחילה למצוא בו את אותם דפוסי התנהגות, את אותם סממנים ואני בורחת ממנו כמו אש. אני יודעת שיקח לי זמן להשיג חזרה ביטחון בזוגיות אבל אני יודעת שזה יקרה. בעיקר מה שמחזק בי את האמונה בכך זאת חברה שהייתה במשך 4 שנים במערכת יחסים עם גבר מתעלל ואחרי 3 שנים של לבד ומערכות יחסים חסרות סיכוי מראש (בכוונה מודעת שלה שיהיו אבודות מראש) עכשיו היא סוף סוף נמצאת במערכת יחסים אוהבת.
לפי איך שאת מדברת זה נשמע שהגעת לנקודה הזאת בה את מוכנה לחזור לזוגיות אמיתית. אל תאבדי תקווה.

אני בת כמעט 28 כבר 5 שנים מאז שביטלתי חתונה עם מישהו שהיה לי קשר של 4 שנים איתו ומאז אני לא מצליחה "לעלות לרכבת"....

המסכה לא צריכה להיות על פנייך מלכתחילה.
להוריד? בוודאי.

כול גבר שמגיע מזהה מיד את המסכה ושואל את עצמו דבר אחד:
"אם היא כרגע עם מסיכה, מה הסיבה? כנראה שמאחורי המסיכה מפלצת."
ככה אנחנו חושבים, פשוט ולעניין.

תביני מי את, קבלי את עצמך ואז צאי עם זה לעולם...בטוח שהאומץ ישתלם ותמצאי מישהו שמלכתחילה יקבל ויאהב אותך בזכות מי ש-את !

בהצלחה לך :]

השעון הביולוגי והלחץ החברתי הם אויבים גדולים מאוד, אל תכנעי להם. היי גאה במה שהשגת, את מוכנה עכשיו הרבה יותר לקראת חיי זוגיות טובים יותר מבעבר.

את מכירה את עצמך יותר! התפתחות ולמידה עצמית חשובים הרבה יותר מ"לחיות כמו כולם". עם קצת אומץ ותמיכה תביני זאת בעצמך. מקווה שעכשיו ולא אח"כ. 

 

 

 

מאוד מזדהה איתך

חישבי על האנשים בתחנה שנראים לך מאושרים כל כך

חישבי על עצמך בתוך הזוגיות שאמללה אותך- רוב הסיכויים שגם את היית נראת למכרים ועוברי אורך מאושרת כל כך.

ידוע כי ישנם מקרים שהכל נראה פורח ומלבלב מבחוץ-אך למעשה החל כבר מזמן להרקב מבפנים (אני יודעת כי הייתי שם)

חישבי כמה "התקדמת" את כשהיית על הרכבת ההיא של פעם-וגם כשירדת ממנה. 3 השנים של הלבד הזה לימדו אותך את המשמעות של הלבד, של עצמאות והיכולת לחשוב על עצמך כאינדיבידואל שהיא ממש לא מובנת מאליה למי שגדל בתוך זוגיות וצמח מתוך ההתפשרות ההיא.

המסע המופלא הזה של חייך-הוא שלך בלבד. תעריכי ותוקירי אותו

 

אין בחיים ביטחונות על כלום- להגיד שאת לא מוכנה להוריד הגנות בלי בטחונות שיצא לך מזה משו. זה קצת כמו לא לטעום גלידה חדשה כי אולי לא יהיה לך טעים. בסוף את נשארת עם אותם הטעמים (נראה לי דיי בעסה)

 

תראי את הטוב והאור בחייך ואל תחפשי את השלילי והשחור- תמיד יש.

חישבי על מה שהשגת את בכוחות עצמך בשנים האלו והעריכי את עצמך- מה שצריך להגיע, יגיע

 

הלוואי וחייך יתמלאו המון אור ואהבה (תתחילי מאהבה עצמית)

חיים מאוזנים, אוכל בריא, 8 שעות שינה, התעמלות וטיפוח היופי והנשיות. אל תרוצי לשום מקום, תני להם לרדוף אחרייך ותבחרי לך את זה שיש לו את הפוטנציאל הכי גדול להיות בן זוג צנוע מעריץ וממושמע.

אז תשקיעי בחינוך (מקל וגזר) בהקטנת האגו שלו והסרת המסכות ויהיה לך בעל שידע בדיוק את מקומו.

 

ושוכחת את הרציף עליו את עומדת.

 

הרכבת "הזוגית", זה שאת רואה חולפת לה למולך, היא אכן קבוצת הייחוס שלך ואת שואפת להגיע לשם. זה בסדר, וזה נכון.

מצד שני, את שוכחת איפה את נמצאת כרגע ואת עסוקה בלהביט קדימה (לרכבת) במקום לצדדים (לרציף). את לא באמת לבד שם והרכבת לא באמת מכילה את כולם מלבדך.

משחקים? מסכות? קיימים, אכן. זה לא מחייב אותך לקחת חלק פעיל בעולם הזה. את היחידה, שיכולה לבחור מי להיות. לבחור כל מי שהוא לא "את" - זו בחירה עצובה עם מחיר גבוה.

את זו שיוצרת את המציאות, שבה תחיי - אל תתני לסובב אותך להחליט בשבילך. אל תתאימי עצמך, למה שאת חושבת שקיים. תגרמי לקיים להתאים עצמם אלייך.  

