היו כופים עלי להתחלק בחפצים  האהובים שלי מייד עם חברים ושלא לדבר עם אחרים  - הייתי מתפחלצת ואני כמבוגר מאוד נדיבה וכו'...

 

אני כועסת על הורים שגוערים בילדיהם על זה. כל כך נורמלי!!!

 

מיכל

מילה של אמא

http://mamysword71.wordpress.com/

 

ונגמר במבוגר נצלן,תחמן,ודרסן.

יש לנו 20 משפחות כאלה במדינה.

ישנם צעצועים אשר מוגדרים לשיתוף (כמו כדור למשל).

צעצועים אחרים לא חובה ולא צריך לשתף!

מתי מישהו מכם "שיתף" את הפלאפון שלו? או את הטלויזיה/מחשב/לפטופ שלו?

וחצי הוא לוקח ממנה הכל ולא מוכן להתחלק בצעצועים ולא בכלום כל מה שיש לו בפה"זה שלי" דיברת על אורח שבסוף הולך הביתה מה אוכל לעשות עם אחים שכל הזמן וכל יום הם ביחד!!!!!!!!!

עכשיו אני מבינה שהן בסדר גמור..

"חזיר!!! אני קניתי לך את זה מהכסף שלי!!!! אז זה שלי יותר ממה שזה שלך!!!".

במיוחד לא בכסף שלי. אני הרווחתי אותו. הוא שליייי!

באתם לחבר של הילד מהגן, החבר מתנשא, מתנהג באגואיזם, קמצנות, רוצה לשחק רק במה שהוא רוצה, לא נותן לבן שלכם לגעת במה שהוא רוצה וכו' - איך הייתם מרגישים? הייתם רוצים לחזור לשם? הייתם מצפים מההורה שישים אותו במקום נכון? וגם אם זה באופן נקודתי על מנת להעביר את הביקור בנועם ולא בסבל כללי.

גם הבן שלי לפעמים עושה לי פאדיחות, ואני מיד מתערבת - כי אני יודעת איך זה מרגיש כשאתה בצד השני, והבן שלך נעלב ולא רוצה לחזור לבית הזה יותר (של החבר). כמו כן, כשאנחנו יורדים לגינה עם למשל - אופנוע חשמלי יקר, אני בכל זאת מסבירה לבן שלי שכמו שהוא היה רוצה שיתנו לו ליסוע, כך שיתן גם לחברים (רק כאלה שהוא מכיר כמובן), כי זה goes both ways, אי אפשר רק לרצות שיתנו לך מבלי לתת בעצמך.

הבת שלי שתלטנית גם בגן, אם מישהו לוקח לה צעצוע- אוי לחיים שלו. גם אם היא הניחה את הצעצוע ואחר לקח אותו, הוא כנראה יחטוף... והמעניין הוא שבבית היא כן משתפת. בת שנתיים ותשעה חודשים. אשמח לתשובה

האלו, לא בריא פיזית, אלא בריא להתפתחות, לבגרות ולבשלות של הילד. חשוב שלא לומר לו לא יפה על כך שמה ששלו שלו. ואם הוא חוטף צריך לבקש שיחזיר ולהסביר שכמו שהוא משחק ולא לוקחים לו באמצע, ככה גם הוא לו יכול לקחת באמצע כשמישהו משחק. אין שום רע בכך, רק למידה. אין צורך להעניש על אף אחד מן המקרים, רק להסביר. -- שיתוף הוא לא חובה בשום מצב, ו"חטיפת" משחק ממישהו אחר אסורה -- (מדובר גם בחברים וגם באחים)

אבל מניסיוני האישי הרבה הורים לא יעיזו אפילו לבצע את רוב החלופות בגלל שזה "עושה בלגן", "מלכלך", גורם ל"עבודה מיותרת", ועוד ועוד תירוצים...

אני מסכימה עם כל מילה, אבל רבים מההורים לא יעיזו אפילו להרים רבע מהצעותיך הנפלאות.

כל מה שכתוב בכתבה הזו בקשר לרכושנות של ילדים קטנים נכון גם בקשר לגברים מכים. מדובר באנשים שאי אפשר לקרוא להם "גברים", כי הם לא באמת גברים, אלא רק ילדים שגדלו פיזית באופן מסוכן. זה, בעצם, כל ההבדל בין ילד ובין גבר מכה. אצל ילד יש רכושנות כלפי צעצועים, ואצל גבר מכה יש רכושנות כלפי האישה והילדים. אצל אישה מסרסת זה עניין קצת אחר, אבל על כך בטוקבק אחר.

אני יודע על מה אני מדבר. היה לי פעם אחד כזה בבית, שבכל פעם שהיינו מבקשים ממנו משהו, הוא תמיד היה "לא רוצה! כסף שלי! אל תיקח לי! אל תיתן לאחר!". כאילו, אני לא מדבר על ילד קטן. אני מדבר על אבא שלי.

הבן שלי כיום בן שנתיים וחצי + מעולם מעולם לא התנהג ברכושנות. אן לו בעיה לחלוק ולא מתוך עמדת נחיתות, מעולם לא נאחז בשום דבר כמקודש. הוא מנהיג טבעי ואהוב על כל ילדי הגן. לכן אני לא סובלת ילדים שלא יכולים לחלוק/ התפרצויות זעם. הבעיה היום היא שכל בעיה באישיות עוטפים אותה במילים יפות ובהבנה והכלה ובעצם מקדשים את הבעיה, לכן יוצאים כל מיני טיפוסים עם אופי חרא, שאני באופן אישי חושבת שרק פליק בישבן יעזור להם להתגבר על האופי החרא שלהם. מידי פעם צריך לדעת להעמיד את הילד במקום בצורה חד משמעית. לא כל דבר זה "אני מבינה שאתה כועס" "בוא תגיד לי במה אתה לא מוכן לחלוק" ועוד כל מיני משפטים כאלו שרק נותנים לגיטימציה להמשיך להיות ילד חרא ומבוגר חרא עוד יותר.  ולפעמים כמו במקרים בכתבה למה לא לתת לילדים להסתדר לבד???

אתה צודק שאני אמא צעירה וזה הילד היחיד - יחד עם זאת אני קוראת המון ומתברר שהאינטואיציות שלי לגבי איך לגדל ילד עובדות נהדר ודי תואמות תפיסות רווחות בעבר וגם כיום. בבניין מולנו גרה ילדה מהגן שלו, אנחנו האמהות בנות אותו גיל . כל דבר אצלה זה דרמה/ התפרצויות/ רכושנות/ חזירות לאוכל ודרך אגב ההתנהגות הזו מחריפה ליד האמאו היא לכאורה באה מבית מאד מכיל ונורמטיבי (כשהיא באה אלינו לבד היא הרבה יותר נוחה ומבינה עניין). כשאני צופה מהצד בהתנהגות שלה, אין לי ספק שאם לא היו מכילים את ההתנהגות הזאת יותר מפעם אחת, ההתנהגות הזאת לא היתה חוזרת. יש ילדים, וככה זה נראה לעניות דעתי, שאובר הכלה גורמת להם רק לפתח "רעב" לתשומת לב ואז הם פשוט ממשיכים בהתנהגות הבלתי נסבלת... ואני רואה את זה גם על עוד ילדים שההורים "מסדרים" להם את החיים כל פעם שמשהו לא מסתדר להם.  תנסה להזכר בילדותך האם יצא לך להתקל בהרבה ילדים עם התפרצויות זעם כמו היום? למיטב זכרוני, לא. זו תוצאה ישירה של הגישה שמוצגת במאמר הזה. נ.ב: לא הבנתי את הקשר בין הפליק לשגיאות כתיב - שגיאות כתיב הן לא בעיה התנהגותית.

התמזל מזלך והילד שלך הוא ילד נוח. כפי שאמרת הוא תמיד התנהג ככה. אבל מה לעשות והילדים שונים מאוד זה מזה. כמו המבוגרים. ואופי רכושני לא נפתר בפליק. נהפוך הוא. יש לי אח נורא רגיש שנולד למשפחתנו שבה ההורים וגםהילדים האחרים די חזקים מבחינה רגשית. ההורים שלי מעולם לא הבינו אותו. הם ניסו "לחנך" אותו כפי שאת אומרת. התוצאה היא עגומה ביותר. הכוללת לאחרונה התמוטטות עצבים. אז אל תשנו את הילדיכם. קבלו אותם כפי שהם וחנכו אותם בעדינות ובאהבה גם אם ההתנהגות שלהם לא נוחה לכם. ואל תנסו להפוך את כולם לגזע של "ילדים ללא התפרצויות זהם, מנהיגים וחברותיים וכל הקשקשת הזו..."

מצוין, ישר מעבירה את המאמר הלאה
הוא ברור וכל השלבים הכרחים
תודה

ומה עושים במקרה שהוא רוצה דברים של אחרים, חוטף ואומר "זה שלי"?

או-קיי אז הילד בסדר... אבל אני לא מרגישה שקיבלתי מספיק רעיונות כיצד להתמודד? מה להגיד ברגע שהוא חוטף לאורח את הצעצוע? האם נכון לומר "משחקים יחד"? מה עוד?

אם הילד לא רוצה לחלוק- שלא יחלוק. די לבולשביזם!