לטנגו צריך שניים, וכל עוד את בוחרת לשים מסכה ולשחק את המשחק, את רק מעודדת את התופעה, ברור שתהיי מותשת ממנה. 

תהיי אמיצה מספיק כדי לומר: מגיע לי יותר ותפסיקי עם המשחקים המפגרים. תשני את עצמך, הגברים שתכירי ישתנו בהתאם.

 

למה בעולם שלנו "אמיתי/ת" הפכה להיות מילה גסה כ"כ..... ?

כמו הקפדנית.

 

אני מאוד מקווה שזה סתם בצחוק...

 

אבל אם זו באמת הגישה של הגברת

לא פלא שיש גרושין מכוערים...

 

 

זה מאוד עצוב.

אני מקווה שאין רבים שחושבים כמוה

 

משחקי שליטה וכוחניות.

אנשים ירדו מהפסים.

 

במקום לראות את בן הזוג כאחד ששווה  לי...

 

פשוט לקרוא את מה שהגברת כותבת ולהרגיש שכתבה את זה מכשפה.

כמו באגדות...

כמו באגדות שרואים אישה מאוד יפה ומהממת...אבל זה רק כלפי חוץ

מבפנים הכל רקוב ומכוער, וזה יכול לקרות בן רגע...כי המכשפה הזאת תמיד נמצאת, רק מוסתרת במעטה מרשים ויפה.

 

מכשפה  שזוממת מזימות

במקום להרגע ולהנות ממה שיש לך וזה בן זוג שביחד אתם יכולים לנסוק גבוה גבוה..

 

ממש מזועזעת

חבל.

פשוט חבל.

 

 

אני מתחילה להבין עכשיו את דביר ושכמותו שמלאים בשנאה כלפי הנשים.

לא הבנתי אותם...עכשיו הכל מתחיל להיות מובן וברור.

 

קפדנית, אל תשכחי להוסיף לשיקוי אוזני עטלף, צואת דרקון מיובשת  ושיני עכבישים...

אם תוסיפי את המרכיבים האלה יצא לך יופי של שיקוי

איייייייייי אי אי אי  אי

 

אם הפמיניזם הזה והחוקים האלה מי שרוצה להקים משפחה זה ייגמר בדם , עדיף לחפש איזה רווקה בת 30 פלוס שרק רוצה ילד לעשות חוזה על מזונות ומשמורת הכל חתום בבית משפט  לא חתונה ולא בטיחחח רק ככה נלמד את הפמיניזם שירה לעצמו ברגל .........שגבר הוא לא שעיר לעזעזל במשוואה שנקראת "משפחה"

עוד לא ממש הספקתי לקרוא אלא רק את הכותרת....
אבל בתור התחלה - למה להסתכל על הרכבת שנסעה לה?
למה לא להסתכל על הנוסעים שעדיין עומדים בתחנה?
ומנסיון....... התחנה עמוסה בממתינים לאיסוף. . . . .

 

 

"... עליי לצאת ולגלות את כל קשת הגוונים שיש למין הגברי להציע לי, לטוב ולרע".

 

מנקודת מבטי כגבר, קחי בחשבון, אם לא קשה לך, שבין היתר, אני שואל את עצמי מה יש לך להציע לי.

 

(בעברית זה נקרא זוגיות).

 

לא ראיתי במאמרך המופלא שום התייחסות, בינך לבין עצמך לפחות, לשאלה המקבילה, מה יש לך להציע למין הגברי.

 

כלל ראשון בזוגיות, לטעמי: מה שאת מצפה מהאחר, תני בעצמך.

 

כך שאם את שואלת מה יש להם להציע לך, כדברייך, הייתי מצפה שתתענייני גם מה הם מצפים ממך, ולבחון אם יש לך את זה.

 

אף מילה על הנושא הזה לא הזכרת. מה זה אומר עלייך?

שלום חמודה,

הייתי בסרט שלך, התחתנתי "מאוחר " יחסית בגיל 35, מזדהה מאוד עם מה שאת עוברת, אני יכולה לסכם את כל המלל שלך בתחושה אחת והיא עצבות על היותך בודדה, האמת היא שנכון המשפט "לא טוב היות האדם לבדו" קשה לנו מאוד לשמור על אופטימיות כשאנחנו לבד, אנחנו יצורים חברותיים מטבענו ולכן שאנחנו מרגישים בודדים הדעת שלנו מתפזרת לכל מקום אין לנו מציאות שתגביל ותשמור את הגבולות שלנו, אצלי הדברים השתנו רק כאשר חשתי מיאוס אמיתי מעצמי ומהגברים אותם הכרתי, ודווקא כשוויתרתי על החיפוש והתחלתי להנות מעצמי בלי קשר לאישור מצד כל גורם כולל אישור מעצמי (אמא,אבא,סביבה, גברים) הכרתי את בעלי המקסים , בכלל בלי להתכוון, אני מאמינה בכל ליבי שיחסיי עם הסביבה הם קודם כל יחסיי עם עצמי, הסביבה היא השיקוף לזה, וברגע שתשלימי את הלמידה שלך אז הדברים יסתדרו אצלך, עצתי לי אליך, עזבי את העצב ותשתדלי להיות רק בשמחה, השמחה והתעלות הרוח תוביל אותך למקומות נפלאים בשבילך,

בהצלחה